מני
מני בתלמוד הבבלי: מְנֵה, מִי הִיא, מוֹנֶה. בניקוד: מַנִּי, מָנִי, מָנֵי, מִנִּי, מְנִי, מִנַּי. מופיעה ב־439 דפים בש״ס, למשל ברכות י: (10b).
פירוש
- מְנֵה
- מִי הִיא
- מוֹנֶה
צורות מנוקדות
מַנִּי · מָנִי · מָנֵי · מִנִּי · מְנִי · מִנַּי
היכן מופיעה בתלמוד
551 מופעים בש״ס · 439 עמודים
- ברכות י: (10b)
- שבת נז: (57b)
- עירובין כב: (22b)
- פסחים כח. (28a)
- יומא טז. (16a)
- סוכה מז. (47a)
- תענית כח. (28a)
- יבמות יח. (18a)
- כתובות מא: (41b)
- נדרים פא: (81b)
- גיטין כג: (23b)
- קידושין נג. (53a)
- בבא קמא נ. (50a)
- בבא מציעא לב: (32b)
- בבא מציעא קיא: (111b)
- סנהדרין י: (10b)
- שבועות יט: (19b)
- הוריות ג. (3a)
- זבחים עד. (74a)
- מנחות נט: (59b)
- חולין מח: (48b)
- בכורות כו. (26a)
- תמורה ו: (6b)
- כריתות יז: (17b)