נזיר 23a — התלמוד בעברית

ומתניתין

מיירי

כגון דאמר לה

בלשון שאלה: "

הריני נזיר ואת

" -

מאי?

ולא תלה את נדרו בנדרה, ו

משום הכי מיפר את שלה, ושלו קיים

.

מתניתין:

האשה שנדרה בנזיר, והיתה שותה ביין ומטמאה למתים

שהיא אסורה בהם,

הרי זו סופגת את הארבעים

.

הפר לה בעלה

את נדר נזירותה,

והיא לא ידעה שהפר לה בעלה

, ונתכוונה לאיסור

והיתה שותה ביין ומטמאה למתים

, בכל זאת

אינה סופגת את הארבעים

, כי אף שהיא נתכוונה לעשות איסור, הרי עלה בידה דבר היתר.

רבי יהודה אומר

:

אם אינה סופגת את הארבעים

כלומר: אם אין בה חיוב מלקות ארבעים של תורה, בכל זאת הרי היא

סופגת מכת מרדות

מדרבנן מפני שנתכוונה לאיסור.

גמרא:

תנו רבנן

:

כתיב: [במדבר ל יג] "ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו, כל מוצא שפתיה לנדריה ולאיסר נפשה לא יקום,

אישה הפרם וה'

יסלח לה

" -

במה הכתוב מדבר

שהיא צריכה סליחה:

באשה שהפר לה בעלה

את נזירותה,

והיא לא ידעה

שהיפר לה , ועברה על נזירותה

הכתוב מדבר, שהיא צריכה כפרה וסליחה

.

וכשהיה מגיע רבי עקיבא אצל פסוק זה, היה בוכה

, ואמר:

ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר

שהוא איסור

ועלה בידו בשר טלה

שהוא היתר, וכאשה זו שנתכונה לאיסור ועלה בידה היתר,

טעון

הוא

כפרה וסליחה

-

המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ו

אף

עלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה

שטעון הוא כפרה וסליחה.

כיוצא בדבר אתה אומר

, וכן אתה למד קל וחומר מהאמור בפרשת "אשם תלוי" הבא על הספק:

א. מי ששגג בדבר שחייב עליו כרת, כגון שחשב על חלב שהוא שומן ואכלו, ונתברר שחלב הוא, הרי הוא חייב חטאת.

ב. ואם לא נודע לו בודאי שחלב היה אלא שנסתפק לו אם חלב הוא או שומן, הרי זה מביא אשם תלוי כדי להגן עליו מן היסורים, עד שיוודע לו בוודאי אם חלב היה או שומן, ואם חלב היה יביא חטאת.

ג. דעת רש"י והתוספות בכריתות דף יז, שאין חיוב אשם תלוי אלא במי שבשעת האכילה היה סבור ששומן הוא, אבל אם נסתפק לו כבר בשעת האכילה שמא חלב הוא אין לו כפרה באשם תלוי; ויש ראשונים שחולקים על זה וסוברים שאף באופן זה יש לו כפרה באשם תלוי.

ד. נחלקו תנאים בחיוב אשם תלוי, אם חייבה התורה אפילו כשהספק הוא על חתיכה אחת אם חלב או שומן היא, [והוא נקרא: "חתיכה אחת"], או שלא חייבה התורה, אלא אם כן ודאי חלב ושומן לפניו, והספק הוא אי זה חלב ואיזה שומן, [והוא נקרא "חתיכה משתי חתיכות"]; ובגמרא כריתות יז ב נחלקו האמוראים בטעם החילוק.

כתיב: "ואם נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצוות ה' אשר לא תעשינה

ולא ידע ואשם ונשא עוונו

. והביא איל תמים מן הצאן בערכך לאשם אל הכהן" -

והרי אתה למד:

ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה

שהיה סבור בשעת אכילתו שהיתר הוא,

ועלה בידו בשר חזיר כגון

שעלה בידו

חתיכה, ספק של שומן

היא

ספק של חלב

היא

אמר קרא

: "

ונשא עוונו

".

מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה!

איסי בן יהודה אומר

:

"

ולא ידע ואשם ונשא עוונו

",

ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר טלה ועלה בידו בשר חזיר, כגון

שנודע לו שהיו לפניו

שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן

ואכל אחת ולא ידע אם חלב או שומן -

אמר קרא

: "

ונשא עוונו

".

המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר, על אחת כמה וכמה!

על דבר זה ידוו

[לשון: "על זה היה דוה לבנו"]

הדווים

[שיש להם לב לדוות].

ומפרשינן:

וכל הני

שלושת האופנים שנזכרו לעיל -

למה לי!?

צריכין!

דאי תנא גבי אשה

שהפר לה בעלה ולא ידעה שהיא צריכה סליחה וכפרה, הייתי אומר:

התם הוא דבעיא כפרה וסליחה, משום דמעיקרא לאיסורא איכוון

[שנתכוונה בתחילה לאיסור].

אבל

כשעלה בידו

חתיכה ספק של חלב ספק של שומן, דלהיתירא איכוון

[שנתכוין מתחילה להיתר] שהיה חושב בשעת אכילתו שהוא של שומן

לא בעי סליחה וכפרה

.

קא משמע לן!

ואי איתמר הדא

היינו אשם תלוי, משום

ד

אפשר

איכא איסורא, אבל אשה דהפר לה בעלה, ד

ודאי

היתרא

הוא, הייתי אומר ש

לא תיבעי כפרה וסליחה

.

ואי איתמר הני תרתי

כלומר: אשה שהיפר לה בעלה ואשם תלוי בחתיכה אחת -

הוה אמינא

:

הני תרתי הוא דסגי להון בכפרה וסליחה

[שני אלו בלבד די להם בסליחה וכפרה] משום

דלא

"

איקבע איסורא

", לא נקבע כאן איסור ודאי.

אבל שתי חתיכות אחת של חלב ואחת של שומן דאיקבע איסורא

, הייתי אומר ד

לא סגי ליה בכפרה וסליחה

.

קא משמע לן דלא שנא

[אין הבדל ביניהם], ובכולם יש לו סליחה וכפרה.

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן

:

מאי דכתיב

"

כי ישרים דרכי ה', וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם

" ומשמעות הכתוב היא, שהצדיק והפושע הולכים שניהם בדרך ה', ובכל זאת הפושע נכשל בו?

משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן

ואכלום כדי לילך בדרכי ה',

אחד אכלו לשום מצוה, ואחד אכלו לשום אכילה גסה

.

זה שאכלו לשום מצוה

עליו הכתוב אומר: "

וצדיקים ילכו בם

",

וזה שאכלו לשום אכילה גסה

, עליו הכתוב אומר: "

ופושעים יכשלו בם

".

אמר ליה ריש לקיש

לרבי יוחנן:

וכי ל

האי

לזה שאכלו לשום אכילה גסה - "

רשע

"

קרית ליה

["רשע" אתה קורא אותו] כלומר: וכי פושע הוא!? והרי

נהי דלא עביד מצוה מן המובחר

משום שאכלו "אכילה גסה",

פסח

כלומר: מצות פסח

מיהא קא עביד

[הרי עשה]!?

אלא: משל לשני בני אדם, זה אשתו ואחותו עמו וזה אשתו ואחותו עמו, לזה

שנתכוין לאשתו

נזדמנה לו אשתו

מפני שנתכוין לדבר מצוה,

ולזה

הרשע שנתכוין לאחותו

נזדמנה לו אחותו

.

זה שנזדמנה לו אשתו

עליו הכתוב אומר: "

וצדיקים ילכו בם

".

וזה שנזדמנה לו אחותו

, עליו הכתוב אומר: "

ופושעים יכשלו בם

".

ומקשינן עלה:

מי דמי

ענין זה לאמור בפסוק!?

