Bava Batra 51a — o Talmud em português

ודייני גולה

אמרו: מחזיקין

.

אמר רב: הלכה כדייני גולה!

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב

: האם

הדר ביה מר משמעתיה

[האם חזרת בך]!? שהרי רב עצמו אמר שאין מחזיקין אחרים בנכסי אשת איש, ודלא כדייני גולה.

אמר להו

רב:

מסתברא אמרי, כדרב יוסף

, כלומר, לא אמרתי שהלכה כמותם אלא באופן שהחזיק אותו אחר מקצת חזקה בחיי הבעל ושלש שנים בחיי האשה, דבזה יש לו חזקה, וכדאמר רב יוסף לעיל נ ב.

שנינו במשנה: לא לאיש חזקה בנכסי אשתו,

ולא לאשה בנכסי בעלה

:

ומקשינן: והרי

פשיטא

היא שאין לאשה חזקה בנכסי בעלה!? שהרי

כיון דאית לה מזוני, מזוני הוא דקא אכלה

[היות וחייב הוא לה מזונות, הרי אוכלת היא משום מזונות], כלומר, הכל יודעים שלפירות בלבד היא יורדת למזונותיה, ולא היה צריך למחות!?

ומשנינן:

לא צריכא

משנתנו להשמיענו שאין לה חזקה אלא בכגון

דיחד לה ארעא אחריתי למזונה

[ייחד לה הבעל קרקע אחרת למזונותיה], ומכל מקום אין לה חזקה בנכסי הבעל, כי אין הבעל מקפיד אם היא אוכלת יותר מאשר דינה!

ודייקינן ממה שאמרה משנתנו שאין לאשה חזקה בנכסי בעלה להוכיח שלקחה ממנו,

הא ראיה

אם תביא ראיה אחרת שמכר לה הבעל -

יש

, יכולה היא לטעון "לקוחה היא בידי", כלומר, המכירה קיימת; ואמאי!?

והרי

לימא

[יאמר] הבעל "אף על פי שקנתה ממני את הקרקע בכסף, הרי שלי הם המעות, דמה שקנתה אשה קנה בעלה, ואף שקבלתי את הכסף כתמורה למכירה, לא בתורת קנין נתכוונתי לקבלם, אלא

לגלויי זוזי

שהטמינה ממני

הוא דבעינא

[רציתי לגלות על ידי המכירה שעשיתי, האם הטמינה ממני מעות], אך לא נתכוונתי להקנות לה"!?

האם

שמעת מינה

ממשנתנו כדעת הסובר:

המוכר שדה לאשתו, קנתה, ולא אמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי?

ומשנינן:

לא

תוכיח כן ממשנתנו, כי

אימא

בביאור הדיוק ממשנתנו:

הא ראיה יש

בראיה של

שטר מתנה

, אבל אם הביאה שטר מכירה, אכן יש לומר שלא קנתה, כי לגלויי זוזי הוא דבעי!

אמר ליה רב נחמן לרב הונא

:

לא הוה מר גבן באורתא בתחומא, דאמרינן מילי מעלייתא

[לא היית אמש אצלנו בבית המדרש שלנו שבסוף התחום, כשאמרנו חידושים מעולים]!

אמר ליה

רב הונא לרב נחמן:

מאי מילי מעלייתא אמריתו

[מה הם החידושים המעולים שאמרתם אמש]?

אמר ליה רב נחמן לרב הונא, כך חידשנו:

המוכר שדה לאשתו, קנתה, ולא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעי!

אמר ליה

רב הונא לרב נחמן: והרי

פשיטא

שהדין הוא כן, כי

דל זוזי מהכא ותיקני בשטרא

[אף אם תוציא את קנין המעות מכאן, הלוא תקנה את השדה על ידי השטר]!?

כלומר, אפילו אם תמצי לומר שאומרים על קנין הכסף שאינו קנין משום דלגלויי זוזי הוא דבעינא, מכל מקום על קנין השטר אין שייך לומר "לגלויי זוזי הוא דבעינא", ו

מי לא תנן

[וכי לא שנינו במשנה] ששטר קונה בקרקע!? והרי שנינו בקדושין כו א:

נכסים שיש להן אחריות

[קרקעות]

נקנין בכסף ובשטר ובחזקה!?

