סנהדרין 91a — תלמוד אויף ייִדיש

אמרה ליה ברתיה

[אמרה לו בתו של הקיסר לרבן גמליאל]:

שבקיה, ואנא מהדרנא ליה

[הניחנו, ואני אענה לו].

וכך אמרה לאביה [בדרך משל אמרה לו]:

שני יוצרים

של כלים

יש בעירנו. אחד יוצר

את הכלים

מן המים, ואחד יוצר

אותם

מן הטיט. איזה מהן משובח

יותר?

אמר לה: זה שיוצר מן המים

מעולה יותר, שהרי הדרך היא ליצור מטיט, ולא ממים.

אמרה לו

: והרי הקדוש ברוך הוא

מן המים צר,

שהאדם נוצר מטיפה סרוחה שהיא כמים,

מן הטיט לא כל שכן

שהוא יכול לצור ולהחיות?

דבי רבי ישמעאל תנא,

כך השיבה בתו של הקיסר לאביה:

קל וחומר מכלי זכוכית. מה

כלי זכוכית, שעמלן ברוח בשר ודם

[שיצירתן על ידי נשיפת אדם, שנופח בשפופרת ומנפח את הזכוכית, ועל ידי כך יוצרן ], אם

נשברו

-

יש להן תקנה

על ידי שמתיכן ועושה מהן שוב זכוכית ,

בשר ודם, שברוחו של הקדוש ברוך הוא

נעשה -

על אחת כמה וכמה

שיש לו תקנה, ואפשר לחזור ולהחיותו!

אמר ליה ההוא מינא לרבי אמי: אמריתו דשכבי חיי, והא הוו עפרא, ועפרא מי קא חיי?

אמר ליה: אמשול לך משל. למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שאמר לעבדיו: לכו ובנו לי פלטרין גדולים במקום שאין מים ועפר.

ואף שקשה לבנות במקום כזה, שהרי לצורך הבניה צריך מים ועפר, בכל זאת

הלכו

העבדים

ובנו אותו

[שטרחו והביאו מים ועפר ממקום אחר].

לימים נפלו

אותן פלטרין.

אמר להם המלך: חזרו ובנו אותו במקום

אחר,

שיש

בו

עפר ומים.

אמרו לו: אין אנו יכולין

לבנותו.

כעס עליהם

המלך

ואמר להן: במקום שאין מים ועפר,

שטורח גדול לבנות שם -

בניתם, עכשיו

שיש מים ועפר

-

על אחת כמה וכמה

שאתם יכולים לבנות!

כך הקדוש ברוך הוא, אם ברא את האדם מטיפה קטנה שאין בה ממש, כל שכן שיכול לבראותו מן העפר .

ואם אי אתה מאמין

שהקדוש ברוך הוא יוצר מן העפר,

צא לבקעה, וראה עכבר שהיום חציו בשר וחציו אדמה

[שיש במין זה סוג אחד שאינו נוצר על ידי תולדה, אלא נוצר מן האדמה], שהתחיל היום להברא ולצאת מן העפר,

למחר השריץ

-

ונעשה

כלו בשר,

ומהלך כשהוא חי.

שמא תאמר

שכשם שאותו עכבר נברא מן העפר

לזמן מרובה,

דהיינו, לאחר שבוע או שבועיים, כך אין הקדוש ברוך הוא מחייה את המתים מיד מן העפר!

עלה להר, וראה שהיום אין בו אלא חלזון

[תולעת היא, שיוצאה מן הים אחת לשבעים שנה, וצובעין בדמה את התכלת שבציצית]

אחד

. שכך דרכו, שמתחילה אין נראה בכל ההר אלא חלזון אחד.

למחר ירדו גשמים

-

ונתמלא כולו

[כל ההר]

חלזונות

. מוכח מזה, שיש בידו של הקדוש ברוך הוא להחיות מיד .

אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא

[כך היה שמו]:

ווי לכון חייביא

[אוי לכם רשעים],

דאמריתון מיתי חיין

[שאומרים אתם שהמתים עתידין לחיות]! שהרי

דחיין

-

מיתי

[אותם שהם חיים, רואים אנו שמתים לבסוף], אם כן, היאך יתכן

דמיתי

-

חיין

[שהמתים יחזרו לחיות לבסוף]?

אמר ליה

גביהה בן פסיסא:

ווי לכון חייביא, דאמריתון מיתי לא חיין!

שהרי

דלא הוו

-

חיי

[אותם שלא היו מעולם, נוצרים ונולדים וחיים]. אם כן,

דהוי חיי,

אלו שכבר חיו,

לא כל שכן

שיחיו שוב לעתיד?

אמר ליה

ההוא מינא:

חייביא קרית לי

[רשע אתה קורא לי]?!

אי קאימנא,

אם אקום -

בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך

[אבעוט בך, ואפשוט את עקמימותך. שהיתה לו לגביהה עקמומית בגבו].

אמר ליה

גביהה:

אם אתה עושה כן

-

רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול

.

תנו רבנן: בעשרים וארבעה ב

חודש

ניסן

78 , איתנטילו דימוסנאי מיהודה

ומירושלים [ניטלו עוררין בעלי חמס, שהיו רוצין ליטול חלק ביהודה ובירושלים ].

היה זה

כשבאו בני אפריקיא

לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו

בני אפריקיא לאלכסנדרוס:

ארץ כנען שלנו היא! ד

הא

כתיב

בתורה גבי ארץ ישראל:

"ארץ כנען לגבלתיה", ו

הרי

כנען

-

אבוהון דהנהו אינשי הוה

[אביהם של אנשים אלו היה. ועל עצמם היו אומרים כן]! אם כן, ארץ ישראל שלנו היא, ובני ישראל ירשוה שלא כדין .

אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אם ינצחוני

בני אפריקיא -

אמרו

להם: אין בכך כלום, כי

הדיוט שבנו נצחתם.

ואם אני אנצח אותם

-

אמרו להם: תורת משה נצחתכם

.

נתנו לו

חכמים

רשות, והלך ודן עמהם

לפני אלכסנדרוס.

אמר להם

גביהה:

מהיכן אתם מביאים ראייה?

אמרו לו: מן התורה,

מאותו מקרא שהובא לעיל.

אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה

-

אלא מן התורה. שנאמר

לאחר שראה כנען את ערות אביו נח [וחטא, כפי שמבואר שם במפרשים ]:

"ויאמר

[נח]

ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו".

אם כן, הרי כנען עבד הוא לבני ישראל. ו

עבד שקנה נכסים, עבד למי, ונכסים למי?

הרי כל מה שקנה עבד - קנה רבו!

הוא הדין כאן. שאף אם כדבריכם, שקיבלתם מתחילה את ארץ ישראל, סוף סוף הרי אתם עבדים לישראל, ומה שקניתם, קנינו אנו, שאנו אדוניכם!

ולא עוד,

לא רק שאין לכם תביעה עלינו,

אלא

אדרבה, לנו יש תביעה עליכם,

שהרי כמה שנים

עברו מאז שנעשיתם עבדים שלנו,

שלא עבדתונו,

ואם כן, אתם חייבים לנו ממון רב!

אמר להם אלכסנדרוס מלכא

לבני אפריקיא:

החזירו לו

לגביהה בן פסיסא

תשובה!

אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים

לחשוב, ולאחר מכן נשיב תשובה.

נתן להם

אלכסנדרוס את ה

זמן

שביקשו.

בדקו

בני אפריקיא וחיפשו -

ולא מצאו תשובה

לטענתו של גביהה בן פסיסא.

מיד ברחו,

כדי שלא יעשום עבדים לישראל,

והניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות.

ואותה שנה

-

שביעית

[שנת שמיטה]

היתה,

ולא היה לישראל מה לאכול.

כיון שברחו אלו, והניחו שדותיהן שבאפריקא כשהן זרועות ונטועות, אכלו מהן בשביעית .

