Bava Batra 33a — o Talmud em português

ו

אולם מלבד חוב זה

הוה לי

עוד

זוזי אחריני גביה

[חייב היה לי חוב נוסף] שיש לי שטר חוב עליו.

ואכלתה שני משכנתא

, [סיימתי לאכול את מספר השנים שנקבע בינינו]; אך לא החזרתי את הקרקע ליתומים, ומתוך כך יצא עלי קול שאני אוכל קרקע של יתומים.

ואולם אני המשכתי לאכול בגלל שטר החוב הנוסף שיש לי על היתומים; ומה שלא באתי לבית הדין לתבוע את החוב, ויגבוני בית הדין, הוא משום ד

אמינא

בלבי:

אי מהדרנא ארעא ליתמי, ואמינא

לבית דין

דאית לי זוזי אחריני גבי אבוכון

, [אם אחזיר את הקרקע ליתומים, ואתבעם בבית הדין על פי השטר שבידי על החוב האחר], הרי

אמור רבנן

: "

הבא ליפרע מנכסי יתומים, לא יפרע אלא בשבועה

" שעדיין לא פרעני אביהם חוב זה, ונמצא שהיה בית הדין מחייבני להשבע קודם שיגבו את ההלואה מן היתומים; ואני איני רוצה להישבע ואפילו באמת -

ואם כן חשבתי בלבי:

אכבשיה לשטר משכנתא בידי, ואוכלה שיעור זוזי

[אסתיר את שטר המשכנתא בה כתוב שאין אני בעל השדה, ואמשיך לאכול מעבר לזמן שנקבע עד שיכוסה אף החוב השני], ואין לתבוע ממני להישבע למפרע, משום דלגבי למפרע נאמן אני בלי שבועה

דמיגו דאי בעינא אמינא

[אילו היתי רוצה לטעון]: "

לקוחה היא בידי

" והוה

מהימנא

שהרי כבר אכלתיה שני חזקה,

כי אמינא

נמי "

דאית לי זוזי גבייכו

" [אף בטענת "ממון יש לי אצלכם"] -

מהימנא

אפילו בלי שבועה.

אמר ליה

אביי לרבא בר שרשום: אין זה מיגו טוב, שהרי "

לקוחה היא בידי

"

לא מצית אמרת

[אינך יכול לטעון],

דהא איכא עלה קלא דארעא דיתמי היא

[שהרי יצא הקול ששל יתומים היא הקרקע]!

אלא זיל אהדרה ניהלייהו, וכי גדלי יתמי אשתעי דינא בהדייהו

, [לך והחזר את הקרקע ליתומים, וכשיגדלו היתומים תתבע אותם לדין], ואז תישבע שלא פרע אביהם את החוב, ותגבה מהם את חובך.

מעשה ב

קריביה דרב אידי בר אבין

, ד

שכיב ושבק דיקלא, רב אידי בר אבין אמר: "אנא קריבנא טפי

", ו

אתא ההוא גברא

ו

אמר

: "

אנא קריבנא טפי

", [קרובו של רב אידי בר אבין מת והניח דקל לקרוביו, ונתעמתו רב אידי בר אבין וקרוב אחר, מי הוא הקרוב יותר למת שיזכה הוא בירושת הדקל], ולא היו ראיות לא לזה ולא לזה.

והיה אותו אדם אלים מרב אידי בר אבין, ואכל את פירות הדקל, שכך הוא הדין בספק כעין זה "כל דאלים גבר", עד ש

לסוף אודי ליה

ההוא גברא לרב אידי,

ד

אכן

איהו

רב אידי -

קריב טפי

, [לבסוף הודה אותו אדם, שאכן רב אידי הוא הקרוב יותר], ו

אוקמה רב חסדא בידיה

, [והעמיד רב חסדא את הדקל ברשותו של רב אידי].

אמר ליה

רב אידי בר אבין לרב חסדא: היות והודה זה שאני הוא הקרוב יותר, אם כן שלא בדין היה זה אוכל את פירות הדקל עד עכשיו, ותובע אני "

ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא

, [יחזיר לי את דמי הפירות שאכל מיום שהתחיל לאוכלו ועד היום] "!

אמר

רב חסדא: וכי

זה

רב אידי -

הוא שאומרים עליו

"

אדם גדול הוא

"!? והרי

אמאן קא סמיך מר, אהאי, הא קאמר דאנא מקרבנא טפי

-

הרי אין לך ראיה כלל שאתה הוא הקרוב יותר, אלא שעל הודאתו של זה אתה סומך; והודאה זו עכשיו היתה, ואילו עד עכשיו היה טוען שהוא הקרוב יותר, ובדין היה אוכל את הפירות שהרי "כל דאלים גבר", ואין לך עליו ולא כלום.

ואולם

אביי ורבא לא סבירא להו

ל

הא דרב חסדא

,