סוכה 23b — תלמוד אויף ייִדיש

וכיון דמייתא

-

כווצא, ולאו אדעתיה

[וכשמתה הרי היא מתכווצת, ואינו שת לבו] שנתרחקה מהסכך שלשה טפחים, כיון שאינו ניכר.

ותמהינן:

ומי אמר אביי

ש

רבי מאיר חייש למיתה

ולפיכך אמר שאין עושין בהמה דופן לסוכה,

ורבי יהודה לא חייש

, ולפיכך מכשיר בהמה כדופן לסוכה?!

והתנן: בת ישראל שנשאת לכהן

ומותרת לאכול תרומה כל זמן שבעלה קיים,

והלך בעלה למדינת הים

, הרי היא

אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים

.

ורמינן עלה

דההיא משנה מברייתא דתניא:

הרי זה גיטיך שעה אחת קודם מיתתי

, הרי היא

אסורה לאכול בתרומה מיד

, כי שמא ימות וזו היא השעה שקודם מיתתו, ונמצא הגט חל מעתה.

הרי מוכח כי חיישינן למיתה!

ואמר אביי

לשנויי:

לא קשיא! הא רבי מאיר דלא חייש למיתה, הא רבי יהודה דחייש למיתה

[וכדמפרש ואזיל. וכיון שכן תיקשי, הרי בסוגיין אמר אביי להיפוך בדעתם של רבי מאיר ורבי יהודה?!] -

דתניא: הלוקח יין מבין הכותים

שאין חוששין לתרום ולעשר כאשר הן מוכרין לאחרים, שחשודים הם על "ולפני עור לא תתן מכשול" [תוספות], וכגון שהגיע לילי שבת, או שאין בידו כלים להפריש בהם תרומות ומעשרות -

הרי זה

אומר: שני לוגין שאני עתיד להפריש

לאחר שאחל לשתות,

הרי הן

מעכשיו

תרומה

גדולה -

עשרה

לוגין שאפריש לאחר זמן, הרי הם מעכשיו

מעשר ראשון

, ו

תשעה

לוגין יהיו מעכשיו

מעשר שני

.

ומיחל

[מחלל] את המעשר שני שקרא עליו שם על מעות שיש לו בביתו , הואיל ודבר זה יכול לתקן מיד.

ושותה מיד

ומשאיר כדי התרומה והמעשר הראשון - שקרא עליהן שם - שאין שותה אותן, ולאחר זמן יפריש התרומה והמעשר, ואמרינן: הוברר הדבר למפרע שאלו הלוגין היו עומדים מתחילה להיות מופרשים, ועליהם הוא שחלה התרומה,

דברי רבי מאיר

.