Nedarim 7a — o Talmud em português

דתניא

: כתיב בפרשת נדרי גבוה [דברים כג]:

"כי תדור נדר לה' אלהיך - לא תאחר לשלמו.

כי דרוש ידרשנו ה' אלהיך מעמך".

"

מעמך

" -

זה לקט שכחה ופאה.

עוד הסתפק רב פפא:

האם

יש יד לצדקה, או אין יד לצדקה?

ודנה הגמרא:

היכי דמי?

אילימא

, אם נאמר שהבעיה היא במקום

דאמר

"

הדין זוזא

[הזוז הזה] יהא

לצדקה, והדין

זוזא

נמי

".

ההוא

-

צדקה עצמה היא!

אלא, כגון דאמר

"ו

הדין

זוזא",

ולא אמר

"

נמי

".

מאי?

האם יש יד לצדקה, ולפי זה, "

הדין

זוזא

נמי צדקה

יהא",

קאמר

.

או דלמא

אין יד לצדקה. ולפי זה,

מאי

"

והדין

זוזא" דקאמר? - שיהא הזוז השני

לנפקותא

להוצאה

בעלמא קאמר, ודבורא

"להוצאה"

הוא דלא אסקיה

, שלא סיים דבורו לומר שהסלע השניה היא להוצאה בעלמא.

מי אמרינן כיון דאיתקש

צדקה

לקרבנות, דכתיב

[דברים כג] "

בפיך

-

זו צדקה

", יש לנו לומר:

מה קרבנות יש להן יד, אף צדקה יש לה יד

.

או דלמא

רק

ל

ענין

בל תאחר הוא דאיתקש

, ולא לענין יד.

ובעיה נוספת:

יש יד להפקר, או דלמא אין יד להפקר?

ותמהה הגמרא: הפקר -

היינו צדקה!

לפי שההפקר הוא לכל, ויכולים העניים לקחתו.

ומשנינן: "

אם תמצא לומר

",

קאמר

-

אם תמצא לומר יש יד לצדקה,

משום

דאין היקש למחצה,

מעתה יש לנו להסתפק ב

הפקר

:

מי אמרינן

הפקר

היינו צדקה,

לפי שהעניים יכולים לזכות בו.

או דלמא שאני צדקה, דצדקה לא חזיא אלא

לעניים

.

אבל הפקר

, הוא

בין לעניים בין לעשירים

.

בעי רבינא

: האם

יש יד

ליחוד מקום

לבית הכסא

, שיהא אותו מקום אסור בקריאת שמע [וכן בתפילה ובלימוד תורה],

או לא?

ודנה הגמרא בספק הזה:

היכי דמי?

אילימא דאמר

"

הדין ביתא ליהוי בית הכסא, והדין נמי

" -

ההוא

-

בית הכסא נמי הוה!

אלא, כגון דאמר

"

והדין

ביתא"

ולא אמר

"

נמי

" -

מאי?

האם "

הדין

"

דאמר

-

והדין נמי בית הכסא

.

או דלמא מאי

"

והדין

" -

לתשמישא בעלמא קאמר!

ומפסיקה הגמרא את הסבר השאלה כדי לדון בחידוש שבדברי רבינא -

מכלל

דבריו של רבינא אתה למד,

דפשיטא

ליה לרבינא דיש

"

זימון

"

לבית הכסא

, שייחודו של מקום לבית הכסא אוסרת אותו לקריאת שמע על אף שעדיין לא השתמשו בו.

ו

תימה,

הא מיבעיא ליה

דין זה

לרבינא

, שהסתפק:

הזמינו

למקום מסויים

לבית הכסא,

ועדיין לא השתמש בו -

מהו

לקרוא בו קריאת שמע?

וכן

הזמינו לבית המרחץ

שגם בו אסור לקרוא קריאת שמע -

מהו?

האם

זימון

לבית הכסא

מועיל

להחיל עליו שם בית הכסא או שם בית המרחץ, לאוסרו בקריאת שמע,

או אין זימון מועיל!?

ומשנינן:

רבינא, חדא מגו חדא

, שאלה אחת מתוך שאלה אחרת, בדרך אם תמצא לומר -

קמיבעיא ליה

:

א. האם

זימון

לבית הכסא או לבית המרחץ

מועיל

.

או אין זימון מועיל?

ב.

אם תימצי לומר יש זימון

לבית הכסא או לבית המרחץ -

יש יד

לזימון שכזה,

או אין יד

.

ומסקינן:

תיבעי ליה!

נשארה הבעיה בלי פשיטות.

שנינו במשנה: האומר לחברו

מנודה אני לך

רבי עקיבא היה חוכך להחמיר.

אמר אביי: מודה רבי עקיבא לענין מלקות שאינו לוקה,

כי נשאר הדבר בספק בעיניו.

דאם כן

לוקה,

ניתני: רבי עקיבא מחמיר.

אמר רב פפא: ב

אומר לחברו:

נדינא מינך

שאני אוכל לך -

דכולי עלמא לא פליגי ד

ודאי לשון הרחקה של נדר הוא, ו

אסור

, ואף לוקה אם יעבור על נדרו.

ואילו באומר לחברו:

משמתנא מינך

שאני אוכל לך - ודאי לשון נידוי הוא ולא לשון נדר, ו

לכולי עלמא שרי

להנות ממנו.

במאי פליגי

תנא קמא ורבי עקיבא -