Menachot 85a — o Talmud em português

אלא לרבי יוחנן קשיא

, ממה ששנינו: בעציץ ובספינה מביא ואינו קורא. שהרי הגדל באלו אינו מובחר וגרע מתמרים שבהרים, שבהם אמר רבי יוחנן שאם הביא לא קידש, ואילו בעציץ ובספינה מבואר שקידש, ואף מביא הוא לכתחילה!?

ומשנינן: הגדל בעציץ ובספינה אם בר ביכורים הוא -

תנאיהיא

, [במחלוקת תנאים הוא שנוי],

דתניא: שבגג

מערה

ושבחורבה

עבודה

מביא וקורא; שבעציץ ושבספינה

אינו מביא כל עיקר

. ורבי יוחנן סובר כתנא זה שאינו מביא כל עיקר, ומשום שאינו משובח וגרע מתמרים שבהרים. שנינו במשנה:

וכולן אינן באות אלא מן המובחר

שניה להן עפריים:

מביאה הגמרא, שבעת תחילת גאולת ישראל ממצרים, שנאמר שם: [שמות ז ט]: "כי ידבר אליכם פרעה לאמר, תנו לכם מופת ויבא משה ואהרן אל פרעה ויעשו כן כאשר צוה ה', וישלך אהרן את מטהו לפני פרעה ולפני עבדיו ויהי לתנין. ויקרא גם פרעה לחכמים ולמכשפים ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן" -

אמרי ליה יוחנא וממרא

[שמות שני אנשים מראשי המכשפים במצרים]

למשה

רבינו:

וכי

תבן אתה מכניס לעפריים!?

לעגו לו: וכי למצרים שהיא מלאה כשפים אתה מביא כשפים? כי היו חושבים שכישוף היה עושה משה, והרי זה כמי שמכניס תבן לעפריים שהיא מליאה בתבואה, שאין זה אלא משוגע.

אמר להו

משה רבינו לאותם מכשפים דרך ליצנות על משקל ליצנותם:

אמרי אינשי: למתא, ירקא ירקא שקול!

פתגם שגור הוא בפי האנשים: לעיר שגדל בה הרבה ירק, הבא אף אתה ירק למכור שם, כי כל מי שצריך ירק בא הוא לקנות משם; ואף אני במקום שיש כשפים אעשה כשפים.

מתניתין:

אין מביאין

עומר ושתי הלחם משדות שאין תבואתן מובחרת:

לא מבית הזבלים

, משדה שצריכה זבל.

ולא מבית השלחים

, שדה הגדילה על מי מעין שבתוכה, ולא על מי גשמים.

ולא מבית האילן

, שדה שיש בה אילנות.

ו

מכל מקום

אם הביא

משדות אלו -

כשר

.

כיצד הוא עושה

שתהיה מובחרת התבואה הגדילה בשדה?

הרי זה

נרה

[חורש את השדה ומניחה בור, בלי לזורעה, במשך]

שנה ראשונה

כולה,

וב

שנה

שניה זורעה קודם לפסח שבעים יום

,

והוא עושה מתבואתה סולת מרובה

.

כיצד בודק

את הסולת לאחר טחינת התבואה וניפויה, אם ראויה היא?

הגזבר

מכניס

את

ידו לתוכה

: אם

עלה בה אבק

, הרי הסולת

פסולה עד שיפנה

את האבק.

ואם התליעה

הסולת, הרי היא

פסולה

.

גמרא:

שנינו במשנה:

כיצד עושה, נרה שנה ראשונה

, ובשניה זורעה קודם לפסח שבעים יום:

איבעיא להו: היכי קאמר

התנא? איך מתפרשת המשנה, כי יש לפרשה בשני אופנים: האם

נרה שנה ראשונה

, שחורש ומניחה בור במשך כל השנה

ו

ב

שניה נרה, וזורעה

כשאר כל השדות שחורשים תחילה ואחר כך זורעים.

או דילמא: נרה שנה ראשונה, ו

ב

שניה זורעה בלא נרה

, שהרי כבר חרש אותה בשנה ראשונה.

תא שמע

ראיה שהוא חוזר וחורשה גם בשנה השנית, מהא

דתניא: אמר רבי יוסי

:

אף

"

חיטי כרזיים

"

ו

"

כפר אחים

" [שמות מקומות הם],

אלמלי

[אם לא שאינן]

סמוכות לירושלים

, שמשם יש להביא את העומר,

היומביאין

את העומר אף

מהן

-

לפי ש

שדות אלו בדרום ארץ ישראל הן עומדות, ו

אין מביאין את העומר אלא מן השדות המודרמות

[העומדות בדרום ארץ ישראל], כדמפרש טעמא ואזיל -

ו

מן השדות

המנונרות לכך

[החרושות לשם העומר] -

שבהן

בשדות המודרמות -

חמה זורחת

, כלומר, גם בימות החורף, רוב שעות היום החמה עומדת שם בדרום,

ומהן חמה שוקעת

, כלומר, סמוך לשקיעתה זורחת שם השמש עליהם, וכל זה טוב הוא לתבואה.

כיצד

הוא

עושה?

נרה שנה ראשונה, ו

בשנה

שניה חורש ושונה

[חורש פעמים] -

וזורעה קודם לפסח שבעים יום

-

כדי ש

על ידי זריעתה סמוך לפסח

תהא סמוכה

הזריעה

ל

גבורת ה

חמה

[לזמן שהחמה מתגברת],

ו

מתוך כך

עושה

התבואה:

קנה

בגודל

זרת, ושיבולת

[ראש השיבולת ששם הגרעינים] באורך

זרתיים

.

וקוצר, ומעמר, ודש, וזורה, ובורר, וטוחן, ומרקד, ומביא אצל גזבר

ו

ה

גזבר מכניס ידו לתוכה, אם עלתה בה אבק, אומר לו: חזור ונפה אותה

פעם

שניה

.

משום רבי נתן אמרו: גזבר סך ידו

ב

שמן, ומכניס

ידו

לתוכה, עד שמעלה כל אבקה

[אבק שלה].

ומברייתא זו פושטת הגמרא את ספיקה בפירוש המשנה, אם היה חורש רק בשנה ראשונה, או אף בשנה שניה:

קתני מיהת

בברייתא: ושניה

חורש ושונה

. הרי שאף בשנה שניה היה חורש.

ומקשינן על הפשיטות מן הברייתא למשנתנו:

ולטעמיך

, ולשיטתך שאתה לומד מן הברייתא לפרש את המשנה - הרי

מתניתין לא קתני

שהיה

שונה

את חרישתו בשנה השניה,