Text version of this daf: original and translation
Zevachim 97a (צז.) — the Talmud in English
Zevachim 97a (זבחים צז.): השפוד שמשתמשים בו לצליית בשר על האש, שאין לו תוך, והאסכלא, טס ברזל מלא נקבים שצולין עליו, וגם לו אין תוך, מגעילן בחמין כדין הגעלה, כדי להפליט את הבלוע. [והגמרא במסכת עבודה…
Original text — Zevachim 97a (צז.)
השפוד
שמשתמשים בו לצליית בשר על האש, שאין לו תוך,
והאסכלא,
טס ברזל מלא נקבים שצולין עליו, וגם לו אין תוך,
מגעילן
בחמין
כדין הגעלה, כדי להפליט את הבלוע.
[והגמרא במסכת עבודה זרה מקשה, הרי לשפוד ואיסכלא שמשתמשים בהם באור, צריך ליבון, ולא מספיק הגעלה. ומסקנת הגמרא, היות ובשעת הבליעה זה היה מותר, מספיק גם לשפוד הגעלה בלבד].
גמרא:
והוינן בה:
מאי טעמא דרבי טרפון?
אמר רבי יצחק: דאמר קרא "ופנית בבקר והלכת לאהלך",
ודרשינן:
הכתוב עשאו כולן
ל
בקר אחד
. שבהכרח מדובר בפסוק בבוקר של חול [כי ביום טוב לא יכול להיות, שהרי הוא חייב עדיין להיות בירושלים], וקרא הפסוק לכל הימים של החג, עד למחרת החג, "בקר אחד".
ופרכינן:
מתקיף לה רב אחדבוי בר אמי: וכי אין פיגול ברגל,
אם שחט על מנת לאכול למחר, וכי אינו פיגול, שכל הימים הם יום אחד לפי רבי טרפון?
ואין נותר ברגל?
וכי אם הותיר בשר חטאת למחר אינו נותר משום שיום אחד הוא לרבי טרפו!ן?
ודחינן:
וכי תימא הכי נמי
שאין פיגול ונותר ברגל. אי אפשר לומר כן שהרי
והתניא: רבי נתן אומר לא אמר רבי טרפון אלא זו בלבד
שלענין מריקה ושטיפה בלבד הוא יום אחד ולא לענין פיגול ונותר. ואם טעמו של רבי טרפון הוא משום שלמד מאותו פסוק אם כן אפילו לענין פיגול ונותר גם כן.
ומתרצינן:
אלא
טעמו של רבי טרפון
כדרב נחמן אמר רבה בר אבוה דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כל יום ויום נעשה גיעול לחברו
כיון שהשלמים מצויים ברגל אין הבלוע שלה נעשה נותר. שהרי זמן אכילת שלמים לב' ימים, וכאשר מבשל בו שלמים היום חוזר ומבשל בו שלמים למחר, ופולט למחרת מה שבלע אתמול ובולע מן האחרונים, נמצא שאינו בא לידי נותר. ואם בישל בו חטאת היום, הוא נזהר לחזור ולבשל אחריו שלמים בו ביום, ופולט את החטאת ובולע את השלמים.
שנינו במשנה
וחכמים אומרים עד זמן אכילה וכו'
והוינן בה:
מאי קאמר
מהו שיעור זמן זה?
ומפרשינן:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: ממתין לה כל זמן אכילה,
מותר לבשל בו בלי מריקה ושטיפה עד כלות זמן אכילת הקרבן [דהיינו שלמים שני ימים ולילה אחד, ובחטאת יום אחד],
והדר,
אחר זמן האכילה,
עביד לה מריקה ושטיפה
, אפילו אם בישל בו בינתיים.
[אבל לרבי טרפון אינו טעון מריקה ושטיפה אחר זמן האכילה, כיון שכל יום נעשה גיעול לחברו].
והוינן בה:
מנהני מילי
דאמרו חכמים עד זמן אכילה?
ומפרשינן:
אמר רבי יוחנן משום אבא יוסי בן אבא: כתיב "ומורק ושוטף" ו
בסמוך
כתיב "כל זכר בכהנים יאכל".
ודרשינן:
הא כיצד,
למה סמכן הכתוב זה ליד זה? אלא לומר לך,
ממתין לה זמן אכילה, והדר עביד לה מריקה ושטיפה.
שנינו במשנה:
מריקה כמריקת הכוס וכו'.
תנו רבנן: מריקה ושטיפה בצונן, דברי רבי. וחכמים אומרים, מריקה בחמין, ושטיפה בצונן.
והוינן בה:
מאי טעמא דרבנן
דאמרי מריקה בחמין? ומפרשינן:
מידי דהוי אגיעולי
עובדי כוכבים,
שצריך הגעלה בחמים כדי להפליט את המאכלות האסורות שנבלעו בתוכם על ידי בישולם, כמו שנאמר "כל דבר אשר יבא באש, תעבירו באש".
והוינן בה:
ורבי
מדוע לא חשש להצריך הגעלה?
ומפרשינן:
אמר לך
רבי
הגעלה לא קאמינא
שודאי צריך
כי קאמינא למריקה ושטיפה דבתר הגעלה
שבנוסף להגעלה צריך מריקה ושטיפה בצונן.
והוינן בה:
ורבנן
למה לא למדו כרבי שמריקה איננה הגעלה?
ומפרשינן:
אם כן
, שמריקה ושטיפה דבר אחד הוא [ומריקה איננה הגעלה],
לכתוב קרא או "מורק מורק" או "שוטף שוטף"
, שהוא לשון שוה בשניהם,
מאי "ומורק ושוטף"?
משמע ששני דברים הם, אלא בהכרח,
שמע מינה, מריקה בחמין, ושטיפה בצונן.
והוינן בה:
ורבי,
למה שינה רחמנא בלשון?
ומפרשינן:
אי כתב רחמנא "ומורק ומורק", הוה אמינא תרתי זימנא במריקה.
אילו היה כתוב כן [כמו שהקשו רבנן], הייתי אומר שצריך למרק פעמיים או לשטוף פעמיים. לפיכך
כתב רחמנא "ומורק ושוטף",
בשינוי לשון,
לומר לך, מריקה כמריקת הכוס
של ברכת המזון, שיש להדיחו יפה מבפנים.
ושטיפה כשטיפת הכוס
של ברכה, שיש לשטפו יפה מבחוץ.
מתניתין:
בישל בו
בכלי בשר
קדשים
ובשר
חולין
ביחד זה עם זה.
או
שבישל בו בשר
קדשי קדשים
ביחד עם בשר
קדשים קלים,
אם יש בהם בנותן טעם,
שבשר הקדשים נותן טעם בבשר החולין, או שבשר קדשי קדשים נותן טעם בבשר הקדשים קלים,
הרי הקלים נאכלים כחמורין,
החולין נאכלים כדין קדשים, וקדשים קלים נאכלים כדין קדשי קדשים. דהיינו, לפנים מן הקלעים לזכרי כהונה וליום ולילה.
ואינם טעונים מריקה ושטיפה
בסוף זמן אכילת החמורים, אלא בסוף זמן אכילת קדשים קלים,
ואינם פוסלים במגע
. אם נפסלו הקדשים קלים, ונגע בהם בשר ובלע מהן, אין הבשר נפסל.
רקיק
פסול
שנגע ברקיק
כשר, ובלע הכשר מן הפסול,
וחתיכה
או חתיכת בשר קדשים שנגעה
בחתיכה
של בשר פסול, ובלעה החתיכה הכשרה מהחתיכה הפסולה
לא כל הרקיק ולא כל החתיכה אסורין
מחמת נגיעה זו. אלא הדין הוא,
אינו אסור אלא במקום שבלע
בלבד, ולפיכך חותך מקום הבליעה [כדי נטילה], והשאר כשר.
גמרא:
והוינן בה:
מאי קאמר
במשנה, שאין טעונים מריקה ושטיפה [כדין החמורים]. ומשמע שמדובר על יש בהם בנותן טעם, ונאכלים כחמורים. ואם כן צריך להיות דינם כמו החמורים.
ומפרשינן שחסר במשנה, ו
הכי קאמר: אם יש בהם בנותן טעם, הרי הקלין נאכלין כחמורים, וטעונים מריקה ושטיפה
כדין החמורים.
ופוסלים במגע
אם היו החמורים פסולים והקלים כשרים נעשו הקלים כחמורים לפסול את הנוגעים בהם.
אבל, אם
אין בהם בנותן טעם, אין הקלים נאכלים כחמורים, ואין טעונים מריקה ושטיפה
69 , ואין פוסלים במגע.
אם היה החמור הפסול שנתבשל עם הקלים מועט ואינו נותן טעם בקלים, לא נעשו הקלים כמוהו לגבי מריקה ושטיפה ולגבי לפסול את הנוגעים בהם, שהרי אף הם לא נפסלו.
ופרכינן:
נהי,
הגם שאם אין בהם בנותן טעם,
דקדשי קדשים לא בעו
מריקה ושטיפה בסוף זמן אכילת חמורים, כיון שהם מועטים ובטלים, מכל מקום,
קדשים קלים מיהא, ניבעי
. לכל הפחות יצטרכו מריקה ושטיפה בסוף זמן אכילת קדשים קלים. ולמה כתוב שאין טעונים מריקה ושטיפה, שמשמע בכלל לא.
ומפרשינן:
אמר אביי: מאי אין טעונים דקאמר?
היינו אין טעונים מריקה ושטיפה כחמורים כדין
קדשי קדשים. אבל
כדין
קדשים קלים, טעונים
מריקה ושטיפה.
ומפרשינן עוד:
רבא אמר: הא מני,
התנא של משנתנו,
רבי שמעון היא, דאמר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה
, כמו שלמד למעלה מהפסוק "קדש קדשים היא", שמשמע קדשי קדשים חייבים, וקדשים קלים לא.
ומקשינן:
בשלמא לרבא,
שאומר שמשנתנו היא כרבי שמעון,
היינו דקתני
"בישל בו
קדשים וחולין או קדשי קדשים וקדשים קלים",
להשמיענו שסתם רבי כרבי שמעון שאומר קדשים קלים אין טעונים מריקה ושטיפה. וזהו חידושו של הסיפא שאין טעון אפילו כקלים.
אלא לאביי,
שאמר אין טעונים מריקה ושטיפה היינו כדין החמורים, אבל טעונים מריקה כדין הקלים,
תרתי למה לי
לכתוב במשנה? כיון שכבר כתוב בקדשים וחולין שכאשר בטל במיעוטו אין צריך מריקה ושטיפה, מה לי קדשים וחולין, מה לי קדשי קדשים וקדשים קלים?
ומתרצינן:
צריכי
לכתוב שניהם.
דאי תנא קדשים וחולין
בלבד,
הוה אמינא חולין הוא דאלימא לבטולי קדשים,
כשהקדשים מועטים ואינם נותנים טעם בחולין הרי הם בטלים בחולין, כיון
דלאו מינייהו.
אבל קדשי קדשים וקדשים קלים, אימא לא
יכולים קדשים קלים לבטל קדשי קדשים אפילו אם הם מועטים, כיון ששניהם מין אחד של קדשים הם, והיינו אומרים שאינו בטל, קא משמע לן שבטל.
ואי תנא קדשי קדשים וקדשים קלים
לחוד,
הוה אמינא קדשים הוא דאלימי לבטולי קדשים
, כיון שדינם חמור לכן יכולים לבטל זה את זה.
אבל חולין,
שאינו חמור כל כך כמו קדשים,
אימא לא
יכולים לבטל קדשים, לכן
צריכא
את שניהם.
שנינו במשנה:
רקיק שנגע ברקיק כו'.
תנו רבנן
: כתוב לגבי בשר החטאת
"כל אשר יגע
בבשרה יקדש".
יכול אפילו שלא בלע
אלא "נגע" בו בשר חולין או שלמים לבד, כגון ששניהם צוננים, שיקדש להיות כמותה,
תלמוד לומר "בבשרה",
Translation
And we explain that something is missing from the Mishna, and
this is what it says: If they impart flavor to one another, the lesser offerings are eaten as the more stringent offerings and require scouring and rinsing
according to the law of the more stringent offerings.
And they invalidate through contact
if the more stringent offerings were disqualified and the lesser offerings were fit, the lesser offerings become like the more stringent offerings, rendering those that touch them disqualified.
However, if
they do not impart flavor to one another, the lesser offerings are not eaten as the more stringent offerings, and do not require scouring and rinsing
, and do not invalidate through contact.
If the disqualified, more stringent offering that was cooked with the lesser offerings was a small amount and did not impart flavor to the lesser offerings, the lesser offerings did not become like it with regard to scouring and rinsing, nor with regard to rendering those that touch them disqualified, since they too did not become disqualified.
And we challenge this:
Granted,
even though when they do not impart flavor to one another,
the most sacred offerings do not require
scouring and rinsing at the end of the period for eating the more stringent offerings, since they are a small amount and are nullified, nevertheless,
the lesser sancta, at least, should require it.
At the very least, they should require scouring and rinsing at the end of the period for eating lesser sancta. And why does it say that they do not require scouring and rinsing, which implies that they do not require it at all?
And we explain:
Abaye said: What does the statement that they do not require mean?
It means that they do not require scouring and rinsing like the more stringent offerings, according to the law of
the most sacred offerings. But
according to the law of
the lesser sancta, they do require
scouring and rinsing.
And we explain further:
Rava said: Whose opinion is this?
It is the opinion of the tanna of our Mishna;
it is Rabbi Shimon’s, who says that lesser sancta do not require scouring and rinsing,
as he derived above from the verse, “It is most sacred,” implying that the most sacred offerings are obligated, whereas lesser sancta are not.
And we ask:
Granted, according to Rava,
who says that our Mishna follows Rabbi Shimon,
this is why it teaches “
when one cooked in it
offerings and unconsecrated food, or most sacred offerings and lesser sancta,”
to teach us that Rabbi arranged the anonymous Mishna in accordance with Rabbi Shimon, who says that lesser sancta do not require scouring and rinsing. And this is the novelty of the latter clause: that it does not require it even as lesser sancta do.
But according to Abaye,
who said that “they do not require scouring and rinsing” means according to the law of the more stringent offerings, but that they do require scouring and rinsing according to the law of the lesser sancta,
why do I need both
to be written in the Mishna? Since it has already been written, with regard to offerings and unconsecrated food, that when the consecrated food is the minority it does not require scouring and rinsing, what difference is there whether it is offerings and unconsecrated food or the most sacred offerings and lesser sancta?
And we answer:
Both are necessary
to be written.
For if it had taught only offerings and unconsecrated food,
alone,
I would have said that it is unconsecrated food that is powerful enough to nullify offerings,
when the consecrated food is the minority and does not impart flavor to the unconsecrated food, it is nullified in the unconsecrated food, since
it is not of the same kind.
But with regard to the most sacred offerings and lesser sancta, I would say no:
lesser sancta cannot nullify the most sacred offerings even when they are the minority, since both are one kind of consecrated offering; and we would say that it is not nullified. Therefore, it teaches us that it is nullified.
And if it had taught only the most sacred offerings and lesser sancta,
alone,
I would have said that it is consecrated food that is powerful enough to nullify consecrated food,
since their status is more stringent, and therefore they can nullify one another.
But unconsecrated food,
whose status is not as stringent as that of consecrated food,
I would say no,
it cannot nullify consecrated food. Therefore,
both are necessary,
both cases are required.
We learned in the Mishna:
A wafer that touched a wafer, etc.
The Sages taught:
It is written with regard to the flesh of the sin-offering:
“Whatever touches
its flesh shall become sacred.”
One might have thought even if it did not absorb,
but merely “touched” it—whether unconsecrated flesh or a peace-offering alone, for example, when both were cold—that it should become sacred and become like it;
the verse states: “in its flesh,”