טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מעילה 13a — תלמוד אויף ייִדיש
מעילה 13a פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מעילה 13a
כיצד?
הקדיש בור מלא מים
, והמים ראויים לבדק הבית ולא למזבח ,
אשפה מלאה
זבל
, אינו ראוי לא למזבח ולא לבדק הבית ,
שובך מלא יונים
, היונים ראויים למזבח, ואילו השובך אינו ראוי אפילו לא לבדק הבית ,
אילן מלא פירות
, אינם ראויין לא למזבח ולא לבדק הבית ,
שדה מלאה עשבים
, אינם ראויים לא למזבח ולא לבדק הבית. בכל אלו והדומה להם,
מועלין בהם
ובמה שבתוכן
, מי שאכל אותם או נהנה מהן.
אבל, אם הקדיש בור, ואחר כך נתמלא מים
,
אשפה, ואחר כך נתמלא זבל, שובך, ואחר כך נתמלא יונים, אילן, ואחר
כך נתמלא פירות, שדה, ואחר כך נתמלאה עשבים,
מועלין בהם, ואין מועלין במה שבתוכן
, מפני שאין מועלין במה שהשביח הקדש, וכן אין מועלין בגידולי הקדש .
רבי יוסי אומר: המקדיש את השדה והאילן
, בשני אלו,
מועלין בהן ובגידוליהם
מפני שהן גידולי הקדש
.
המשנה ממשיכה בדין מעילה.
ולד המעושרת
, של מעשר בהמה, כלומר שנולד קודם שנכנסה אמו לדיר להתעשר והקדיש גם את הולד, נמצא, שגם האם וגם הולד הם מוקדשין, ובכל זאת,
לא ינוק מן המעושרת
, והטעם יבואר בגמרא .
ואחרים מתנדבים כן
, בעלי בתים נדיבי לב היו מתנדבים להניק אותן הולדות, מבהמותיהן שהן חולין .
וכן
ולד המוקדשין
, וגם האם וגם הולד הם מוקדשין, ובכל זאת,
לא ינוק מן המוקדשין
.
ואחרים מתנדבים כן
.
מבואר במסכת בבא מציעא [פז א] שמן התורה, פועל אוכל ממה שעובד בין במחובר ובין בתלוש, כמו שאמרה התורה [דברים כג]. וכן בהמה אוכלת בשעת עבודתה בתלוש, ואסור לחסום פיה, כמו שאמרה התורה [דברים כה].
ואומרת המשנה: במה דברים אמורים? בשל הדיוט, אבל בשל הקדש, אין הפועלים אוכלים. וחוסמים את פי הבהמה.
והטעם יבואר בגמרא .
הפועלים
, העושין מלאכה בשל הקדש,
לא יאכלו מן גרוגרות
של
הקדש
.
וכן, פרה
, הדשה בשל הקדש,
לא תאכל
מכרשיני
[מין מאכל בהמה]
הקדש
.
גמרא:
קתני
, שנינו:
ולד המעושרת לא ינק מן המעושרת
. ועוד שנינו: ולד המוקדשין לא ינק מן המוקדשין.
הגמרא מבררת:
מנהני מילי
, מנין נלמד דברים אלו? שאפילו כשהולד הוא גם של מקודשין, אסור לינוק מאמו.
והרי נאמר במוקדשין [ויקרא כב] "והיה שבעת ימים תחת אמו", ומשמע בפשטות שאפילו היתה אמו קדושה, מכל מקום, יונק ממנה ?
אמ
ר רב אחדבוי בר אמי
: איסור היניקה נלמד מגזירה שוה מבכור, כמו שיבואר.
בכור הנולד מאמו, ודאי אין אמו קדושה. שהרי לא יתכן שאמו תהיה קדושה, מאחר שהבכור הנולד למעשר בהמה או לשאר מוקדשין, אינו קדוש בקדושת בכורה, כמבואר במסכת חולין [קל א].
לפיכך, דרשינן: מה בכור, "מועלין בו", פירוש : אסור להניק את הבכור מבהמת מעשר וקדשים, אלא מאמו כשהיא חולין, או משאר מיניקות חולין,
כן מעשר בהמה ושאר מוקדשין לא ינקו מאמם כשהן מוקדשות, אלא מאמם חולין, או משאר חולין.
אתיא
, נלמד בגזירה שוה "
העברה
" "
העברה
"
מבכור
. נאמר בבכור [שמות יג] "והעברת כל פטר רחם", ונאמר במעשר בהמה [ויקרא כז] "כל אשר יעבור תחת השבט".
ובא ללמדנו:
מה בכור, מועלין בו
, כמבואר,
אף חלב המעושרת, מועלין בו
.
חלב המוקדשין, נמי אתיא
, גם נלמד גזירה שוה "
אמו
" "
אמו
"
מבכור
. נאמר בבכור [שמות כב] "שבעת ימים יהיה עם אמו", ונאמר במוקדשין [ויקרא כב] "והיה שבעת ימים תחת אמו", ללמדנו, כנ"ל, מה בכור מועלין בו, אף חלב מוקדשין מועלין בו .
שנינו במשנה:
הפועלין לא יאכלו מן גרוגרות הקדש, וכן פרה לא תאכל מכרשיני הקדש
.
הגמרא מבררת:
מאי טעמא
, מה הטעם שהפועלים לא יאכלו מהקדש, כלומר, מנין דרשינן שמצות התורה לתת לפועלים לאכול מן התלוש ומן המחובר, היא דווקא בהדיוט ולא בהקדש?
אמר רב אחדבוי בר אמי: דאמר קרא
[דברים כה] "
לא תחסום שור בדישו
", ודרשינן:
דישו שלך
, של הדיוט,
ולא דישו של הקדש
, ומכאן דרשינן לחסימת בהמה, וממנו נלמד אכילת פועל, כמו שאמרה הגמרא במסכת בבא מציעא [פט א] שהוקש פועל לבהמה.
הגמרא מביאה ברייתא [או מאמר אמוראים ראשונים]:
הדש גלעינין
[מין קטניות]
בשדה הקדש
, ונהנה מהשתמשות בשדה הקדש,
מעל
.
ומקשינן: ולמה מעל,
והא בתלוש בעינן
, הלא אין מועלין במחובר לקרקע וכל שכן בקרקע ? [כמו שמבואר לקמן יח ב].
ומתרצינן:
אמר רבינא: שמע מינה
, אפשר לשמוע מהלכה זו, ש
אבקה מעלי לה
, האבק של הקרקע, מועיל ומשביח את הקטניות כאשר נידוש בקרקע של הקדש. והיות והאבק הוא תלוש, לפיכך: מועלין.