Text version of this daf: original and translation
Zevachim 111a — the Talmud in English
Rather, . . . Ravina said: . Rather, . Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: This applies only only if he first sanctified it in a vessel . : What is the difference between them? ? Rav Adda son of…
Original text — Zevachim 111a
אלא
ב"קרבו נסכים במדבר" קמיפלגי.
תנא קמא סבר, קרבו נסכים באוהל מועד שבמדבר כל ארבעים שנה. ונמצא שהכתוב האמור בנסכים "כי תבואו אל הארץ" מדבר בארבעה עשר שנות כיבוש וחלוקה שבהן הותרו במות, והוא בא לומר שגם במה קטנה של יחיד טעונה נסכים, שהרי אין צורך בפסוק לחייב נסכים במשכן, שהרי גם במדבר הביאו בו נסכים.
ונמצא, שבמות יחיד טעונין נסכים אף על גב שאין בהם כלי שרת. ולפיכך גם המקריב בחוץ בשעת איסור הבמות חייב אפילו בלא קידוש כלי, ולכן הוא מחייב גם על ניסוך מים שלא התקדשו בכלי .
ואילו רבי אלעזר סבר "לא קרבו נסכים במדבר כל ארבעים שנה". ולפיו, "ביאת הארץ" שנאמרה בנסכים, באה לחייב רק לאחר ארבעה עשר שנות ירושה וישיבת הארץ, כי לא התחייבו בנסכים אלא במשכן, בשילה ובית עולמים, ולא בבמות קטנות, שבהן אין כלי שרת. ולפיכך אם הקטיר נסכים בחוץ קודם שהוקדשו בכלי שרת, אינו מתחייב עליהם.
רבינא אמר
: לכולי עלמא קרבו נסכים במדבר כל ארבעים שנה, ו"ביאת הארץ" שנאמרה בנסכים, מלמדת להביאם גם בבמה קטנה ובלא קידוש כלי שרת. אולם דוקא ניסוך היין שייך בבמת יחיד בלא קידוש כלי, אבל ניסוך המים לא מצאנו בה, שהרי חובת ציבור היא, ולא קרבה אלא בבמת ציבור בכלי. ואם כן, אי אפשר לומר שזה טעמו של תנא קמא לחייב.
אלא
בלמדין ניסוך המים מניסוך היין קמיפלגי.
תנא קמא סבר למדין מניסוך היין לחייב גם על ניסוך המים בחוץ אפילו בלא כלי. ורבי אלעזר סבר אין למדין. ודוקא על ניסוך היין מחייבין בחוץ בלא כלי, אבל ניסוך המים, אם לא קדשו בכלי אין חייבין עליהן בחוץ.
תנו רבנן: המנסך שלושה לוגין יין בחוץ, חייב.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: והוא
דוקא
שקדשן בכלי
שרת תחילה.
והוינן בה:
מאי בינייהו?
במה נחלקו, וכי תנא קמא לא סבר שצריך קידוש כלי, ומה הוסיף רבי אלעזר ברבי שמעון?
אמר רב אדא בריה דרב יצחק
: לכולי עלמא החיוב בחוץ רק אחר שהתקדש בקדושת כלי. אלא ש"
בירוצי מידות" איכא בינייהו.
שנחלקו לגבי החלק שצף על שפת הכלי מלמעלה. רבנן סברו כי אף "בירוצי מידות" של לח נתקדשו, אע"פ שלא היו בתוך הכלי ממש, ולפיכך אם מנסכן בחוץ חייב. ורבי אלעזר סבר "בירוצי מידות" לא נתקדשו, כי רק תוך הכלי מקדש נסכים.
רבה בריה דרבא אמר
: תנא קמא מחייב על הקטרת נסכים בחוץ אפילו אם לא התקדשו בקדושת כלי! ומחלוקתן היא,
בקרבו נסכים בבמה
קטנה
איכא בינייהו. ו
נחלקו
בפלוגתא דהני תנאי
:
דתניא, במת יחיד אינה צריכה
שיביאו בה
נסכים
עם הקרבן,
דברי רבי.
וחכמים אומרים: טעונה נסכים.
רבי אלעזר ברבי שמעון סובר כרבי, שאין נסכים בבמה קטנה, ואם כן לא מצינו ניסוך ללא קידוש כלי. ותנא קמא סובר כרבנן, שיש נסכים בבמת יחיד, ונמצא שיש נסכים שבאים אף בלא קידוש כלי.
ו
מחלוקתם של
הני תנאי
רבי ורבנן היא
כ
מחלוקתם של
הני תנאי.
דתניא,
נאמר בפרשת נסכים [במדבר טו, ב]
"כי תבואו
אל ארץ מושבותיכם והקריב המקריב קרבנו לה'. ויין לנסך רביעית ההין",
להטעינה נסכים,
עם ההקרבה,
בבמה גדולה הכתוב מדבר.
