Text version of this daf: original and translation
Shabbat 76b (עו:) — the Talmud in English
Shabbat 76b (שבת עו:): ומתרצינן: אמר רבא : הכא נמי, חזיא להצטרף לדוגמא . שלפעמים נוח לאדם שהתבן והעצה [וכל השנויים במשנה] יהיו מחוברים יחד. וכגון שהוא מוכר מינים אלו, ומניח אותם בחלון לראוה, והוא…
Original text — Shabbat 76b (עו:)
ומתרצינן:
אמר רבא
:
הכא נמי, חזיא
להצטרף
לדוגמא
. שלפעמים נוח לאדם שהתבן והעצה [וכל השנויים במשנה] יהיו מחוברים יחד. וכגון שהוא מוכר מינים אלו, ומניח אותם בחלון לראוה, והוא מעדיף שיהיו מחוברים יחד, כדי שלא יתפזרו ברוח. שכיון שכל אחד לעצמו הוא דבר קטן הרי הם עשויים להתפזר ברוח. הילכך הם מצטרפים לענין הוצאת שבת.
מתניתין:
המוציא אוכלים כגרוגרת
-
חייב
חטאת.
ומצטרפין זה עם זה
, אוכל אחד עם חבירו לשיעור גרוגרת,
מפני ששוו בשיעוריהן
. שכל מאכלי בני אדם שיעורם בכגרוגרת.
חוץ מקליפתן
, שאינן אוכל ולכן אינם מצטרפין לאוכל להשלים לשיעור גרוגרת.
ו
כמו כן
גרעיניהן, ועוקציהן
זנבות הפרי,
וסובן
קליפות החטים הנושרות בשעת הכתישה,
ומורסנן
פסולתן הנשארת בנפה - כל אלו אינם מאכל ואינם מצטרפין.
רבי יהודה אומר
: כל הקליפות אינן מצטרפות,
חוץ מקליפי עדשים שמתבשלות עמהן
. כלומר, רק הקליפה הפנימית שמתבשלת ביחד עם העדשים היא מצטרפת עמהן. ולא הקליפה החיצונית שנושרת בגורן.
גמרא:
והוינן בה:
ו
כי
סובן ומורסנן לא מצטרפין?
והתנן: חמשת רבעים
מקב
קמח ועוד
מעט -
חייבין בחלה
, אם עשה מהם עיסה.
הן
[חמשת רבעי הקמח]
וסובן ומורסנן
, אם יש מכולן יחד חמשה רבעים הרי הם חייבין בחלה.
הרי שהסובין והמורסן מצטרפין!
ומתרצינן:
אמר אביי
: שאני חלה,
שכן עני אוכל פתו בעיסה בלוסה
, כשהיא מעורבת עם הסובין והמורסן. הילכך הכל בכלל "לחם הארץ" הוא וחייבים בחלה. אבל לענין הוצאת שבת צריך שהדבר יהיה חשוב, וכיון שבדרך כלל לא אוכלים את הסובין והמורסן, לכן אינם מצטרפין. שנינו במשנה:
רבי יהודה אומר: חוץ מקליפי עדשים המתבשלות עמהן.
ודייקינן: וכי רק קליפות
עדשים, אין
, מצטרפין, ואילו קליפות
פולין
-
לא
מצטרפים?
והתניא: רבי יהודה אומר: חוץ מקליפי פולין ועדשים
. שאף קליפי פולין מצטרפין?
ומתרצינן:
לא קשיא. הא
דמצטרפין
בחדתי
, בפולין חדשים.
הא
דלא מצטרפין,
בעתיקי
בפולין ישנים.
ומבארינן:
עתיקי
-
מאי טעמא לא
מצטרפין?
אמר רבי אבהו: מפני שנראין
הקליפין
כזבובים בקערה
, לפי שהן שחורות, ולכן אין הדרך לבשלם ביחד עם הקליפה.
הדרן עלך פרק כלל גדול
--- title: "חברותא - שבת — פרק שמיני - המוציא יין" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02338.html#HtmpReportNum0007L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0007L5" --- פרק שמיני - המוציא יין
Оригинал главы פרק שמיני - המוציא יין
מתניתין:
המוציא יין
חי שיעורו -
כדי מזיגת הכוס
של ברכה, ששיעורו רביעית הלוג. ומתוך שהיין שלהם היה חריף היו נוהגין למזוג אותו, דהיינו להוסיף עליו מים ביחס של שלשה חלקים מים לחלק אחד יין. ונמצא, שכמות היין בכוס של רביעית הוא רבע מרביעית. ובשיעור זה חייב על הוצאתו בשבת מרשות היחיד לרשות הרבים.
