סוכה 23a — תלמוד אויף ייִדיש

זה הכלל: כל ש

אילו

ינטל האילן ויכולה

הסוכה

לעמוד בפני עצמה

, הרי היא

כשרה, ועולין לה ביום טוב.

גמרא:

מני מתניתין

המכשרת סוכה שבראש הספינה?

רבי עקיבא היא!

דתניא: העושה סוכתו בראש הספינה: רבן גמליאל פוסל; ורבי עקיבא מכשיר

, וכדמפרש הגמרא מחלוקתם ואזיל.

מעשה ברבן גמליאל ורבי עקיבא שהיו באין בספינה, עמד רבי עקיבא ועשה סוכה בראש הספינה, למחר נשבה רוח ועקרתה, אמר לו רבן גמליאל: עקיבא! היכן סוכתך?!

אמר אביי

לפרש מחלוקתם:

דכולי עלמא, היכא דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, לא כלום היא

, כי אפילו דירת עראי אינה [רש"י].

ואם

יכולה לעמוד ב

רוח

שאינה מצויה דיבשה

שהיא כרוח מצויה דים [רש"י], אף שאינה יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה דים,

כולי עלמא לא פליגי דכשרה

, כי אפילו מי שמצריך בסוכה דירת קבע הרי איכא.

כי פליגי בדיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, ואינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים

-

רבן גמליאל סבר: סוכה דירת קבע בעינן, וכיון דאינה יכולה לעמוד ברוח מצויה דים, לא כלום היא

.

רבי עקיבא סבר: סוכה דירת עראי בעינן, וכיון דיכולה לעמוד ברוח מצויה דיבשה, כשרה

.

שנינו במשנה: העושה סוכתו בראש האילן

או על גבי גמל

כשרה ואין עולין לה ביום טוב:

מתניתין מני?

רבי מאיר היא!

דתניא: העושה סוכתו על גבי בהמה

, כגון שנתן שתי דלתות על שני סוסים, והן קרקעית הסוכה, ועשה על הדלתות מחיצות וסכך:

רבי מאיר מכשיר; ורבי יהודה פוסל

.

מאי טעמא דרבי יהודה?

אמר קרא

: "

חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים

",

סוכה הראויה לשבעה

ימי החג,

שמה סוכה;

אבל

סוכה שאינה ראויה לשבעה

ימי החג,

לא שמה סוכה

. וזו, הואיל ואין עולין לה ביום טוב [רש"י] , נמצאת סוכה זו אינה ראויה לשבעה ימים.

ורבי מאיר

אמר לך:

הא נמי מדאורייתא מחזא חזיא

[סוכה זו מדאורייתא ראויה היא לשבעת ימי החג],

ורבנן הוא דגזרו בה

[חכמים הם שאסרו את השהיה בה ביום טוב].

עשאה לבהמה דופן לסוכה

:

רבי מאיר פוסל; ורבי יהודה מכשיר

.

שהיה רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים אין עושין אותו

:

לא דופן לסוכה

-

ולא לחי למבוי

להעמידו בפתחו הפתוח לרשות הרבים, כדי להתיר הטלטול במבוי.

ולא פסין לביראות

להתיר למלאות מים מבורות שברשות הרבים על ידי העמדת בהמה בתורת מחיצה שתיקנו להן חכמים [ומתבאר יותר בהערה ].

ולא גולל לקבר

, כלומר: אם עשאוהו כיסוי לארונו של מת אין שם "גולל" עליו לטמא כשאר כיסוי של ארון, שהוא מטמא במגע ובמשא ובאוהל, ואפילו ניטל המת משם, כדילפינן מהא דכתיב "וכל אשר יגע על פני השדה בחלל חרב או במת", לרבות גולל [רש"י].

משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים

.

ומפרשינן:

מאי טעמא דרבי מאיר?

אביי אמר

: חיישינן

שמא תמות

הבהמה ביום טוב ותפול, ואין כאן דופן ונמצא בטל ממצות סוכה [רש"י].

רבי זירא אמר

: חיישינן

שמא תברח

הבהמה.

ומפרשת הגמרא באיזה אופן נחלקו:

בפיל קשור

שאין לחוש בו שמא יברח

כולי עלמא לא פליגי

דכשרה. ואפילו לדעת הסובר חיישינן שמא תמות, כיון

דאי נמי מיית

[אף אם ימות] ויפול,

יש בנבלתו עשרה

טפחים, שהם שיעור מחיצה.

כי פליגי בפיל שאינו קשור: למאן דאמר: שמא תמות

-

לא חיישינן

שהרי יש בנבלתו גובה עשרה טפחים.

ואילו

למאן דאמר: גזרה שמא תברח

-

חיישינן

, הואיל ואינו קשור.

ומקשינן עלה: והרי אף

למאן דאמר גזרה שמא תמות, ניחוש

נמי

שמא תברח?!

אלא בפיל שאינו קשור

ויש לחוש שיברח

כולי עלמא לא פליגי

דפסולה, הואיל וכולי עלמא מודו שיש לחוש שמא יברח.

כי פליגי בבהמה

שאין נבלתה גבוהה עשרה טפחים -

קשורה

ואין לחוש שמא תברח:

למאן דאמר גזרה שמא תמות, חיישינן

שמא תמות ותפול. ואילו

למאן דאמר גזרה שמא תברח לא חיישינן

, שהרי קשורה היא.

ואכתי תמהינן:

ו

הרי אפילו

למאן דאמר: גזרה שמא תברח, ניחוש

נמי

שמא תמות?

ומשנינן: סבר רבי זירא:

מיתה לא שכיחא

, ואין לחוש לזה.

ומקשינן: האיך עושה בהמה כמחיצה,

והאיכא רווחא דביני ביני

[והרי יש ריוח אויר בין רגליה] והיא פירצה במחיצה אפילו כשהיא חיה?!

ומשנינן:

דעביד ליה

עושה מחיצה בין רגליה

בהוצא

[לולבי דקל]

ודפנא

[מין ענפים].

ואכתי תמהינן:

ודילמא רבעה

, והרי יש לחוש שמא תרבוץ הבהמה, ואין בה עשרה טפחים?!

ומשנינן:

דמתיחא באשלי מלעיל

[קשורה היא בחבלים למעלה] כדי שלא תרבוץ.

ותמהינן:

ו

הרי כיון שכן תיקשי

למאן דאמר גזרה שמא תמות, נמי, הא מתיחה באשלי מלעיל

, הרי קשורה היא בחבלים ואפילו תמות הרי לא תיפול, ולמה אין עושין אותה דופן לסוכה?!

ומשנינן: מכל מקום יש הפסד במה שתמות, כי

זמנין דמוקים בפחות משלשה סמוך לסכך

[פעמים שמעמיד את הבהמה שאין גובהה אלא שבעה טפחים ומשהו סמוך לסכך] שעל ידי "לבוד" יש כאן מחיצה עשרה טפחים