Bava Batra 51b — o Talmud em português

ובעל אוכל פירות

כשאר נכסים של האשה שהוא אוכל פירותיהם -

ברם, רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו

, שאין הוא אוכל פירות; כי

במתנה ביקש ליתנו לה

ואין הבעל אוכל פירות ממתנה שנתן לאשתו,

ולמה כתב לה לשום מכר: כדי ליפות את כחה

, שאם יבוא מערער לומר שאין השדה שלו, יפצנה!

מיתיבי

לרב הונא בר אבין שאמר: קנתה, ואין אומרים לגלויי זוזי הוא דבעי, מהא דתניא:

לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה, אין להן עליו כלום

ו

מאי טעמא!?

וכי

לאו משום דאמרי: לגלויי זוזי הוא דבעא!?

ומשנינן:

שאני התם, דלא משוי איניש נפשיה

"

עבד לוה לאיש מלוה

", וכמבואר כל זה לעיל.

אמר רב

:

המוכר שדה לאשתו, קנתה

ואין אומרים "לגלויי זוי הוא דבעי",

והבעל אוכל פירות

כשאר נכסי מלוג.

אבל הנותן שדה לאשתו

במתנה: קנתה, ואין הבעל אוכל פירות

, ומשום שהנותן בעין יפה הוא נותן, ועל מנת שלא לאכול פירות.

ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות

, ומשום שבמתנה ביקש ליתנו לה, ולמה כתב לה לשום מכר כדי לייפות את כחה; וכמבואר לעיל בשם רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור.

עבד רב חסדא עובדא

[עשה רב חסדא למעשה]

כרבי אלעזר

באיש שמכר שדה לאשתו, שאין הבעל אוכל פירות.

אמרו ליה רבנא עוקבא ורבנא נחמיה בני בנתיה

[בני בנותיו]

דרב חסדא, לרב חסדא

:

וכי

שביק מר רברבי ועביד כזוטרי

[מניח אתה את הגדולים הוא רב, ועושה כמו הקטנים הוא רבי אלעזר]!?

שהרי רב גדול הוא מרבי אלעזר, שהוא קדם לרבי יוחנן שהיה רבו של רבי אלעזר.

אמר להו רב חסדא לבני בנותיו:

ואנא נמי כרברבי עבדי

[אף אני כגדולים אני עושה]

! דכי אתא רבין

[כאשר בא רבין מארץ ישראל לבבל]

אמר

בשם

רבי יוחנן

חבירו של רב:

אחד זה ואחד זה, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות

.

אמר רבא: הלכתא: המוכר שדה לאשתו, לא קנתה

משום דלגלויי זוזי הוא דבעי,

והבעל אוכל פירות

.

ותמהינן עלה:

תרתי

[הרי שני דינים אלו סותרים זה את זה], כי "לא קנתה" משמע שאין לה בשדה כלום, ואילו "הבעל אוכל פירות" משמע שיש לה קנין בגוף הקרקע והוא אינו אוכל אלא פירות!?

ומשנינן:

לא קשיא

:

כאן

כלומר, מה שאמר רבי יוחנן: המוכר שדה לאשתו לא קנתה - בכגון שקנתה

במעות טמונין

שלא היו ידועים לבעל, ובזה אכן יש לומר דלגלויי זוזי הוא דבעי.

כאן

מה שאמר רבי יוחנן: קנתה, אלא שהבעל אוכל פירות - בכגון שקנתה

במעות שאין טמונין

, שהיו מעות אלו ידועים ומפורסמים לבעל, ולא שייך לומר בזה: לגלויי זוזי הוא דבעי.

דאמר רב יהודה

: קנתה אשה מבעלה ב

מעות טמונין: לא קנתה;

אבל אם קנתה ממנו ב

מעות שאינן טמונין: קנתה

.

תנו רבנן

:

אין מקבלין פקדונות

:

לא מן הנשים

שמא גנבו מבעליהן, ונמצא מסייע בידי עוברי עבירה, שאם לא יקבל מהם, מסתמא יחזירום למי שגנבו מהם.

ולא מן העבדים

שמא גנבו מאדוניהם.

ולא מן התינוקות

, שמא גנבו מבית בעל הבית שהם גרים שם! ומכל מקום אם עבר ו

קיבל מן האשה, יחזיר לאשה

ולא לבעל, שאין לנו להחזיקה כגנבת, אלא תולים אנו שקיבלה מעות על מנת שאין לבעלה רשות בה וכיוצא בזה;

ואם מתה

האשה

יחזיר לבעלה

, שהרי בין כך ובין כך של הבעל הם, כי הוא יורש אותה.

ואם עבר ו

קיבל מן העבד, יחזיר לעבד; ואם מת

העבד

יחזיר לרבו

, דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו.