Text version of this daf: original and translation
Menachot 73b (עג:) — the Talmud in English
Menachot 73b (מנחות עג:): Rav Huna said: The peace-offerings of gentiles are burnt-offerings: that is, when a gentile vowed to bring an animal as a peace-offering or a meal-offering, what he brought…
Original text — Menachot 73b (עג:)
אמר רב הונא:
שלמי הגויים עולות
המה, כלומר, גוי שנדר בהמה לשלמים או מנחה, אין מה שהביא בדין שלמים הנאכל לכהנים, אלא עולות המה ואינן נאכלות לכהנים, וכן מנחתו עולה כליל, ואין שייריה נאכלים לכהנים; והטעם בזה:
איבעית אימא: קרא
[מן הכתוב יש ללומדו], ו
ואיבעית אימא
מ
סברא
יש ללומדו, כדמפרש ואזיל.
איבעית אימא סברא
: משום שה
גוי לבו לשמים
, כוונתו היא שיהיו קרבנותיו כליל לשמים, ולא שייאכלו.
ואיבעית אימא קרא
: משום שנאמר "איש איש [לכך נכפל "איש" לרבות את הגויים שנודרים נדרים ונדבות כישראל]. אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם
אשר יקריבו לה
'
לעולה
", לימד הכתוב:
כל דמקרבי
הגויים
עולה ליהוי
[כל מה שמקריבים הגויים יהא לעולה].
מתיב רב חמא בר גוריא
על דברי רב הונא מהא דתניא:
גוי שהתנדב להביא שלמים
:
אם
נתנן לישראל
שיאכלם הוא, כי אז
ישראל אוכלן
, ואם
נתנן לכהן
שיאכלם, הרי
הכהן אוכלן
. הרי למדנו שגוי מתנדב שלמים והם נאכלים ושלא כדברי רב הונא!?
אמר
תירץ
רבא: הכי קאמר
הברייתא: אם נדב הגוי את השלמים
על מנת שיתכפר בו ישראל
, שאמר הגוי "הרי זו שלמים" להקריבם בשם פלוני ישראל שנדר להביא שלמים, ה
ישראל אוכלן
, שהרי בשביל ישראל באו, ומתנה הוא שנתן לו הגוי; ואם נדב
על מנת שיתכפר בהן כהן
, הרי ה
כהן אוכלן
. אבל אם נדב על מנת שיתכפר הוא עצמו, כי אז הקרבן עולה כליל.
מתיב רב שיזבי
לרב הונא ממשנתנו:
אלו מנחות נקמצות ושייריהן לכהנים
.
מנחת גויים
. הרי שמנחתו כשאר מנחת נדבה שנאכלת לכהנים ואינה עולה כליל!?
אמר רבי יוחנן: לא קשיא
:
כי
הא
משנתנו
רבי יוסי הגלילי
היא, הסובר: גוי מביא שלמים ונאכלים, וכן מנחתו נאכלת.
הא
דברי רב הונא, כ
רבי עקיבא
הסובר: אין גוי מתנדב שלמים.
דתניא
: כתיב [ויקרא כב יח]: "איש איש אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה' לעולה"; ומפרשת הברייתא:
די היה לכתוב לומר "
איש
", ו
מה תלמוד לומר
"
איש איש
":
לרבות הגויים שנודרין נדרים
ונדבות כישראל
.
עוד מפרשת הברייתא: נאמר "
אשר יקריבו לה
'
לעולה
",
אין לי
שהגויים נודרים
אלא עולה
, אבל
שלמים מנין
שהם נודרים -
תלמוד לומר
"
נדריהם
", שהוא מיותר ללמד על זה.
תודה מנין
שהם נודרים -
תלמוד לומר
"
נדבותם
", שהוא מיותר כדי ללמד על זה.
מנין לרבות
אף את
העופות
[עולת העוף]
והיין
[נסכי יין]
והלבונה והעצים
:
תלמוד לומר
"
נדריהם
" "
לכל נדריהם
", "
נדבותם
" "
לכל נדבותם
", כלומר לא היה לכתוב לומר אלא "נדריהם" "נדבותם", ולכך הוסיף הכתוב "לכל", כדי לרבות אף את אלו.
אם כן מה תלמוד לומר
"
עולה
", כדי ללמד:
עולה פרט לנזירות
, כלומר, קרבן נזיר, כי מאחר שאין הנזירות חלה עליו, כמבואר לקמן, ממילא אינו מביא קרבן נזירות.
דברי רבי יוסי הגלילי
.
רבי עקיבא אומר
: כיון שאמר הכתוב "
אשר יקריבו לה
'
לעולה
",
אין לי אלא עולה
שהגוי נודרה ונודבה.
ואם כן, משנתנו ששנינו דמנחת גויים נקמצת ושייריה נאכלים, כרבי יוסי הגלילי היא, שהוא מרבה את השלמים, והוא הדין את המנחות שהן נאכלות; ואילו רב הונא שאמר "שלמי הגויים עולות" כרבי עקיבא הוא, שהוא סובר: אין הגויים מקריבים אלא עולות. ומקשינן לרבי יוסי הגלילי:
והאי
"
פרט לנזירות
"
מהכא
מהכתוב "לעולה" -
נפקא
, וכי מקור הדין שהגוי אינו נודר בנזיר מכאן הוא נלמד!? והרי
מהתם נפקא
: שנאמר בפרשת נזיר [במדבר ו ב]: "
דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם איש או אשה כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר
", ולמדנו:
בני ישראל נודרין בנזיר, ואין הגויים נודרין בנזיר!?
