טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
מעילה 12b — תלמוד אויף ייִדיש
מעילה 12b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — מעילה 12b
דאמר רב הונא אמר זעירא
המקיז דם לבהמת קדשים
, בחייה, אותו הדם
אסור בהנאה ומועלין בו
מן התורה, כמו שיבואר, וכיון שכן, יש עליו מעילה מדרבנן גם בסופו אחרי יציאתו לנחל קדרון.
אף על פי ששנינו [יא א] שדם בתחילתו אין מועלין בו, היינו דוקא אחרי שחיטת הבהמה, כאשר הדם ראוי לכפרה, ונתמעט מדרשות הכתובים . מה שאין כן, בדם בהמה בחייה, שהדם עדיין אינו ראוי לכפרה, מועלין בו. ועל כן דנה הגמרא.
גופא
, למדנו לעיל,
אמר רב הונא אמר זעירא: המקיז דם לבהמת קדשים
,
אסור בהנאה ומועלין
בו
.
ומקשינן:
מתיב רב המנונא
ממה ששנינו במשנה הבאה:
חלב המוקדשין
, חלב שנחלב מבהמה נקבה הקדושה בקדושת קרבן,
וביצי תורין
, ביצים שהטילה תור שהוקדשה לקרבן,
לא נהנין ולא מועלין
, כמו שיבואר.
וקשה, מה שונה דם מחלב, וכשם שחלב אין מועלין בו, כן דם, ולמה מועלין בו?
ומתרצינן:
אמר ליה
: קיים הבדל בין חלב לדם,
כי קאמרינן
, במה אמרתי, רק
לגבי דם, ד
הבהמה
לא מתקיימת בלא דם
, הילכך נחשב כגוף הבהמה, ומועלין בו.
אבל חלב, דקא מקיימא
, הבהמה מתקיימת
בלא חלב, לא!
אין מועלין בו, מאחר שאין החלב מגוף הבהמה.
על חילוק זה מקשה רב משרשיא.
מתיב רב משרשיא
ממה ששנינו בברייתא:
הזבל
[גללי בהמה שנהפך לזבל]
והפרש
, גללי בהמת קדשים ,
שבחצר
הקדש,
לא נהנין ולא מועלין, ודמיהן
יפלו ללשכה
, כמו שיבואר.
וקשה:
אמאי
, למה לא מועלין, הלא
הכי נמי, לא מקיים
[
מתקיים
], הבהמה אינה מתקיימת
בלא פרש
, ובמה שונה מדם?
ומתרצינן:
אמרי! מידי איריא!?
וכי יש להשוות בין פרש לדם?!
התם, פרש, דמן עלמא קאתי לה
, שבאה לה מן החוץ, כלומר, מאכילת מאכלי חולין,
אזיל האי
יוצא הפרש
אתי אחרינא
, ובא לה פרש אחר, הילכך: אינו ממש מגוף הבהמה,
לאפוקי
, בניגוד ל
דם, דמגופה הוא,
ונברא עמה, והוא חלק מגופה, לפיכך מועלין בו .
הגמרא חוזרת לבאר את הברייתא.
קתני
, שנינו: הזבל והפרש שבחצר
לא נהנין ולא מועלין ודמיו ללשכה
. וברייתא זו
מסייעא ליה
, היא סיוע,
לרבי אלעזר
.
דאמר רבי אלעזר: כל מקום שאמרו חכמים
: "
קדוש ואינו קדוש
", כלומר, "לא נהנין ולא מועלין",
יפלו דמיו ללשכה
, כלומר , הגזברים חייבין ליטפל בכך, ולמוכרן, ויגיעו דמיהן לבדק הבית.
וכן אמרה הברייתא לגבי פרש וזבל: "לא נהנין ולא ומועלין", ומי יהנה מהן, ומה ייעשה בהן, "ודמיהן יפלו ללשכה".
מתניתין:
המשנה ממשיכה בדין "לא נהנין ולא מועלין".
חלב, המוקדשין,
שנחלב מבהמת קדשים,
ו
כן
ביצי תורין
המוקדשין,
לא נהנין
, אסור להנות מהן,
ולא מועלין
, הואיל ואינם ראויין למזבח .
במה דברים אמורים
, שאין מועלין -
בקדשי מזבח
, שהוקדשו להיקרב הוא עצמו, הילכך, אין דעתו של המקדיש אלא על הקרבן עצמו, לא על חלבו וביציו ,
אבל בקדשי בדק הבית
, אם
הקדיש תרנגולת
לבדק הבית,
מועלין בה ובביצתה
, וכן אם הקדיש
חמורה,
מועלין בה ובחלבה
, הואיל וראוי להימכר ולהביא הדמים לבדק הבית.
גמרא:
המשנה חילקה בין קדשי קדושת מזבח לקדשי קדושת דמים.
הגמרא דנה "בקדשי מזבח כי אקדשה קדושת דמים", כלומר, כגון: שהקדיש בהמה, קדושת דמים לצורך מזבח, לימכר ולקנות מדמיו צרכי מזבח.
ולכאורה, משמע מלשון המשנה : "במה דברים אמורים בקדשי מזבח", שאפילו כאשר הקדיש קדושת דמים לצורך מזבח, אין מועלין בהן, וקדושתם כדין קדושת מזבח. ועל כך תמהה הגמרא:
אלא
, וכי נאמר:
גבי מזבח, כי אקדשה קדושת דמים, לא אית ליה מעילה?!
ולמה יש עליו קדושת מזבח, הלא הוא עצמו אינו קרב?
ומתרצינן:
אמר רב פפא: חסורי מחסרא
, המשנה חסרה,
והכי קתני
, וכך נשנית:
במה דברים אמורים
, שאין מועלים,
כשהקדיש
, בהמה או תורין,
קדושת הגוף לגבי מזבח
, והוא עצמו ייקרב על גבי המזבח,
אבל
, אם
הקדישו
, לבהמה או לתורין,
קדושת דמים לגבי מזבח
, הואיל ואין עליו אלא קדושת דמים,
נעשה כמי שהקדישו לבדק הבית
, לצורכי תיקון החומות והעזרות וכלי המקדש.
ובקדושת דמים, מועלין, כמו שאמרה המשנה בהמשך:
הקדיש תרנגולת, מועלין בה ובביצתה, חמורה, מועלין בה ובחלבה.
מתניתין:
משנה זו הובאה במסכת בבא בתרא [עט א], ומתפרשת כאן על פי התוס' כאן, ועל פי פירוש הרשב"ם שם.
כל
דבר, שאדם הקדיש,
הראוי למזבח
ולא לבדק הבית
, כגון: שור וכבש ועז תמימים, שאסור להקדישן לבדק הבית , וכן תורים ובני יונה סולת ולבונה ויין ושמן. וכל אלו אינן ראויין לשקען בבנין. או, כל הראוי
לבדק הבית ולא למזבח
, כגון: זהב וכסף ואבנים יקרות, וכדומה. או, אפילו , כל שאינו ראוי
לא למזבח ולא לבדק הבית,
כגון: חלב גבינה מורייס אשפה עשבים וכדומה, ודינם לימכר, ומדמיהן יקנו צרכי מזבח או צרכי בדק הבית, כפי שהקדיש המקדיש,
מועלין בו
. כמו שיבואר .