שוב,

פעם אחרת,

באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו

בני מצרים:

הרי הוא אומר

במקרא, שלפני שיצאו ישראל ממצרים, אמר משה לעם שישאלו כלי כסף וכלי זהב מהמצרים, ואכן שאלו מהם, כדכתיב:

"וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאלום".

אם כן, הרי יש בידכם ממון של אבותינו

! תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו

[מאיתנו]!

אמר גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס.

אם ינצחוני, אמרו להם: הדיוט שבנו נצחתם.

ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.

נתנו לו רשות, והלך ודן עמהן.

אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.

אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה

אלא מן התורה. שנאמר: "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה". והרי עבדו ישראל את המצרים כל אותן שנים, ולא שילמו המצרים לישראל על כך דבר

! תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא

בני אדם,

ששיעבדתם

אותם

במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה

, שהוא פי כמה וכמה משווי אותם כלי כסף וזהב שאתם תובעים מאתנו!

אמר להן אלכסנדרוס מוקדון

למצרים:

החזירו לו תשובה!

אמרו לו: תנו לנו זמן שלשה ימים.

נתן להם זמן.

בדקו

-

ולא מצאו תשובה.

מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, וברחו,

כדי שלא יתבעו מהם אותו שכר עבודה.

ואותה שנה

-

שביעית היתה.

ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה

לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אמרו לו: ארץ כנען

-

שלנו ושלכם

היא.

דכתיב: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם",

וכתיב: "ואלה תולדת יצחק בן אברהם".

הרי שישמעאל ויצחק - בניו של אברהם היו. ואם כן, ארץ כנען צריכה להתחלק בינינו שוה בשוה!

אמר להן גביהא בן פסיסא לחכמים: תנו לי רשות, ואלך ואדון עמהם לפני אלכסנדרוס מוקדון.

אם ינצחוני, אמרו הדיוט שבנו נצחתם.

ואם אני אנצח אותם, אמרו להם: תורת משה רבינו נצחתכם.

נתנו לו רשות, הלך ודן עמהן.

אמר להם: מהיכן אתם מביאין ראייה?

אמרו לו: מן התורה.

אמר להן: אף אני לא אביא ראייה

-

אלא מן התורה. שנאמר: "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת".

אב שנתן אגטין

[שטרות, כתבים ]

לבניו בחייו,

שחילק כל נכסיו לבניו מחיים, וכתב בשטרות שלא יטול אחד כלום בחלק חבירו,

ושיגר זה מעל זה

[שהפריד ביניהם, שלא יהיה ביניהם יותר קשר, ושילח כל אחד למקום אחר],

כלום יש לזה על זה כלום

מעתה?

כך גם כאן, הרי אברהם נתן לבני הפילגשים, דהיינו ישמעאל וזרעו [ובני קטורה וזרעם], מתנות, ושילחם מעליו. ואת כל שאר הנכסים אשר לו נתן ליצחק. מעתה אין לבני הפילגשים על זרע יצחק כלום .

מאי

[מה הם]

אותם מתנות

שנתן אברהם לבני הפילגשים?

אמר רבי ירמיה בר אבא: מלמד שמסר להם שם טומאה.

דהיינו, כח הכישוף, ומעשה שדים .

אמר ליה אנטונינוס לרבי: גוף ונשמה

של אדם

יכולין לפטור עצמן מן הדין

[מדינו של הקדוש ברוך הוא בעתיד]!

כיצד?

גוף אומר

: ה

נשמה

היא זו ש

חטאת.

והראיה,

שמיום שפירשה

נשמה

ממני

-

הריני מוטל כאבן דומם בקבר,

ואיני חוטא יותר.

ו

אילו ה

נשמה אומרת

: ה

גוף

הוא זה ש

חטא.

והראיה,

שמיום שפירשתי ממנו

-

הריני

פורחת באויר כצפור

, ואיני חוטאת .

אמר ליה

רבי:

אמשול לך משל, למה הדבר דומה: למלך בשר ודם, שהיה לו פרדס נאה,