חלב
-
כדי גמיעה,
כמה שאדם בולע בבת אחת [והוא פחות ממלא לוגמיו, רמב"ן].
דבש
-
כדי ליתן על הכתית,
מכה שעל גב הסוסים והגמלים שנוצרה מחמת כובד המשא [פירוש אחר: מכה שעל גב היד או הרגל של אדם]. .
שמן
-
כדי לסוך בו אבר קטן
של תינוק בן יומו.
מים
-
כדי לשוף,
להמיס
בהם את הקילור,
תרופה ששמים על העין [פיהמ"ש להרמב"ם].
ושאר כל המשקין
שיעורם -
ברביעית
הלוג.
וכל השופכין
מים סרוחין שמשתמשים בהם לגבל את הטיט, אף הן שיעורם
ברביעית.
רבי שמעון אומר: כולן,
כל המשקין שנזכרו במשנה - שיעורם ברביעית.
ולא
נאמרו כל השיעורין הללו
שבמשנה שהם פחות מרביעית
אלא למצניעיהן
בלבד. שרק לאותו אדם שהצניע את המשקה וחזר והוציאו די לו בשיעור של פחות מרביעית כדי להתחייב על הוצאתו. אבל שאר כל אדם, שלא הצניעו אותו, אינם חייבים אלא אם כן הוציאו ממנו רביעית [וחולק רבי שמעון על המשנה ששנינו בפרק הקודם שהמצניע עצמו חייב אפילו בכל שהוא, אלא שגם המצניע עצמו חייב רק בשיעור מסויים, אלא שהוא קטן מהשיעור שכל אדם חייב עליו].
גמרא:
תנא
בתוספתא: המוציא יין -
כדי מזיגת כוס יפה
[התוספתא מפרשת מהו כוס דמתניתין].
ומבארינן:
ומאי כוס יפה?
כוס של ברכה
של ברכת המזון שהצריכו חכמים ליפותו [שטעון עיטור, ועיטוף, הדחה, שטיפה, חי ומלא כדאמרינן במסכת ברכות נא, א].
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כוס של ברכה צריך שיהא בו
יין חי
רובע
[רבע]
רביעית
הלוג
כדי שימזגנו
יוסיף עליו מים פי שלש מהיין
ויעמוד על רביעית.
Translation
Mishna:
One who carries out wine
its measure is
the amount required for diluting the cup
of blessing, whose measure is a quarter of a log. Since their wine was strong, they would customarily dilute it, meaning that they would add water to it in a ratio of three parts water to one part wine. It follows that the amount of wine in a cup containing a revi'it is one-quarter of a revi'it. One who carries out this measure on Shabbat, from a private domain to a public domain, is liable.
Milk —
the amount of one swallow,
the amount that a person swallows in one gulp [and this is less than the amount that fills his cheeks, Ramban].
Honey —
enough to place on a wound,
a wound on the backs of horses and camels caused by the weight of the load [another interpretation: a wound on the back of a person's hand or foot].
Oil —
enough to anoint a small limb
of a newborn infant.
Water —
enough to rub,
to dissolve
the eye salve in it,
a medicine placed on the eye [commentary of the Rambam's commentator].
And all other liquids
their measure is
a revi'it
of a log.
And all wastewater,
foul water used to knead clay; their measure as well is
a revi'it.
Rabbi Shimon says: All of them,
all the liquids mentioned in the Mishna, have a measure of a revi'it.
And
all these measures were stated
in the Mishna that are less than a revi'it
only for those who stored them away,
for only the person who stored the liquid and then carried it out is liable for carrying out a measure of less than a revi'it. But everyone else, who did not store it away, is liable only if he carried out a revi'it of it [and Rabbi Shimon disputes the Mishna that we learned in the previous chapter, which says that the person who stored an item away is liable even for any amount; rather, even the one who stored it away is liable only for a certain measure, although it is smaller than the measure for which everyone else is liable].
Gemara:
The tanna
in the Tosefta taught: One who carries out wine —
the amount required for diluting a proper cup [
the Tosefta explains what “cup” in the Mishna means].
And we explain:
And what is a proper cup?
A cup of blessing,
the cup used for the Grace after Meals, which the Sages required to be made proper [it requires adornment, wrapping, washing, rinsing, and that it contain undiluted wine and be full, as stated in tractate Berakhot 51a].
Rav Naḥman said that Rabba bar Avuha said: A cup of blessing must contain
undiluted wine,
a quarter [
one-quarter]
of a revi'it
of a log,
so that when he dilutes it
he adds water to it in a quantity three times that of the wine
and it will amount to a revi'it.