Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 33b — o Talmud em português
Bava Batra 33b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 33b
ומשום ד
כיון דאודי
אותו קרוב שרב אידי קרוב יותר -
אודי
, ומועילה הודאה זו גם על אכילת הפירות למפרע, וישיבם לרב אידי.
הגמרא דנה בדין שנים שנחלקו על שדה:
זה אומר של אבותי
וירשתי את הקרקע מהם,
וזה אומר של אבותי
היא וירשתי אותה מהם.
האי אייתי סהדי דאבהתיה היא; והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה
, האחד הביא עדים על כך שהקרקע היתה של אבותיו עד יום מותם, ומעולם לא מכרו את הקרקע לאבותיו של זה; ואילו השני - הטוען שהקרקע של אבותיו היא - לא מצא עדים שיעידו כטענתו, אך הביא עדים שהעידו כי הוא אכל שני חזקה.
ובפשוטו היה לנו להעמיד את הקרקע בחזקת זה שהביא עדים ששל אבותיו היתה, שהרי זה שכנגדו אינו טוען שקנה את הקרקע ממנו, שתועיל לו חזקה לטענתו, ואילו טענתו כנגד העדים הרי אינה כלום; ומכל מקום
אמר רב חסדא
שיש להאמינו בטענתו ששל אבותיו היתה נגד העדים, ומשום ד"
מה לו לשקר
", כלומר: יש להאמינו ב"מיגו"!?
שהרי
אי בעי אמר ליה
לזה שכנגדו:
מינך זבינתה
, [אילו היה רוצה היה טוען "קניתיה ממך"],
ו
נאמן אני בכך שהרי
אכלתיה שני חזקה;
ומתוך שיכול לטעון טענה שתעמידנו בקרקע, יכול הוא לטעון כנגד העדים ולומר ששל אבותיו היא.
ואולם
אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא
, ומשום ד"
מה לי לשקר
"
במקום עדים
שמכחישים אותו -
לא אמרינן
.
מעשה ב
ההוא
גברא
דאמר ליה לחבריה
"
מאי בעית בהאי ארעא
[מה מעשיך בשדה שלי] "!?
אמר ליה
המחזיק למערער "
מינך זבני ואכלתיה שני חזקה
, [ממך קניתיה ואכלתי שני חזקה] "!
אזל
המחזיק ו
אייתי סהדי דאכלה תרתי שני
[הלך המחזיק ולא מצא עדים אלא על שתי שנים בלבד שהוא מחזיק בשדה]!
אמר רב נחמן
: היות ואין לו עדות על חזקת שלש שנים
הדרא ארעא
[חוזרת הקרקע למערער],
והדרי
נמי
פירי
ומשלם המחזיק למערער את ערך הפירות שאכל בשתי השנים שהחזיק בה, שהרי אכל את של המערער.
אמר רב זביד: אם
כשטען לו המערער "מאי בעית בהאי ארעא",
טען
המחזיק
ואמר
"
לפירות ירדתי
[קניתי ממך זכות לאכול פירות בקרקע] " הרי זה
נאמן
, ופטור הוא מלשלם למערער את דמי הפירות שאכל.
שהרי
לאו מי אמר רב יהודה
:
האי מאן דנקיט מגלא ותובילא
בידיה, ואמר
"
איזיל איגדריה
[אלקוט פירות התמרים, שהוא נקרא "גדירה"]
לדיקלא דפלניא, דזבניה ניהלי
",
מהימן
, ומשום ד
לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה
-
הלוקח בידו כלי בצירת תמרים, ואומר: הולך אני לגדור את תמרי הדקל של פלוני שקניתי מבעל הדקל - שאינו לפנינו - זכות זו, אין בית הדין מעכבים בידו, ומשום שסברא היא: אין אדם חצוף לגדור את תמרי דיקלו של אחר.
ואם כן
הכא
שטען "לפירות ירדתי" -
נמי
נאמן הוא, ומשום ד
לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה
.
ותמהינן:
אי הכי ארעא נמי
, כלומר: אם כדבריך, למה דוקא כשטען מתחילה "לפירות ירדתי" פטור הוא להחזיר את הפירות, והרי אפילו כשטוען על הקרקע שהיא שלו, יהא נאמן ביחס לפירות שלא להחזירם, ומאותו טעם!?
ומשנינן: כשטוען על
ארעא
אין להאמינו אפילו ביחס לפירות, כי
אמרינן ליה: "אחוי שטרך
[הראה את שטרך שקנית את הקרקע] ", ומדאין לו שטר הוי ריעותא, אבל על פירות אין דרך לעשות שטר, כדמפרש ואזיל.
ומקשינן:
אי הכי
כשטוען על
פירי
בלבד ["לפירות ירדתי"]
נמי
, נאמר לו "אחוי שטרך" שירדת לפירות!?
ומשנינן:
שטרא לפירי לא עבדי אינשי
, אין דרך האנשים לעשות שטר על "קנין פירות" בלבד!
מעשה ב
ההוא
גברא
דאמר ליה לחבריה
"
מאי בעית בהאי ארעא
[מה מעשיך בקרקע שלי] "!?
אמר ליה
המחזיק למערער "
מינך זבנית ואכלתיה שני חזקה
[ממך קניתיה ואף אכלתיה שני חזקה] "!
ומיהו לא
אייתי
אלא
חד סהדא דאכלה תלת שני
[לא היה לו אלא עד אחד המעיד על חזקת שלש השנים שטען]!
סבור רבנן קמיה דאביי למימר
: יחזיר הקרקע שהרי אין לו שני עדי חזקה, ומאחר שאינה שלו, מתחייב הוא על פי העד לשלם את הפירות שאכל, ומשום ד
היינו נסכא דרבי אבא!
ד
מעשה ב
ההוא גברא דחטף נסכא מחבריה
[מעשה באדם שחטף חתיכת כסף מחבירו],
אתא
הנחטף
לקמיה דרבי אמי, הוה יתיב רבי אבא קמיה
[יושב היה רבי אבא לפני] דרבי אמי כשבא דין זה לפני רבי אמי:
אייתי
הנחטף
חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה
, [לא היה לנחטף אלא עד אחד שמעיד על חטיפת הנסכא]!
ו
אמר ליה
החוטף לרבי אמי "
אין חטפי, ו
מיהו
דידי חטפי
, [אכן מודה אני במעשה החטיפה, ומיהו את שלי חטפתי] ".
ואילו היו באים שני עדים המעידים על החטיפה, כי אז אין הוא נאמן לומר "דידי חטפי".
ואילו לא היה אפילו עד אחד המעיד על החטיפה, כי אז היה זה נאמן לומר "דידי חטפי" ואף שמודה הוא בגוף החטיפה, כי מיגו שהיה יכול לומר לא חטפתי, והיה נאמן; אף כשטוען הוא "חטפתי ושלי חטפתי", הרי הוא נאמן.
ואילו היה עד אחד מעיד על החטיפה, והיה זה טוען: "לא חטפתי", היה נאמן לישבע להכחיש את העד.
אך במקרה זה שלא היה אלא עד אחד על החטיפה, ואין החוטף מכחיש את החטיפה, אלא שטוען "דידי חטפי" -
אמר רבי אמי
: