טעקסט־ווערסיע פֿון דעם בלאַט: אָריגינאַל און איבערזעצונג
כתובות 98b — תלמוד אויף ייִדיש
כתובות 98b פֿונעם תלמוד בבלי: צורת הדף מיט רש״י און תוספות, אַן איבערזעצונג און נאָטיצן. לייען אָנלײַן, בחינם.
אָריגינעלער טעקסט — כתובות 98b
כאן
במשנתנו
שנה
לנו
רבי
[לימדנו רבי]:
הנותן מעות לשלוחו לשוק לקנות לו סחורה והלך הלוקח וקנה בזול,
הכל
[כל המעות שנותרו ]
ל
משלח
בעל המעות
, ואין השליח יכול לומר "אנא ארווחנא"!
ואף במשנתנו האשה היא כשליח היתומים למכור את הקרקע, והיות ומכרה את הקרקע ביוקר, דין הריוח שיהא כולו ליתומים המשלחים, ואין האשה יכולה לומר "אנא ארווחנא".
כדתניא
בברייתא שנחלקו בדבר זה תנאים, ודעת רבי יוסי היא ש"הכל לבעל המעות" בדבר שאין לו מחיר קבוע, וסתם לנו רבי במשנתנו בקרקע שאף היא דבר שאין לה מחיר קבוע כרבי יוסי:
שכך למדנו בברייתא:
הנותן מעות לשלוחו לקנות לו במעותיו כמות הנמכרת באותן מעות, ו
הוסיפו לו
המוכרים לשליח
אחת יתירה
, שנתנו לו כמות גדולה יותר,
הכל
כלומר: כל התוספת שהוסיפו לו -
לשליח
היא,
דברי רבי יהודה
.
רבי יוסי אומר: חולקין
המשלח והשליח באותו ריוח, ומשום שנסתפק רבי יוסי אם לשליח נתכוין לתת או למשלח בעל המעות, ולפיכך חולקין.
וה
וינן בה מהא ד
תניא
:
רבי יוסי אומר: הכל לבעל המעות
, ולא חולקין!? ו
אמר
תירץ
רמי בר חמא: לא קשיא!
כאן
שאומר רבי יוסי: חולקין -
בדבר שיש לו קצבה
כגון קטנית שהיא נמכרת במדה מלא הכלי בפרוטה, כי אז אם הוסיף לו המוכר קטנית יתירה ודאי שלמתנה נתכוין, והיות וספק הוא בידינו למי נתכוין לתת מתנה, לכן חולקין.
כאן
שאמר רבי יוסי: הכל לבעל המעות -
בדבר שאין לו קצבה
, כגון טלית חלוק וירק שהם נמכרים באומד, ופעמים מותיר הוא ופעמים מחסיר, ואין זו מתנה אלא מכר, ולכן הכל לבעל המעות, ואילו לרבי יהודה אף בזו הכל לשליח.
ונמצאת משנתנו העוסקת בקרקע שהיא דבר שאין לו קצבה שפעמים נמכרת היא ביוקר ופעמים בזול, כדעת רבי יוסי הסובר שבאופן זה הכל לבעל המעות ולא לשליח.
אמר רב פפא: הלכתא: דבר שיש לו קצבה חולקין, דבר שאין לו קצבה הכל לבעל המעות
, וכדעת רבי יוסי.
תמהה הגמרא:
מאי קא משמע לן
, כלומר: היה לו לומר "הלכה כרבי יוסי"?
ומפרשינן: הא קא משמע לן, ד
שינויא דשנינן
[התירוץ שתירצנו] - על הסתירה שבדברי רבי יוסי -
שינויא הוא
[תירוץ של אמת הוא], ואכן לדעת רבי יוסי יש חילוק בין דבר שיש לו קצבה לדבר שאין לו קצבה.
ולכן לא היה יכול לומר "הלכה כרבי יוסי", כיון שבא להשמיענו שאכן זו היא דעתו של רבי יוסי.
איבעיא להו
:
אם
אמר ליה
המשלח לשליח:
זבין לי
בית
ליתכא
[לתך שהוא חצי כור], צא ומכור עבורי בית חצי כור מהקרקע שלי.
ואזל
השליח
וזבין ליה כורא
, הלך השליח ומכר בית כור שלם מקרקעות המשלח.
מאי
, כלומר: פשיטא שמכירת כל בית הכור אינה קיימת, שהרי לא הורשה למכור כל כך, אלא שנסתפקו בני הישיבה אם מכירת בית הלתך קיימת, וכדמפרש טעמא ואזיל.
האם
"מוסיף
" השליח
על דבריו
של המשלח
הוא, ו
אם כן
ליתכא מיהא קני
הלוקח [קניית הלתך קיימת].
או דלמא: "מעביר
" השליח
על דבריו
של המשלח
הוא, וליתכא נמי לא קני
הלוקח [אף הלתך אינו מכור ללוקח], ואם רצה בעל הבית לחזור בו אינו חוזר?
