Versão em texto deste daf: original e tradução
Menachot 84b — o Talmud em português
Menachot 84b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Menachot 84b
ומסקינן
: אכן
תיובתא
דרבי יוחנן מברייתא זו.
תנן התם
[בכורים א ג]:
אין מביאין
בכורים חוץ משבעת המינין, ולא
מתמרים שבהרים
שאינם משובחים אלא אלו שבעמקים,
ולא מפירות
[תבואת דגן]
שבעמקים
, מפני שהמים לנים שם, והתבואה כמושה ומרקבת.
אמר עולא
: אף
אם הביא
ביכורים מתמרים שבהרים ומפירות שבעמקים -
לא קידש
כשאר בכורים, וחולין הם.
יתיב רבה וקאמר לה להא שמעתא
[ישב רבה וחזר על שמועה זו, ש"אם הביא לא קידש"]
; איתיביה רב אחא בר הונא לרבה
על דין זה מהא דתניא:
כתיב: [ויקרא ב יא]: "כי כל שאור וכל דבש [כולל תמרים] לא תקריבו ממנו אשה לה'. קרבן ראשית [שתי הלחם מן השאור, ובכורים מן התמרים] תקריבו אותם לה', ואל המזבח לא יעלו לריח ניחוח"" -
ולכך נקראו שתי הלחם "
קרבן ראשית
", ללמד
שתהא
מנחת שתי הלחם
ראשית לכל המנחות
הבאות מן החדש, שלא יביאו מנחות מן התבואה החדשה קודם לשתי הלחם.
וכן הוא אומר
על שתי הלחם הבאים בשבועות [במדבר כח כו]: "
בהקריבכם מנחה חדשה לה
'
בשבועותיכם
", ולכך היא נקראת "מנחה חדשה", שחדשה היא לכל המנחות הבאות מן החדש.
אין לי אלא חדשה של חטים
[כלומר, חדשה למנחות הבאות מן החיטים], וכמו שתי הלחם שהם באים מן החיטים -
חדשה של שעורים
, שתהיה מנחת שתי הלחם חדשה גם למנחת שעורים [מנחת קנאות של סוטה] -
מנין?
תלמוד לומר
: "
חדשה
" "
חדשה
" ["בהקריבכם מנחה חדשה לה'; ונאמר עוד בויקרא כג טז: "עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום, והקרבתם מנחה חדשה לה'"],
אם אינו ענין לחדשה של חיטין
שהרי כבר נאמר "חדשה",
תנהו ענין לחדשה של שעורים
.
ומנין שתהא
מנחת שתי הלחם
קודמת
אף
לביכורים
, שלא יביאו בכורים קודם לשתי הלחם?
תלמוד לומר
: "
וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים
", כלומר, תחילה תעשה חג שבועות, ואחר כך תביא בכורי קציר חיטים.
ואין לי אלא בכורי קציר חטים
שלא יביאום קודם לשתי הלחם, בכורי
קציר שעורים מנין
שלא יביאום קודם לשתי הלחם?
תלמוד לומר
: "
וחג הקציר
[הוא שבועות]
בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה
", כלומר, חג הקציר יהא קודם לכל בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, בין של חיטים בין של שאר מעשיך.
ואין לי אלא ש
"
תזרע
", כלומר, אין לי אלא שיהיו שתי הלחם קודמים לבכורי מה שזרעת, אבל שיהיו שתי הלחם קודמים לבכורי מה ש
עלו מאליהן
ולא נזרעו על ידי אדם -
מנין?
תלמוד לומר
: "
בשדה
" מכל מקום.
ואין לי אלא
שיהיו שתי הלחם קודמין לבכורי מה ש
בשדה, מנין לרבות
שיהיו שתי הלחם קודמים לבכורי מה
שבגג ושבחורבה
ושבעציץ ושבספינה
, שכל אלו אינם בכורים מן המובחר?
תלמוד לומר
בענין בכורים [במדבר יח ג בפרשת מתנות כהונה]: "
בכורי כל אשר בארצם
אשר יביאו לה' לך יהיה", ונאמר להלן בשתי הלחם "וחג הקציר בכורי מעשיך", מה כאן - "בכורי כל אשר בארצם"
\- הכל במשמע, אף כאן - "בכורי מעשיך" - הכל במשמע.
מנין שתהא
מנחת שתי הלחם
קודמת לנסכים
[נסכי יין ושמן] שלא יביאום מן החדש,
ו
שתהא קודמת
לפירות האילן
שלא יביאו מהם בכורים?
נאמר כאן
"וחג הקציר [שבועות]
בכורי מעשיך
אשר תזרע בשדה",
ונאמר להלן
[בהמשך הכתוב] "וחג האסיף [חג הסוכות]
באספך את מעשיך מן השדה
" -
מה
"מעשיך" האמור
להלן
: אף
נסכים ופירות אילן
במשמע, שהרי בסוכות כבר אספו את כל המעשים, ואף אלו הבאים מן האילן
; אף
מעשיך האמור
כאן: נסכים ופירות אילן
.
ומברייתא זו מקשינן לעולא, שאמר גבי תמרים שבהרים ובכורים מפירות האילן, שאם הביא לא קידש; שהרי:
תני מיהא
בברייתא זו: מנין לרבות בכורים ממה
שבגג שבחורבה שבעציץ ושבספינה שבים
, שיהיו שתי הלחם קודמים להם; הרי משמע שהמביא בכורים ממה שנזרע בעציץ ובספינה - קידש, וכל שכן מתמרים שבהרים ומפירות שבעמקים שהם מובחרים מן הגדלים בעציץ ובספינה!?
ומשנינן:
סיפא
של הברייתא, היינו מה שאמרו "מנין לרבות שבגג", לא שאלו מנין לרבות בכורים מכל אלו שלא יוקדמו לשתי הלחם, אלא
אתאן למנחות
מכל אלו, שלא תהיינה קודמות לשתי הלחם, ולענין מנחות השיבו בברייתא: תלמוד לומר: "בכורי כל אשר בארצם", ופסוק זה במנחות הוא עוסק, וכדמפרש ואזיל.
מתקיף לה רב אדא בר אהבה: אי הכי
ד"בכורי כל אשר בארצם" היינו מנחות -
היינו דכתיב
[תיקשי מה שאמר הכתוב שם "בכורי כל אשר בארצם אשר יביאו לה' לך יהיה,
כל טהור בביתך יאכלנו
",
ואי
ב
מנחות
עוסק הכתוב, איך אמר "כל טהור בביתך" וזה כולל אף את אשתו ובנותיו של הכהן, והרי מנחות
לזכרי כהונה
בלבד
הוא דמתאכלן
[הם נאכלים], ולא לאשתו ובניו!?
אמר רב משרשיא: תרי קראי כתיבי
[כעין שני מקראות הם בכתוב אחד]:
כתיב "
לך יהיה
", ומשמע לך, שאתה כהן, ולבניך שהם כהנים בלבד.
וכתיב
"
כל טהור בביתך יאכלנו
".
הא כיצד
יתקיימו כאחד?
כאן
, "כל טהור בביתך יאכלנו",
בבכורים
.
כאן
, "לך יהיה",
במנחות
.
רב אשי אמר: כוליה
קרא
במנחות
.
וסיפא דקרא
"כל טהור בביתך יאכל אותו"
אתאן
לתרומת
לחמי תודה
[כמו שנאמר בפרשת תודה - ויקרא ז - יב "אם על תודה יקריבנו... על חלות לחם חמץ יקריב קרבנו והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', לכהן הזורק את דם השלמים לו יהיה"], שהן מנחות, ונאכלים אף לנשי ועבדי הכהנים.
כאן שבה הגמרא לעיקר מה שנחלקו עולא ורב אחא בר אבא, בדין הבאת בכורים מתמרים שבהרים ופירות שבעמקים, אם קדשו; ומביאה הגמרא שדין זה
בפלוגתא
של אמוראים אחרים הוא:
רבי יוחנן אמר: אםהביא
מאלו -
לאקידש
.
ריש לקיש אמר: אם הביא
-
קידש
, ומשום ש
נעשה
בכורים אלו שאינם מובחרים
ככחוש בקדשים
, כשאר קרבנות כחושים שהם קדושים, אף שלכתחילה אין מביאין מהם.
מוסיפה הגמרא לפרש:
בשלמא ריש לקיש
-
כדאמר טעמא
, [שיטתו של ריש לקיש ברורה, וכאשר נתן טעם לדבריו].
אלא רבי יוחנן
, שאמר "לא קידש",
מאי טעמא
לא קידש וגרע מכחוש שבקדשים?
אמר רבי אלעזר: רבי יוחנן חזאי בחלמא, מילתא מעלייתא אמינא
[ראיתי את רבי יוחנן בחלומי, ומאחר שראיתי אדם גדול, ידעתי שדבר מעולה עתיד אני לומר היום]; וכך אני אומר ליתן טעם בדברי רבי יוחנן שאמר "לא קידש":
אמר קרא
[דברים כו ב בפרשת הבכורים]: "ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך", הרי למדנו:
"
מראשית
" אתה מביא
ולא כל ראשית
, ללמד שרק משבעת המינים אתה מביא בכורים -
"
מארצך
"
ולא
מ
כל ארצך
, להוציא תמרים שבהרים ופירות שבעמקים, שאין אתה מביא מהם בכורים.
ו
מקשינן ל
ריש לקיש: האי
"
מארצך
"
מאי עביד ליה
[מה דורש הוא למעט ממקרא זה]!?
מיבעי ליה
לכתוב "מארצך"
לכדתניא
, כלומר, אף שאמר הכתוב "מראשית" ומשמע ולא כל ראשית, הרי לא ידענו מאיזה ראשית הוא מביא, וזאת למדנו מן הכתוב "מארצך", וכמבואר בברייתא:
רבן גמליאל בר רבי אומר
:
נאמר כאן
בבכורים: "
ארץ
" ["מארצך"],
ונאמר להלן
[דברים ח ז]: "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים
ארץ
חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש",
מה להלן
בשבעת המינים שהם
שבח
ה
ארץ
הכתוב מדבר,
אף כאן
גבי בכורים אין אתה מביא אלא מ
שבח ארץ
, דהיינו שבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.
ומפרשינן:
ואידך
רבי יוחנן שלמד מן הכתוב "מארצך" למעט תמרים שבהרים ופירות שבעמקים, ואף שהוצרך הכתוב ללמדנו שמשבעת המינים הוא בא - "
ארץ
" "
מארץ
", כלומר, אילו לא בא הכתוב אלא ללמד שמשבעת המינים באים הבכורים, לא היה לו לומר אלא "ארץ", ומדאמר "מארצך", משמע למעט "ולא כל ארצך".
ואידך
, וטעמו של ריש לקיש שלא למד מכאן למעט תמרים שבהרים ופירות שבעמקים, הוא משום ד"
ארץ
" "
מארץ
"
לא משמע ליה
לדרשה.
הגמרא מביאה שתי ברייתות סותרות לכאורה בענין פירות הגדלים בגג בחורבה בעציץ ובספינה, ומקשה מכחם על רבי יוחנן הסובר שהמביא בכורים מתמרים שבהרים לא קידש, וכל שכן הגדלים בעציץ ובספינה שהם גרועים מהם, וכמבואר לעיל:
תני חדא: שבגג ושבחורבה ושבעציץ ושבספינה, מביא
מהם בכורים,
ו
אף
קורא
עליהם "מקרא בכורים".
ותניא אידך: מביא
בכורים מכל אלו
ואינו קורא
.
בשלמא לריש לקיש
יש ליישב את סתירת הברייתות:
גג אגג לא קשיא
:
הא
ששנינו: מביא וקורא -
בגג דמערה
שפירותיו משובחים.
הא
ששנינו: מביא ואינוקורא -
בגגדבית
שאין פירותיו משובחים כמו גג דמערה.
חורבה אחורבה
נמי
לא קשיא
:
כאן
ששנינומביאוקורא -
בחורבהעבודה
[מעובדת].
כאן
ששנינו מביא ואינו קורא -
בחורבה שאינה עבודה
, שאין פירותיה משובחים כמו של חורבה עבודה.
עציץ אעציץ
נמי
לא קשיא
:
כאן
ששנינו מביא וקורא -
בנקובה
[עציץ נקוב] שפירותיו משובחים.
כאן
ששנינו מביא ואינו קורא -
בשאינו
נקובה
, שפירותיו אינם משובחים.
ספינה אספינה
נמי
לא קשיא
:
כאן
ששנינו מביא ואינו קורא -
בספינה של עץ
, שאין פירותיה משובחים, שהיא כמו עציץ שאינו נקוב.
כאן
ששנינו מביא וקורא -
בספינה של חרס
שאינה צריכה נקיבה, ופירותיה משובחים.