דמית
דמית בתלמוד הבבלי: שמת, של מת. בניקוד: דְּמִית, דְּמָיֵת, דִּמִּיתָ, דָּמֵית. מופיעה ב־26 דפים בש״ס, למשל ברכות נו: (56b).
פירוש
- שמת
- של מת
צורות מנוקדות
דְּמִית · דְּמָיֵת · דִּמִּיתָ · דָּמֵית
היכן מופיעה בתלמוד
46 מופעים בש״ס · 26 עמודים
- ברכות נו: (56b)
- שבת לג: (33b)
- פסחים ע: (70b)
- פסחים צח. (98a)
- יבמות כד. (24a)
- יבמות נו. (56a)
- יבמות קיז. (117a)
- כתובות כא. (21a)
- נדרים יב. (12a)
- נדרים כז: (27b)
- גיטין יד: (14b)
- גיטין טו. (15a)
- גיטין נו: (56b)
- בבא קמא מט: (49b)
- בבא קמא פה. (85a)
- בבא מציעא טו: (15b)
- בבא מציעא טז. (16a)
- בבא בתרא מד. (44a)
- סנהדרין צט: (99b)
- זבחים עד. (74a)
- בכורות ח: (8b)
- בכורות יא: (11b)
- בכורות מח. (48a)
- בכורות מח: (48b)