Versão em texto deste daf: original e tradução
Bava Batra 32b — o Talmud em português
Bava Batra 32b do Talmud Babilônico: tsurat ha-daf com Rashi e Tossafot, tradução e notas. Leia online, de graça.
Texto original — Bava Batra 32b
אמר ליה
המערער ליושב בקרקע "
שטרא זייפא הוא
[שטר מזוייף הוא], כי מעולם לא חתמתי על שטר זה, ולא על שטר מכירה אחר".
גחין
היושב בקרקע ו
לחיש ליה לרבה
"
אין שטרא זייפא הוא, מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס, ואמינא: אינקיט האי בידאי כל דהו
".
[רכן מוציא השטר לעברו של רבה שישב בדין, ולחש לו בשקט שלא ישמע המערער: אכן שטר זה שאני מחזיק בידי שטר מזוייף הוא, ועל ניר זה אכן לא חתם בעל הקרקע; ומיהו היה בידי שטר מכירה אמיתי ונאבד לי, והבאתי שטר זה, משום שאמרתי בלבי: בל אבוא בידים ריקניות].
אמר רבה
: יש להאמינו שאכן קנה את הקרקע בשטר אחר, ומשום ד"
מה לו לשקר
", כלומר, יש להאמינו בדין "מיגו":
שהרי
אי בעי אמר
"
שטרא מעליא הוא
", [אם היה רוצה היה יכול שלא להודות בזיופו של שטר זה, ואז היתה הקרקע נשארת בידו].
אמר ליה רב יוסף
לרבה:
אמאי קא סמכת!?
הרי
אהאי שטרא
, ו
האי שטרא חספא בעלמא הוא
, [הרי על מה אתה סומך על שטר זה, והלוא שטר זה מזוייף הוא]! הגמרא מביאה מקרה דומה שהיה בשטר הלואה, ונחלקו אף בו רבה ורב יוסף כמחלוקת שנחלקו לעיל, ומאותן הסברות: מעשה ב
ההוא
גברא
דאמר ליה לחבריה
"
הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא
", [הב לי את מאת הזוזים שחייב אתה לי, והנה יש בידי שטר הלואה]!
אמר ליה
הלוה למלוה "
שטרא זייפא הוא
[שטר מזוייף הוא] "!
גחין
המלוה ו
לחיש ליה לרבה
שישב בדין:
"
אין שטרא זייפא הוא, מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס, ואמינא: אינקיט האי בידאי כל דהו
, [אכן שטר זה מזויף הוא, אך היה לי שטר אחר שנאבד לי, ואמרתי בלבי: אקח עמי על כל פנים שטר מזויף] ".
אמר רבה: מה לו לשקר!?
והרי
אי בעי אמר ליה
המלוה ללוה "
שטרא מעליא הוא
", ואז היה הלוה מתחייב לשלם את ההלואה!
אמר ליה רב יוסף
לרבה: והרי
אמאי קא סמכת!?
אהאי שטרא, האי שטרא חספא בעלמא הוא!
אמר רב אידי בר אבין
: הואיל וספק בידינו טעמו של מי נראה יותר, הלכך:
הלכתא כוותיה דרבה
במקרה הראשון שנחלקו
בארעא
[בקרקע], דהיינו כשהיושב בקרקע טוען לבעלות על הקרקע מכח טענה ומיגו אלו.
והלכתא כוותיה דרב יוסף
במקרה השני שנחלקו
בזוזי
, דהיינו כשהמלוה בא לתבוע חוב מן הלוה בטענה ומיגו אלו.
והטעם:
הלכתא כרבה בארעא
, משום
דהיכא דקיימא ארעא תיקום
, [היכן שהקרקע עומדת דהיינו ביד היושב בה, שם תעמוד], וכפי שקיימא לן בכל ספק של ממון "המוציא מחבירו עליו הראיה".
ו
הלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי
, משום
ד
אדרבה
היכא דקיימי זוזי לוקמי
[במקום שעומד הכסף דהיינו ביד הלוה, שם יעמוד, ולא יוציא המלוה את כספו מן הלוה].