אמר ליה

רב נחמן לרב הונא:

ולאו איתמר עלה, אמר שמואל: לא שנו

שהקרקע נקנית בשטר -

אלא בשטר מתנה, אבל בשטר מכר, לא קנה עד שיתן לו דמיה!?

ומאחר שאין שטר מכירה מועיל ללא נתינת דמים, אם כן היה מקום לומר "לגלויי זוזי הוא דבעינא", ולא תקנה!

אמר ליה רב הונא לרב נחמן:

ו

כי

לאו מותיב רב המנונא

[וכי לא הקשה רב המנונא] על דברי שמואל מהא דתניא על אותה משנה:

בשטר כיצד

נקנין הקרקעות?

כתב לו

המוכר ללוקח

על הנייר או על החרס, אף על פי שאין בו שוה פרוטה

"

שדי מכורה לך, שדי נתונה לך

",

הרי זו מכורה ונתונה;

הרי מבואר שהשטר קונה אף במכירה, ולא כמו שאמר שמואל, שאין השטר קונה אלא בשטר מתנה!?

וכיון דאיתותב רב המנונא, והשטר לבד קונה, אם כן אין צריך להשמיענו שאין אומרים "לגלויי זוזי הוא דבעי" במקום שמכר לה בשטר.

אמר ליה רב נחמן לרב הונא:

ו

כי

לאו הוא מותיב לה, והוא מפרק לה

[וכי לא למדנו, שרב המנונא הקשה על שמואל וגם תירץ את קושייתו]: הכא בברייתא ד"בשטר כיצד" במאי עסקינן:

במוכר שדהו מפני רעתה

[מפני שהיא רעה], דבמכירת שדה כזו ודאי גמר ומקנה בשטר, ואילו המעות יהיו חוב על הלוקח.

ואם כן הרי נתקיימו דברי שמואל, שאין השטר קונה עד שיתן את דמיה; ושוב ממילא לא פשיטא כל כך שאין אומרים "לגלוי זוזי הוא דבעי", ולכן הוצרכנו לחדש כן אמש.

ורב אשי אמר

ליישב את הקושיא על שמואל מן הברייתא ד"בשטר כיצד ... שדי מכורה לך":

לעולם ברייתא זו אינה עוסקת בשטר מכירה, כי בזה אינו קונה עד שיתן דמיה, וכמו שאמר שמואל; ומה ששנינו "שדי מכורה לך" היינו באמת שטר מתנה, ו

במתנה בקש ליתנה לו, ולמה כתב לו בלשון מכר

"שדי מכורה לך":

כדי ליפות

את

כחו

, שאם יבוא מערער על השדה, יתחייב הנותן לפצותו - כדי שלא יהיה למקבל המתנה תרעומת על הנותן - כמו שצריך לפצותו כשמוכר לו שדה ונתן הלוקח דמים; וכך הוא פירוש הברייתא: בשטר כיצד: כתב לו על הנייר ... שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך, הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן כדין מוכר, וגם נתונה היא, לענין שאין יכול אחר לבוא עליה מ"דינא דבר מצרא", שאין במתנה דינא דבר מצרא.

מיתיבי

לרב נחמן שאמר: המוכר שדה לאשתו, קנתה, ולא אמרינן: לגלויי זוזי הוא דבעי, מהא דתניא:

לוה

האדון

מן העבד

שלו, וכתב לו שטר מלוה ששעבד בו את כל נכסיו,

ושחררו;

או שלוה הבעל

מן האשה

שלו

וגרשה: אין להן עליו כלום

, שהרי אין הממון שלהם!

והרי

מאי טעמא

אין הוא חייב לשלם להם!? וכי

לאו משום דאמרינן

, לא נתכוונו אלו לשעבד את נכסיהם, אלא

לגלויי זוזי

של העבד או האשה -

הוא דבעי!?

ומשנינן:

שאני התם

בברייתא שהיא עוסקת בהלואה ולא במכר, דאנן סהדי

דלא ניחא ליה

לאדון ולבעל -

לשווייה נפשיה

[לעשות עצמו] "

עבד לוה לאיש מלוה

" אם אך יכול הוא ליפטר מזה באיזה אופן!

שלח רב הונא בר אבין

לתלמידי בית המדרש:

המוכר שדה לאשתו

:

קנתה

האשה, ואין אומרים לגלויי זוזי הוא דבעי,