נזיר 23b — התלמוד בעברית

"

אח נפשע מקרית עוז

":

[אח:]

זה לוט

בן אחיו של אברהם, [שנפשע - פירש - מקרית עוז: "עוז" נדרש כמו "עז", והיינו קשה כצור]

שפירש מאברהם

שנקרא "צור", שנאמר [ישעיה נא א]: "הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם. הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם".

"

ומדינים כבריח ארמון

":

שהטיל מדינים

[מדנים] בינו ובין ישראל

כבריחין וארמון

כבריחין שנועלים את הארמון, שהחיצונים אינם יכולים ליכנס לפנים, וכך אין עמוני ומואבי יכולים להתערב בישראל שנאמר: "

לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'

".

דרש רבא ואיתימא רבי יצחק

:

מאי דכתיב

[משלי יח א]: "

לתאוה יבקש נפרד ובכל תושיה יתגלע

"?

"

לתאוה

של עבירה -

יבקש נפרד

":

זה לוט

שנפרד מאברהם וביקש תאוה, וכמו שנאמר: הפרד נא מעלי וגו'. וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן, ומה ראה שם: תאוה, וכמבואר לעיל עמוד א' שכל הפסוק כולו על שם עבירה נאמר.

"

ובכל תושיה

[בכל התורה, בתורה שבכתב ובעל פה]

יתגלע

[לשון גילוי] ",

שנתגלה קלונו

שבא על בנותיו

בבתי כנסיות

[שקורין בהם בתורה שבכתב],

ובבתי מדרשות

[הדורשים תורה שבעל פה].

שנאמר בתורה שבכתב: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'.

דתנן

בתורה שבעל פה: "

עמוני ומואבי אסורין, ואיסורן איסור עולם

".

אמר עולא

:

תמר זינתה

ו

זמרי זינה

, מה בין זה לזה?

תמר זינתה

ונתכוונה לשם מצוה כדי להעמיד זרע מיהודה הצדיק, וכמו שנאמר: כי ראתה כי גדל שלה - בנו של יהודה - והיא לא ניתנה לו לאשה, ו

יצאו ממנה מלכים

היא מלכות בית דוד שבא מפרץ בנה של תמר,

ונביאים

, שהרי אמוץ [אביו של ישעיה הנביא] היה נביא, ואמוץ ואמציה המלך שהיה מזרע דוד אחים היו.

ואילו

זמרי זינה

לשם עבירה, ו

נפלו עליו כמה רבבות מישראל

, שנאמר: "ויהיו המתים במגפה עשרים וארבעה אלף".

אמר רב נחמן בר יצחק

:

גדולה עבירה לשמה

[עבירה הנעשית לשם מצוה]

ממצוה שלא לשמה

-

עד שלא סיימה הגמרא להביא את כל דבריו, מקשה הגמרא עליו שאמר, שעבירה לשמה גדולה ממצוה שלא לשמה, ואם כן משמע שמצוה שלא לשמה אינה חשובה:

והאמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן!?

אלא אימא

: גדולה עבירה לשמה

כמצוה שלא לשמה!

דכתיב

בשירת דבורה וברק בן אבינועם אחר מות סיסרא:

"

תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני

מנשים באוהל תבורך

. מים שאל חלב נתנה בספל אדירים הקריבה חמאה. ידה ליתד תשלחנה וימינה להלמות עמלים והלמה סיסרא מחקה ראשו ומחצה וחלפה רקתו. בין רגליה כרע נפל שכב [לשון ביאה הוא] בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".

ויעל עשתה עבירה ונתכוונה לשם מצוה, כדי להתיש את כחו של סיסרא שתוכל להורגו.

מאן

"

נשים שבאוהל

"

שרה רבקה רחל ולאה

.

אמר רבי יוחנן

:

שבע בעילות בעל אותו רשע

[סיסרא]

באותה שעה

:

שנאמר

שבע פעמים לשון כריעה נפילה ושכיבה: "

בין רגליה כרע נפל שכב

בין רגליה כרע נפל באשר כרע שם נפל שדוד".

ומקשינן:

והא קמתהניא מבעילה דידיה

[והרי נהנתה יעל מן העבירה] ולמה הכתוב משבחה!?

אמר

תירץ

רבי יוחנן

:

כל טובתן של רשעים אינה אלא רעה אצל צדיקים, שנאמר

בדברי הקב"ה ללבן כשרדף אחר יעקב: "

השמר לך מדבר עם יעקב מטוב עד רע

" -

ולכאורה תיקשי:

בשלמא

"

רע

"

שפיר

ציוה אותו הקב"ה שלא ידבר עם יעקב,

אלא

"

טוב

"

אמאי לא

ידבר עם יעקב!?

אלא לאו שמע מינה: טובתו

של לבן

רעה

היא

אצל יעקב, כי שמא יזכיר בתוך דבריו שם עבודה זרה, והתורה אמרה: "ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא ישמע על פיך", כלומר: לא יישמע על ידך שם אלהים אחרים אפילו מפי אחרים.

שמע מינה

שרעה היא אצל צדיקים, והטעם ביעל משום שהטיל בה זוהמא.

גופא: אמר רב יהודה אמר רב

:

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן

.

שבשכר ארבעים ושתים קרבנות

שהקריב בלק הרשע

שלא לשמן אלא כדי שיוכל בלעם לקלל את ישראל,

זכה ויצאה ממנו רות

שהיתה אמה של מלכות; הרי שקיבל שכר אפילו על מצוה שלא לשמה.

ומנין שיצאה רות מבלק מלך מואב?

ואמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו

[כלומר מזרעו]

של עגלון מלך מואב היתה

, ועגלון היה מזרעו של בלק שהיה מלך מואב.

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

:

מנין שאין הקב

"

ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה?

דאילו

בתו ה

בכירה

של לוט

דקריתיה

[שקראה את שמו של בנה שנולד מאביה] "

מואב

" [כמו "מאב"] -

אמר ליה רחמנא

למשה [דברים ב ט]: "ויאמר ה' אלי

אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה

",

מלחמה הוא דלא, אבל צעורי צעריה

[רק מלחמה אל תעשה עמו, אבל תצערנו].

ואילו

בתו ה

צעירה

של לוט

דקריתיה

"

בן עמי

",

אמר ליה

הקב"ה למשה [דברים ב יט]: "וקרבת מול בני עמון

אל תצורם ואל תתגר בם

", ומשמע:

אפילו צעורי לא תצערינהו כלל

.

אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה

:

לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשכר לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה

להתעבר מאביהן -