Bava Batra 52a — o Talmud em português

ואם עבר ו

קיבל מן הקטן

, לא יחזיר לו, שהרי אין הוא יודע לשמור, אלא

יעשה לו סגולה

[אוצר, ולקמן מפרש לה] עד שיגדל ויחזיר לו,

ואם מת

הקטן,

יחזיר ליורשיו

כגון אביו או אחיו.

וכולן

אשה ועבד ואפילו קטן -

שאמרו בשעת מיתתן

[כעין וידוי קודם מיתתן], על המעות שהפקידו "

של פלוני הן

"

\-

יעשה כפירושן

, יתן למי שאמרו.

ואם לאו

, כלומר, ואם אין נראה לנפקד שאכן של אותו פלוני הם, ובאמת של הבעל או האדון או בעל הבית הוא, ואין הם אומרים כפי שאמרו אלא מתוך בושה, שלא יהיו מוחזקים כגנבים -

יעשה

הנפקד

פירוש

אחר

לפירושן

, כלומר, יתננו לבעל, לאדון ולבעל הבית.

מעשה ב

דביתהו דרבה בר בר חנה

, ד

כי קא שכבה, אמרה: הני כיפי, דמרתא ובני ברתא!

[מעשה באשתו של רבה בר בר חנה, שבשעת מיתתה, אמרה "עגילים אלו שיש ברשותי, לא שלי הם, אלא של החכם מרתא אחיו של רבי חייא ושל בני בתו"].

אתא

בעלה רבה בר בר חנה

לקמיה דרב, אמר ליה

רב:

אי מהימנא לך

[אם נאמנת אשתך לך בדבריה], שאכן שלה הם ולא גנבתם ממך:

עשה כפירושה

, כאשר אמרה ותן אותה להם.

ואי לא

מהימנא לך, וחושש אתה שגנבתם ממך:

עשה פירוש

אחר

לפירושה

, כלומר: עכב אותם לעצמך.

ואיכא דאמרי, הכי אמר ליה

[יש אומרים שכך אמר לו רב לרבה בר בר חנה]:

אי אמידא לך

[אם עשירים הם בעיניך] אותם שהיא אומרת עליהם שהם בעלי העגילים:

עשה כפירושה! ואי לא

אמידא לך:

עשה פירוש

אחר

לפירושה

, ועכב אותם לעצמך.

אמר מר: קיבל

מן הקטן, יעשה לו סגולה

:

ומפרשינן:

מאי סגולה?

רב חסדא אמר

: יקנה

ספר תורה

עבור הקטן ללמוד בו; וכשיגדל יתננו לו לגמרי.

רבה בר רב הונא אמר

: יקנה

דיקלא דאכל

מיניה

הקטן

תמרי

[דקל שאוכל הקטן בקטנותו תמרים מן הדקל], וכשיגדל יתן לו את כל הדקל.

שנינו במשנה:

ולא לאב

חזקה

בנכסי הבן, ולא לבן

חזקה

בנכסי האב

:

אמר רב יוסף: אפילו חלקו

[נתפרדו] האב מן הבן, שאין הבן סמוך על שולחן אביו ואינו מתעסק בנכסי אביו, מכל מקום אין להם חזקה, כי אף באופן זה אין הם מקפידים זה על זה.

ו

רבא אמר

: אם

חלקו, לא

אמרו שאין להם חזקה, אלא יש להם חזקה זה על זה.

אמר רב ירמיה מדפתי: עבד רב פפי עובדא: חלקו

-

לא, כרבא

, [עשה רב פפי מעשה שבחלקו יש להם חזקה, וכדעת רבא].

אמר רב נחמן בר יצחק

:

אישתעי לי

[אמר לי]

רב חייא מהורמיז ארדשיד

[שם מקום],

דאישתעי ליה

[שאמר לו]

רב אחא בר יעקב משמיה דרב נחמן בר יעקב: חלקו

-

לא

.

והלכתא: חלקו

-

לא

.

תניא נמי הכי: בן שחלק

מאביו,

ואשתו שנתגרשה

ממנו,

הרי הן כשאר כל אדם

.

איתמר

:

אחד מן האחין

[כגון גדול האחים לאחר מות האב]

שהיה נושא ונותן בתוך הבית

[מנהל את הרכוש המשותף],

והיו אונות

[שטרי מקח]

ושטרות

הלואה שעל אחרים

יוצאין על שמו

כאילו הוא הקונה והוא המלוה,

ואמר

האח "

שלי הם

, משום

שנפלו לי מבית אבי אמא

, ואין לכם - שאתם בני אבי ולא בני אמי - חלק בהם":

אמר רב: עליו להביא ראיה

, שאכן לא ניקח המקח ולא ניתנה ההלואה מהרכוש המשותף לו ולאחיו מאביו.

ושמואל אמר: על האחין להביא ראיה

שיש להם חלק באותם שטרי מקח ושטרי ההלואה.

אמר שמואל: מודה לי אבא

[הוא רב, שכך היה שמו]:

שאם מת

אותו אח ויש לו יורשים,

על האחין

של המת

להביא ראיה

ששלהם הם.

מתקיף לה רב פפא

לדברי שמואל בדעת רב:

כלום טענינן להו ליתמי מידי דלא טען להו אבוהון

[כלום טוענים ליתומים טענה שלא היה אביהם יכול לטעון]!?

כלומר, הרי לדעת רב, אילו היה אביהם קיים, היינו מחזיקים את השטרות ביד האחים עד שיביא האח ראיה, ואילו משמת, נאמר שיפה כח הבן מכח האב, ויפסידו האחים!?

מוסיף רב פפא לחזק את קושייתו:

והא רבא אפיק זוגא דסרבלא

[זוג מספרים של סורקי בגדים, שגוזזין בהם הסרבלים]

וספרא דאגדתא

[ספר אגדות]

מיתמי בלא ראיה, בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר

, כלומר, ידוע היה בעדים על חפצים אלו שהיו של אחר, אך היו בחזקת האב כשמת, ואילו לא היו חפצים אלו מן הדברים העשויים להשאיל ולהשכיר, כי אז היה האב נאמן לטעון עליהם שלקוחים הם בידו משום ש"חזקה מה שתחת יד אדם הרי אלו שלו" ואינו גזול בידו, ואף אם לא היה טוען כן בפירוש, ומת, לא היו מוציאים אותם מן היתומים, כיון שאף אנו היו טוענים כן בשביל היתומים; אך חפצים אלו היו מן הדברים העשויים להשאיל ולהשכיר, ואת אלו הוציא רבא מן היתומים, בלי שהביאו הבעלים ראיה שעדיין שלהם הם, ולא היו ביד האב אלא בתורת שאלה או שכירות -