ובא ללמדך שלא קרבו נסכים במדבר, ורק משבאו לארץ נתחייבו בהם בבמת ציבור.
אתה אומר
רק
בבמה גדולה, או
שמא
אינו
כן,
אפילו בבמה קטנה?
כשהוא אומר "אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם",
מוכח כי
בבמה הנוהגת לכולכם הכתוב מדבר,
דהיינו במה גדולה של ציבור, ולא בקטנה של יחיד.
דברי רבי ישמעאל.
רבי עקיבא אומר: "כי תבואו", להטעינה נסכים
אף
בבמה קטנה, הכתוב מדבר!
כי אינו נצרך לבמה גדולה, שהרי במדבר כבר הקריבו בה נסכים.
אתה אומר לבמה קטנה, או
שמא
אינו אלא לבמה גדולה,
ופסוק זה משמיענו כי באמת לא קרבו נסכים במדבר.
כשהוא אומר "אל ארץ מושבותיכם", הרי
מוכח כי
בבמה
של יחיד
הנוהגת בכל מושבות
הכתוב מדבר,
שהרי במת ציבור אינה אלא במקום אחד!
ונמצא שרבי אלעזר ברבי שמעון ורבי סוברים כרבי ישמעאל שאין מביאין נסכים בבמה קטנה, ואילו תנא קמא ורבנן שנחלקו עליהם סובר כרבי עקיבא.
כשתמצא לומר,
תדקדק היטב, הרי
לדברי רבי ישמעאל לא קרבו נסכים במדבר,
ולכן הוצרך הכתוב ללמד שבארץ מביאים נסכים בבמה גדולה.
ולדברי רבי עקיבא קרבו נסכים במדבר
בבמה גדולה, ולפיכך העמיד שהפסוק מחדש חיוב נסכים בארץ גם בבמת יחיד.
שנינו במשנה:
רבי נחמיה אומר: שיירי הדם שהקריבן בחוץ חייב.
אמר רבי יוחנן: תנא,
שנה
רבי נחמיה
במשנתנו
כדברי האומר
[לעיל נב א]
שיירי הדם מעכבין
בחטאת, ולפיכך נחשבת הקרבתן עבודה להתחייב עליה בחוץ, כזורק מעיקר הדם.
מיתיבי: רבי נחמיה אומר: שיירי הדם שהקריבן בחוץ, חייב.
אמר לו רבי עקיבא: והלא שיירי הדם שיירי מצוה הם
שאין מעכבין את הכפרה!
אמר לו: איברין ופדרים יוכיחו,
שאף על פי
שהן שיירי מצוה
ואינן מעכבין את הכפרה, שהרי אין כפרה אלא בדם,
ו
בכל זאת
המקריבן בחוץ חייב!
אמר לו
רבי עקיבא:
לא!
אין זו ראיה, כי
אם אמרת באיברים ופדרים
שחייב עליהן בחוץ משום
שהן תחילת עבודה
, וזוהי מעלתן,
תאמר בשיירי הדם, שהן סוף העבודה
ואין בהם מעלה?!
ואם איתא
כדרבי יוחנן, שטעמו של רבי נחמיה הוא משום שסובר שיריים מעכבין,
לימא ליה
רבי נחמיה לרבי עקיבא:
הני
שיריים
נמי תחילת עבודה הן,
שהרי הם מעכבין כשאר מתנות!
תיובתא!
אולם יש תשובה לתיובתא זו:
והשתא דאמר רב אדא בר אהבה
[לעיל נב א]:
מחלוקת
רבי ישמעאל ורבי עקיבא אם שיריים מעכבין, היא רק
בשיריים הפנימיים
של חטאות הפנימיות שכל מתנותיהם מעכבות.
אבל בשיריים החיצוניים דברי הכל לא מעכבי.
נמצא שאפשר ליישב ולומר:
כי קאמר רבי נחמיה
במשנתנו שהשופך שיריים בחוץ חייב, היינו דוקא
בשיריים הפנימיים.
ו
כי תניא ההיא
ברייתא שרבי נחמיה מודה לרבי עקיבא ששיירים נחשבים שיירי מצוה, היינו דוקא
בשיריים החיצוניים.
ובאמת בהם מודה רבי נחמיה שאין חייבין עליהם בחוץ. כי אין דין זריקה אלא לשיריים הפנימיים .
[גירסת רש"י] ומקשינן:
אי הכי, נימא ליה
רבי נחמיה לרבי עקיבא:
כי אמרי אנא, בפנימיים.
ומה שאמרת שהן שיירי מצוה, זה רק בחיצוניים! ולמה הוצרך לומר לו שהקטר חלבים ואברים יוכיח?