מעשה ב
ההוא ערבא
[ערב להלואת חבירו]
דאמר ליה ללוה
שערב לו "
הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך, והא שטרא
[הב לי את מאת הזוזים שפרעתי למלוה במקומך, כשתבעני לשלם מכח ערבותי, והנה יש בידי את שטר ההלואה שהחזיר לי המלוה] ".
אמר ליה
הלוה לערב "וכי
לאו פרעתיך
"!?
אמר ליה
הערב ללוה "אכן נתת לי מעות, אך: וכי
לאו הדרת שקלתינהו מינאי
, [וכי לא חזרת ונטלת ממני את הכסף] בתורת הלואה"!?
שלחה
לדין תורה זה -
רב אידי בר אבין לקמיה דאביי
, לאמר:
כי האי גוונא מאי
, [מה הוא הדין במקרה זה]!?
שלח ליה אביי
לרב אידי בר אבין:
מאי תיבעי ליה
[וכי מה יש לו להסתפק]!?
והרי אף כאן יש לנו לומר: אמאי סמכת - שאין המלוה פרועה - אהאי שטרא, והרי האי שטרא חספא בעלמא הוא, שהרי מודה הערב שהוא פרוע, ועל מלוה חדשה בא הוא לטעון שעליו לא נכתב השטר, ואי אפשר לחזור וליתנו על המלוה החדשה, כי "שטר שנמחל שעבודו אינו חוזר ולוה בו" -
ו
הא איהו
[הוא עצמו, רב אידי]
דאמר: הלכתא כוותיה דרבה בארעא, והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי
שאין המלוה נאמן במיגו כעין זה, ומשום שספק הוא אם מועיל הוא, ואנו אומרים:
דהיכא דאוקמו זוזי לוקמו
[במקום שהכסף נמצא שם יישאר] - ואף במקרה זה, כיון שבא הוא להוציא ממון מן הלוה, אין הערב נאמן.
והני מילי
שאין הערב נאמן בטענתו שהחזיר את הכסף ללוה - אלא בכגון
דאמר ליה
הערב ללוה "
הדרת אוזפתינהו מינאי
" [שלפי טענת הערב נתן לו את הכסף בתורת הלואה]!
אבל אמר ליה
הערב ללוה: "
הדרתינהו
ניהלך, מחמת דהוו שייפי וסומקי
", החזרתי לך את כספך משום שלא היו מעות היוצאים בהוצאה, ומשום שנישופה צורתם, או שהאדים נחשתן יותר מדאי, הרי הוא נאמן בטענה זו, ומשום ד
אכתי איתיה לשעבודא דשטרא
[עדיין השעבוד שבשטר קיים]!
כלומר, כשטוען הערב שהיתה הלואה חדשה, אין השטר מסייעו בטענתו, שהשטר כבר נפרע, ובא הוא בעל פה לתבוע מלוה, שאינו נאמן [ואפילו במיגו]; ברם, אם טוען הערב שעדיין לא נפרע השטר, אם משום שלא שילם לו כלל, אם משום שניסה הלוה להונותו בתשלום מעות שאינם מעות, הרי הוא נאמן, כי כל שטוען הוא "עדיין לא נפרעתי" - השטר מסייעו.
מעשה ב
רבא
בר שרשום
, ד
נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי
[יצא עליו קול שאוכל הוא שלא כדין קרקע של יתומים], כי כך היה נראה לפי הענין!
אמר ליה אביי
: "
אימא לי איזי, גופא דעובדא היכי הוה
, [אמור לי איפוא, כיצד היה המעשה שהיה הרקע לשמועה זו] "?
אמר ליה
רבא בר שרשום לאביי, כך היה מעשה:
"
ארעא במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי
, אביהם של היתומים היה חייב לי מעות, ונתן לי קרקע במשכנתא, דהיינו, שאוכל את פירותיה מספר שנים כפי שנקבע בשטר בינינו, כי במספר שנים אלו מגיע ערך הפירות לערך ההלואה -