גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
שבת 57b — התלמוד בעברית
אמר רבינא : הכא בברייתא, בקטלא עסקינן רצועות של בגד חשוב שנמצא כנגד לבה שלא יפול האוכל על בגדיה, והיו הרצועות קשורות מסביב לצואר, ודרך הוא דאשה חונקת את עצמה בקשירת רצועות אלו משום דניחא לה שתראה…
הטקסט המקורי — שבת 57b
אמר רבינא
:
הכא
בברייתא,
בקטלא עסקינן
רצועות של בגד חשוב שנמצא כנגד לבה שלא יפול האוכל על בגדיה, והיו הרצועות קשורות מסביב לצואר, ודרך הוא
דאשה חונקת את עצמה
בקשירת רצועות אלו משום
דניחא לה שתראה כבעלת בשר
, ואין הרצועה מזיקתה משום שהיא חלקה ורחבה .
תנן במתניתין במסכת מקואות:
רבי יהודה אומר
חוטים
של צמר ושל שער אין חוצצין
בטבילת אדם
מפני שהמים באין בהן.
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהודה בחוטי שער
העשויים משער שאינן חוצצים.
אמר ליה אביי
: מדבריך שאמרת
הלכה
כרבי יהודה, נשמע
מכלל
דבריך
דפליגי
רבנן על רבי יהודה בחוטים העשויים משער, וסוברים שהם חוצצים כשקושרים בהם את שערות הראש. והלא תנא קמא לא הזכיר בדבריו חציצה בשערות האדם, ומוכח שסבר כי חוטים אלו אינם מהוים חציצה בשיער האדם היות ושיער אינו מהודק בשיער. ומנין לך לומר שנחלקו בזה על רבי יהודה?
וכי תימא
שמוכח מתוך דברי רבי יהודה שתנא קמא נחלק עליו אף בחוטי שיער המהודקים בשיער, משום
דאי לאו דשמעינן מתנא קמא דאיירי בחוטי שער
-
איהו נמי לא הוה מיירי
בחוטי שיער.
אין זה הכרח.
כי
ודילמא
מה שהזכיר רבי יהודה חוטי שיער, בגדר
"כשם
" הזכירם. וכך
קאמר להו
רבי יהודה לרבנן [תנא קמא]:
כי היכי דמודיתו לי בחוטי שער
שאינם חוצצים בשיער,
אודו לי נמי בחוטי צמר
שאינם חוצצים.
איתמר, אמר רב נחמן אמר שמואל: מודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער
שאינם חוצצים.
תניא
בברייתא
נמי הכי
שמודים חכמים לרבי יהודה בחוטי שער:
חוטי צמר חוצצין, חוטי שער אינן חוצצין
.
רבי יהודה אומר: של צמר ושל שער אין חוצצין.
אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא
שלא נחלקו חכמים בחוטי שער.
דקתני: יוצאה אשה בחוטי שער בין משלה
תלושים
בין משל חברתה
ומדייקינן: מתניתין -
מני?
אילימא רבי יהודה
אמרה למתניתין, אם כן מדוע אמרה המשנה חוטי שער, ולא יותר, והרי
חוטי צמר נמי
אינם חוצצים לפיו.
אלא לאו
, מתניתין
רבנן היא
.
ושמע מינה בחוטי שער לא פליגי
רבנן על רבי יהודה.
ומסקינן:
שמע מינה
.
שנינו במשנה
לא
תצא האשה
בטוטפת
: והוינן בה:
מאי טוטפת?
אמר רב יוסף: חומרתא דקטיפא
, קשר שעושים בצואר הנשים כנגד עין הרע.
אמר ליה אביי
: מדוע אסור לצאת בזה בשבת,
תהוי
הטוטפת
כקמיע
שנכתב על ידי
מומחה
לקמיעות וידוע שהוא מועיל
ותשתרי
לצאת בו בשבת, כשמוציאה אותו דרך מלבוש, שהרי דבר שהוא משום רפואה נחשב הוא לחולה כאחד ממלבושיו?
אלא, אמר רב יהודה משמיה דאביי
: טוטפת האמורה במשנה היא
אפוזיינו
ציץ שמניחה אותו האשה על ראשה למעלה מן המצח.
תניא נמי הכי
שטוטפת היא ציץ ולא חומרתא דקטיפתא, שכך שנינו בברייתא:
יוצאה אשה בסבכה המוזהבת
על ראשה, ואין חוששים שמא תשלוף את הסבכה מעל ראשה, שהרי לא תגלה את שערותיה.
וכן יוצאת
בטוטפת ובסרביטין
[יתבאר לקמן]
הקבועין בה
בסבכה.
ודרך הנשים הוא שקובעות בסבכה רק את הציץ ולא את החומרתא דקטיפתא העשוי כנגד עין הרע, ומבואר שטוטפת הוא הציץ, וכדברי רב יהודה בשם אביי .
איזו טוטפת, ואיזו סרביטין?
אמר רבי אבהו: טוטפת
-
המוקפת לה
על פדחתה
מאזן לאזן
.
סרביטין
כורכת האשה כיסוי על ראשה ומשני צידי הראש יורדים חלקים מהכיסוי
המגיעין לה עד לחייה.
אמר רב הונא: עניות עושין אותן של מיני צבעונין, עשירות עושין אותן של כסף ושל זהב
. שנינו במשנה:
ולא
תצא האשה
בכבול
.
אמר רבי ינאי: כבול זה איני יודע מהו
.
אי "כבלא דעבדא
" -
תנן
, חותם שעושים לעבד בכסותו להוכחה ולסימן על עבדותו, ובזה אמרה משנתנו שלא תצא השפחה בחותם זה .
אבל כיפה של צמר
כובע שתחת השבכה שהאשה מתקשטת בו
שפיר דמי
לצאת בו.
או דלמא "כיפה של צמר
" -
תנן
במתניתין שלא תצא בו , ומשום שיש חשש שמא תשלוף אותו להראות לחבירתה,
וכל שכן
שלא תצא
בכבלא דעבדא
,
אמר רבי אבהו: מסתברא, כמאן דאמר: כיפה של צמר, תנן
.
ותניא נמי הכי
שכבול הוא כיפה של צמר:
ששנינו בברייתא:
יוצאה אשה בכבול ובאיסטמא
[יבואר לקמן]
לחצר
שאינה מעורבת בעירובי חצירות.
רבי שמעון בן אלעזר אומר: אף
יוצאת
בכבול לרשות הרבים
.
כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר
:
כל שהוא למטה מן השבכה
, כמו כבול ואיסטמא -
יוצאין בו
. שלא חששו חכמים שמא תשלוף אותו להראות לחבירתה כי על ידי כך יתגלה שערה.
כל שהוא למעלה מן השבכה
-
אין יוצאין בו
.
וממה שאמר שכבול הוא תחת השבכה, מוכח שהוא כיפה של צמר ולא חותם של עבד.
מאי איסטמא?
אמר רבי אבהו: ביזיוני
.
מאי ביזיוני?
אמר אביי אמר רב: כליא פרוחי
, מצנפת קצרה האוספת את שערותיה היוצאות לחוץ לאחר שקלעה את שערה .
תנו רבנן: שלושה דברים נאמרו באיסטמא
:
אין בה משום כלאים
מפני שאינה עשויה מחוטים טוויים, וכל בגד שאינו עשוי מחוטים שנטוו אין בו משום כלאים [כגון לבד] .
ואינה מטמאה בנגעים
משום שאינה קרויה בגד כי גדרי בגד לענין נגעים נלמדו בילפותא מכלאים .
ואין יוצאין בה
בשבת
לרשות הרבים
.