אלא,
בברייתא באמת מדובר בשיריים הפנימיים, ורבי נחמיה
לדבריו דרבי עקיבא קאמר ליה
: אפילו לשיטתך ששיריים הפנימיים שיירי מצוה הן, הקטר איברים יוכיח. אך רבי נחמיה עצמו סובר שהפנימיים מעכבין, ולכן חייבים עליהם בחוץ.
מתניתין:
המולק את העוף בפנים, והעלה בחוץ, חייב.
ואם
מלק בחוץ, והעלה בחוץ, פטור.
משום שנעשה העוף נבלה, כיון שאין מליקה אלא בפנים, לפיכך פטור על ההעלאה [וגם על המליקה פטור כמבואר לעיל קז, א].
השוחט את העוף בפנים
ופסלו בכך, כי טעון העוף מליקה,
והעלה בחוץ, פטור
על העלאתו בחוץ, מאחר שנעשה העוף ל"אינו ראוי למזבח" בשחיטתו בפנים .
Translation
Rather,
.
.
.
Ravina said:
.
Rather,
.
Rabbi Elazar, son of Rabbi Shimon, says: This applies only
only if
he first sanctified it in a vessel
.
:
What is the difference between them?
?
Rav Adda son of Rav Yitzhak said:
"
they disagree about the overflow of measures.
. .
Rabba son of Rava said:
,
whether libations were offered at a
small
private altar. And
they disagree
:
As it was taught: A private altar does not require
that one bring there
libations
,
And the Sages say: It requires libations.
.
And
their dispute, that of
these tannaim,
Rabbi and the Sages, is
like
the dispute of
As it was taught:
It is stated in the passage concerning libations [Numbers 15:2]:
“When you enter
",
to require libations
,
the verse is speaking of a large communal altar.
.
You say
only
at a large altar, or
perhaps
not
,
When it says, “To the land of your dwelling places, which I give you,”
it is proven that
the verse is speaking of an altar that applies to all of you,
.
Rabbi Akiva says: “When you enter,” to require libations
even
at a small altar, the verse is speaking!
.
You say that it refers to a small altar, or
perhaps
it refers only to a large altar,
.
When it says, “To the land of your dwelling places,” it is
proven that
the verse is speaking of an altar
of an individual
the verse is speaking,
!
.
When you examine the matter carefully,
you will see that
.
But according to Rabbi Akiva, libations were offered in the wilderness
.
:
Rabbi Yoḥanan said: The tanna,
who taught
Rabbi Neḥemya
in our Mishna, taught it
above, 52a ] that
the remainder of the blood prevents atonement
.
Rabbi Akiva said to him: But the remainder of the blood is merely the remainder of a mitzva,
!
He said to him: The limbs and fats will prove this,
for even though
they are merely the remainder of a mitzva
,
yet
nevertheless
He said to him,
:
No!
This is not proof, because
if you say this with regard to the limbs and fats,
that one is liable for them outside because
they are the beginning of the service,
,
can you say this with regard to the remainder of the blood, which is the end of the service
?!
And if it is so,
,
let Rabbi Neḥemya say to him
:
These
remnants
are also the beginning of the service,
!
:
above, 52a ]:
The dispute
between Rabbi Yishmael and Rabbi Akiva as to whether the remnants prevent atonement applies only
to the inner remnants
.
:
When Rabbi Neḥemya said
in our Mishna that one who pours remnants outside is liable, he meant specifically
the inner remnants.
And
when that
beraita was taught, in which Rabbi Neḥemya concedes to Rabbi Akiva that the remnants are merely the remainder of a mitzva, it referred specifically to
the outer remnants. In fact, Rabbi Neḥemya agrees that one is not liable for offering them outside, because the law of sprinkling applies only to the inner remnants.
.
Rashi's version] and we challenge:
If so, let him say to him
Rabbi Nehemiah to Rabbi Akiva:
When I said [this], I meant the inner ones.
And what you said—that they are residuals of a mitzva—applies only to the outer ones! And why did he need to tell him that the burning of fats and limbs proves [this]?
Rather,
the beraita is indeed speaking of the inner residuals, and Rabbi Nehemiah
is saying this according to Rabbi Akiva's own position:
Even according to your position, that the inner residuals are residuals of a mitzva, the burning of limbs proves [it]. But Rabbi Nehemiah himself holds that the inner ones are indispensable, and therefore one is liable for them outside.
Mishna:
One who performs melika on the bird inside, and brings it up outside, is liable.
And if
he performs melika outside, and brings it up outside, he is exempt.
Because the bird has become an animal carcass, since melika is only inside; therefore he is exempt for the bringing up [and he is also exempt for the melika, as explained above, 107a].
One who slaughters the bird inside
and thereby invalidates it, since the bird requires melika,
and brings it up outside, is exempt
for bringing it up outside, since through his slaughtering it inside the bird became “not fit for the altar” .