אמר רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא: תא שמע
ראיה ש"מוסיף" הוא ולא "מעביר":
אמר בעל הבית לשלוחו
על חתיכות של הקדש בדק הבית שהיו ברשותו, והיה סבור שהן של חולין ונמצאו של הקדש:
תן להן חתיכה חתיכה
[כלומר: לכל אחד מהן חתיכה מהבשר שיש לי בכלי]
לאורחין
.
והוא
השליח
אומר
לאורחין:
טלו שתים שתים
כל אחד מכם, והוסיף על דעתו של הבית שלא אמר אלא חתיכה אחת לכל אחד.
והן
האורחים
נטלו שלש שלש
חתיכות כל אחד מהם.
כולן
המשלח השליח והאורחין -
מעלו
, כי: חתיכה אחת שנתן השליח לכל אחד מה אורחין בשליחותו של המשלח מחייבת את המשלח, כי יש שליחות למעילה.
ואילו חתיכה שניה לכל אחד מהם שנתן השליח שלא במצותו של בעל הבית, מחייבת את השליח במעילה.
ואילו החתיכה השלישית שנטלו האורחין מעצמן, מחייבת אותם במעילה.
אי אמרת בשלמא
כי האי גוונא
"מוסיף
" השליח
על דבריו
של המשלח
הוי
-
משום הכי בעל הבית מעל
על החתיכה שאכן שלח את השליח, כי אף שהוסיף השליח במעשיו, מכל מקום החתיכה האחת שנתן נחשבת כנתינה בשליחותו של בעל הבית.
אלא אי אמרת
כי האי גוונא
"מעביר" על דבריו הוי
, ואף החתיכה האחת שנתן השליח אינה נחשבת שנתנה בשליחותו של בעל הבית, אם כן
בעל הבית אמאי מעל
-
וה
רי
תנן: השליח שעשה שליחותו, בעל הבית מעל
אבל אם
לא עשה שליחותו
, וכגון ששלח אותו ליקח בהן חלוק וקנה בהן טלית, הרי ה
שליח מעל
ולא המשלח, כי בדבר זה אינו שלוחו.
ואף כאן הרי לא עשה השליח את שליחותו של בעל הבית אלא העביר על דבריו, והיה לו לשליח למעול ולא בעל הבית!?
ודחינן:
הכא במאי עסקינן
:
דאמר להו
השליח לאורחים להדיא:
טלו אחת
מן החתיכות
מדעתו של בעל הבית
ובכך עשה את שליחותו של בעל הבית ונתחייב המשלח,
ואחת
מן החתיכות טלו
מדעתי, ושקלו אינהו תלת
[ונטלו האורחים שלוש חתיכות].
תא שמע
ממשנתנו ש"מעביר" על דבריו הוי:
היתה כתובתה מנה, ומכרה שוה מנה ודינר במנה
, הרי
מכרה בטל
.
מאי לאו
, האם אין משנתנו עוסקת באופן
דזבין
שמכרה האלמנה
שוה מנה ודינר במנה ודינר
כערכה הנכון של הקרקע -
ואם תאמר: אם כן שבאופן זה עוסקת המשנה: מה הוא זה ששנינו: מכרה שוה מנה ודינר "במנה", ומשמע שהיא הוזילה -
לא קשיא, כי
ומאי במנה?
שמכרה קרקעות בשווי מנה ודינר, כדי לגבות את ה
מנה שלה
ממעות המכירה.
ואם תאמר עוד: אם כן מה הוא זה ששנינו: "אפילו" היא אומרת אחזיר הדינר ליורשים, והרי אם לא הוזילה את מחירן, אם כן דבר פשוט הוא שהיא מחזירה את הדינר ליורשים, שהרי לא באה לגבות אלא מנה?
אף זו לא קשיא, כי
ומאי "אפילו
"?
אפילו
היא אומרת אחזיר את הדינר ליורשים בדינר מקרקעי
, כלומר: לא אחזיר את דינר היתר שקבלתי מן הלקוחות, אלא אשיב את המצב לקדמותו ואחזיר ליתומים את אותה הקרקע היתירה בשווי דינר שמכרתי ללוקח שלא כדין.
וקתני: מכרה בטל
, ובהכרח הטעם הוא, כי "מעבירה" היא על דעת היתומים, שאינה מורשית על ידם למכור אלא כשווי כתובתה.
ואם כן למדנו ש"מעביר" על דבריו הוי.
אמר
דחה
רב הונא בריה דרב נתן
את הראיה ממשנתנו:
לא
כאשר פירשת את משנתנו שמכרה מעבר לכתובתה במחירו הנכון, אלא
בדאוזיל
, שמכרה שוה מנה ודינר במנה, וכיון שטעתה לכן מכרה בטל.