טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
סוכה 24a — תלמוד אויף ייִדיש
סוכה 24a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — סוכה 24a
רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון אוסרין
, ומשום שמא יבקע הנוד של היין ולא יבוא לידי ברירה ונמצא שותה טבלים.
הרי למדנו שרבי יהודה חושש למיתה [בקיעת הנוד], ואילו רבי מאיר אינו חושש לכך; ובכך מתיישבת הסתירה בין המשנה והברייתא בענין תרומה אם חוששת למיתה, כי הא רבי מאיר והא רבי יהודה.
והשתא תיקשי: הרי לדעת אביי רבי יהודה הוא החושש למיתה, ואילו רבי מאיר אינו חושש; ואילו לגבי בהמה שעשאה דופן לסוכה, אמר אביי, כי רבי מאיר הוא החושש למיתה, ורבי יהודה אינו חושש?!
ומשנינן:
איפוך
תירוצו של אביי על הסתירה בין המשנה לברייתא בתרומה, וכך אמר:
רבי מאיר חייש למיתה
והברייתא כדעתו,
ורבי יהודה לא חייש למיתה
והמשנה כדעתו; ולא השוה אביי לדין "הלוקח יין", אלא ל"עשאה לבהמה דופן לסוכה" -
דתניא: עשאה לבהמה דופן לסוכה: רבי מאיר פוסל
משום דחייש למיתה,
ורבי יהודה מכשיר
, כי אינו חושש למיתה.
ואכתי תמהינן:
קשיא דרבי מאיר
ד"הלוקח יין" שאינו חושש לבקיעת הנוד,
אדרבי מאיר
ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" דחייש למיתה?!
אמר לך רבי מאיר: מיתה שכיחא, בקיעת הנוד לא שכיחא
כי
אפשר דמסר ליה לשומר
.
ואכתי תיקשי:
קשיא דרבי יהודה
ד"הלוקח יין מבין הכותים" החושש אפילו לבקיעת הנוד,
אדרבי יהודה
ד"עשאה לבהמה דופן לסוכה" שאינו חושש אפילו למיתה?!
ומשנינן:
טעמא דרבי יהודה
גבי "הלוקח יין מבין הכותים"
לאו משום דחייש לבקיעת נוד, אלא משום דלית ליה
"
ברירה
", ולא יתברר כשיפריש אחר זמן, שאותן לוגין שהפריש נעשו תרומה מתחילה, ולפיכך אסור לשתות, שמא על לוג אחר חלה התרומה, ונמצא זה שותה תרומה.
ותמהינן:
ו
כי אטו
לא חייש רבי יהודה לבקיעת נוד
, והטעם שאסר ב"הלוקח יין מבין הכותים" הוא משום דאין ברירה?!
והא מדקתני סיפא: אמרו לו לרבי מאיר: אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע, ואמר להו
רבי מאיר:
לכשיבקע
נתבונן בדבר, כלומר: אין לחוש לזה -
מכלל דחייש רבי יהודה לבקיעת הנוד?!
ומשנינן:
התם רבי יהודה הוא דקאמר לרבי
מאיר: לדידי לית לי ברירה, אלא לדידך דיש ברירה, אי אתה מודה דשמא יבקע הנוד?
! אמר ליה: לכשיבקע
.
ואכתי תמהינן:
ו
כי אטו
לא חייש רבי יהודה למיתה?!
והא תנן: רבי יהודה אומר: אף אשה אחרת מתקינין לו
לכהן גדול בערב יום הכפורים
שמא תמות אשתו
, והתורה אמרה: וכפר - הכהן הגדול ביום הכפורים - בעדו ובעד "ביתו" היא אשתו?!
ומשנינן:
הא איתמר עלה: אמר רב הונא בריה דרב יהושע: מעלה עשו בכפרה
של יום הכפורים, שחשש בה רבי יהודה למיתה אף כי בעלמא אינו חושש למיתה.
ותמהינן:
בין למאן דאמר
: טעמו של רבי מאיר הסובר: אין עושים בהמה דופן לסוכה, הוא משום
שמא תמות
הבהמה, ו
בין למאן דאמר
: טעמו הוא משום
שמא תברח
הבהמה - הרי נמצא כי
מדאורייתא מחיצה מעליא היא, ורבנן הוא דגזרו בה
-
ו
אלא מעתה
שמדרבנן הוא,
לרבי מאיר תטמא
בהמה
משום גולל
ו
אלמה תנן: רבי יהודה מטמא משום גולל, ורבי מאיר מטהר?!
והרי קולא היא שהקיל שאינה בטילה ונעשית גולל; והואיל ומדרבנן בעלמא הוא, מה טעם יש להקיל בגולל?!
אלא אמר רב אחא בר יעקב
טעם אחר לדבריו של רבי מאיר:
קסבר רבי מאיר: כל מחיצה
שעומדת ברוח
[על ידי רוח] כגון רוח חיים
אינה מחיצה
, הואיל ועיקר עמידתה על ידי דבר שאין בו ממש הוא.
איכא דאמרי: אמר רב אחא בר יעקב: קסבר רבי מאיר: כל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה
, ואף רוח חיים לאו בידי אדם הוא, שהרי אין רוח בידו לנפחו [לשון רש"י].
ומפרשינן:
מאי בינייהו
דשתי הלשונות של רב אחא בר יעקב?
איכא בינייהו דאוקמה
לדופן הסוכה
בנוד תפוח
[סמך הדופן על בלון נפוח] -
שהרי
למאן דאמר: מחיצה
ה
עומדת ברוח אינה מחיצה, הרי
אף זו
עומדת ברוח
, ופסולה -
ואילו
למאן דאמר
: מחיצה ש
אינה עשויה בידי אדם
אינה מחיצה -