אנן קאמרינן חדא דרך

, כלומר: הפסוק מדבר על צדיק ופושע ההולכים באותה דרך, הצדיק הולך והפושע נכשל, ואילו

הכא

במשל - הולכים הם ב

שני דרכים

, זה בא על אשתו וזה בא על אחותו!?

כתיב [בראשית יט ל]: ויעל לוט מצוער [אחר הפיכת סדום] וישב בהר ושתי בנותיו עמו וגו', וישב במערה הוא ושתי בנותיו. ותאמר הבכירה אל הצעירה אבינו זקן, ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ [סבורות היו שכל העולם נחרב כמו בדור המבול]. לכה נשקה את אבינו יין ונשכבה עמו, ונחיה מאבינו זרע. ותשקין את אביהן יין בלילה הוא, ותבוא הבכירה ותשכב את אביה, ולא ידע בשכבה ובקומה. ויהי ממחרת, ותאמר הבכירה אל הצעירה הן שכבתי אמש את אבי, נשקה את אבינו יין גם הלילה ובואי שכבי עמו ונחיה מאבינו זרע. ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין, ותקם הצעירה ותשכב עמו, ולא ידע בשכבה ובקומה.

אלא: משל ללוט ושתי בנותיו עמו, הן

הבנות -

שנתכוונו לשם מצוה

ליישב את העולם, עליהן הכתוב אומר: "

וצדיקים ילכו בם

".

ואילו

הוא שנתכוין לשום עבירה

, עליו הכתוב אומר: "

ופושעים יכשלו בם

".

ומקשינן:

ודילמא הוא

לוט -

נמי לשום מצוה איכוין

, שהרי לא מצינו שהיה שטוף בזימה!?

אמר רבי יוחנן

:

אכן שטוף היה בזימה, כי

כל הפסוק הזה

[בראשית יג י] "וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה משקה, לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה וגו'" -

על שם עבירה

של עריות

נאמר

:

"

וישא לוט

", כמו שנאמר [בראשית לט ז] במעשה אשת פוטיפר ויוסף הצדיק: "

ותשא אשת אדוניו את עיניה

אל יוסף ותאמר שכבה עמי".

"

את עיניו

", כמו שנאמר [שופטים יד] אצל שמשון: "וירד שמשון תמנתה וירא אשה בתמנתה מבנות פלשתים. ויעל ויגד לאביו ולאמו וגו' ועתה קחו אותה לי לאשה. ויאמר לו אביו ואמו, האין בבנות אחיך ובכל עמי אשה, כי אתה הולך לקחת אשה מפלשתים הערלים. ויאמר שמשון אל אביו, אותה קח לי,

כי היא ישרה בעיני

".

"

וירא

", כמו שנאמר: [בראשית לד ב]: "

וירא אותה

את דינה בת יעקב -

שכם בן חמור

החוי נשיא הארץ ויקח אותה וישכב אותה ויענה".

"

את כל ככר הירדן

", כמו שנאמר [משלי ז]: "

כי בעד אשה זונה בעד ככר לחם

".

"

כי כלה משקה

", כמו שנאמר [הושע ב]: "

אלכה אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושקויי

".

ואכתי מקשינן: אף שלוט בעל עבירה הוא,

והא מינס אניס

[אנוס היה] במעשה זה, ואיך אתה קורא אותו "פושע"!?

ומשנינן:

תנא

בברייתא

משום רבי יוסי בר רב חוני: למה נקוד על וי

"

ו

" [ולא ידע בשכבה]

ובקומה

" ש

ל בכירה?

לומר: שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע

.

ומאי הוי ליה למיעבד

, והרי

מאי דהוה הוה

[ומה היה לו לעשות אחר שלא נודע לו אלא לאחר מעשה]!?

ומשנינן:

נפקא מינה, דלפניא אחרינא לא איבעי למישתי חמרא

[לערב הבא לא היה לו לשתות יין].

דרש רבא

בענין לוט ושתי בנותיו:

מאי דכתיב

[משלי יח יט]: "

אח נפשע מקרית עוז

ומדינים

[כמו מדנים]

כבריח ארמון

"?