דשרו

דשרו בתלמוד הבבלי: שהִתְחִילוּ, של הִתְחִילוּ, שהִתִּירוּ (=אמרו: מותר), של הִתִּירוּ (=אמרו: מותר), שהַתִּירוּ (את הנידוי), של הַתִּירוּ (את הנידוי), שמֻתָּרִים, של מֻתָּרִים, שבּוֹצְעִים, של בּוֹצְעִים, שמַתִּירִים (בניגוד ל"אוסרים"), של מַתִּירִים (בניגוד ל"אוסרים"), שמַתִּירִים (תחבושות), של מַתִּירִים (תחבושות), שמֻתָּרִים (בניגוד ל"צרורים"), של מֻתָּרִים (בניגוד ל"צרורים"), ששָׁרוּ (שיר), של שָׁרוּ (שיר). בניקוד: דְּשָׁרוּ, דִּשְׁרוֹ, דִּשְׁרוּ. מופיעה ב־16 דפים בש״ס, למשל שבת קמח. (148a).