ומשנינן:
אי מהתם
, אם ממה שנאמר "עולה"
הוה אמינא: קרבן
נזירות
הוא דלא לייתי אבל נזירות חלה עלייהו
[קרבנות שמביא הנזיר אכן לא יביא גוי שנזר, אבל עצם הנזירות חלה עליו] - לפיכך
קא משמע לן
הכתוב בפרשת נזירות, שאף הנזירות עצמה אינה חלה עליו.
שואלת הגמרא:
כמאן אזלא הא דתנן
[כדעת מי היא משנה זו], ששנינו במסכת שקלים ז ו:
אמר רבי שמעון: שבעה דברים התקינו בית דין, וזה אחד מהן
:
גוי ששלח עולתו ממדינת הים, ושילח עמה
את דמי
נסכיה
, הרי הנסכים
קריבין משלו
[מהדמים ששלח],
ואם לאו
שלא שלח עמה את נסכיה, הרי הנסכים
קריבין משל ציבור
-
לימא
, האם נאמר שמשנה זו
רבי יוסי הגלילי
היא
ולא רבי עקיבא
, שהרי רבי עקיבא אמר שאין הגוי מקריב אלא עולה, ובכלל זה שאינו מקריב נסכים?
עונה הגמרא:
אפילו תימא רבי עקיבא
היא, ומשום שאם כי אין הגוי מקריב אלא עולה מכל מקום
עולה וכל אביזרהא
[כל אביזרי העולה היינו נסכי העולה] בכלל מה שאמרה תורה שהגוי מקריב עולה.
שואלת הגמרא:
מאן תנא להא דתנו רבנן
, מי הוא התנא ששנה את הברייתא:
נאמר בסוף פרשת נסכים [במדבר טו יג]: "כל האזרח יעשה ככה את אלה להקריב אשה ריח ניחוח לה'", ולכך אמר הכתוב "
אזרח
", כדי ללמד:
אזרח
מביא נסכים
בין עם קרבן שנדב בין נסכים בפני עצמן,
ואין הגוי מביא נסכים
בלי קרבן -
יכול
אף
לא תהא עולתו טעונה נסכים
, שמא תאמר: אפילו אם התנדב קרבן אין באים נסכים עם הקרבן, שהרי מיעטה התורה את הגוי מ"אזרח" -
תלמוד לומר
"
ככה
", וכל מקום שנאמר "ככה" עיכוב הוא, ללמד שאין קרבן בלי נסכים, ולא מיעט הכתוב את הגוי אלא מנדבת נסכים בפני עצמן -
מני
, כדעת מי היא ברייתא זו, שהרי לפי פשוטו
לא רבי יוסי הגלילי
היא
ולא רבי עקיבא
היא, שהרי:
אי רבי יוסי הגלילי
היא,
הא אמר: אפילו יין
בפני עצמו
נמי
מביא הגוי, וכמו ששנינו בברייתא לעיל: מנין לרבות העופות והיין הלבונה והעצים, הרי שלדעת רבי יוסי הגלילי מתנדב הגוי נסכי יין, ואילו בברייתא זו הרי מבואר שאינו מתנדב שום נסכים בפני עצמן!?
ו
אי רבי עקיבא
היא ברייתא זו,
הא אמר
רבי עקיבא
עולה אין מידי אחרינא לא
, עולה אכן מביא הגוי אבל דבר אחר ואפילו נסכים עם העולה אינו מביא, ואילו בברייתא זו מבואר, שמביא הגוי נסכיו עם העולה, ולא נתמעט אלא מנדבת נסכים בפני עצמן!?
ומשנינן בשני אופנים: א.
איבעית אימא: רבי יוסי הגלילי
היא; ב.
ואיבעית אימא רבי עקיבא
היא, כדמפרש ואזיל.
איבעית אימא: רבי יוסי הגלילי
היא, ו
סמי מההיא
[הסר והעבר מן הברייתא דרבי יוסי הגלילי] "
יין
", ולא תשנה אלא "מנין לרבות העופות והלבונה והעצים", ומשום שאין הגוי מביא נסכים בפני עצמן.
ואיבעית אימא: רבי עקיבא
היא, ואף שאמר הכתוב "לעולה" ומשמע עולה בלבד, אין הדבר כן, ובכלל זה
עולה וכל אביזרהא
[אביזריה] כולל הנסכים שלה.
שנינו במשנה:
רבי שמעון אומר: מנחת חוטא של כהנים
נקמצת, וקומץ קרב לעצמו, ושיריים קריבים לעצמן:
שואלת הגמרא
מנא הני מילי
, מנין למד רבי שמעון לחלק בין מנחת חוטא של כהנים למנחת נדבה שלהם, שעליה אמרה תורה: "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל"?
ומפרשינן:
דתנו רבנן
: כתיב [ויקרא ה] גבי מנחת חוטא: והביאה אל הכהן וקמץ הכהן ממנה מלוא קומצו את אזכרתה והקטיר המזבחה. וכפר עליו הכהן.
והיתה לכהן כמנחה
".
ומה תלמוד לומר? -
שתהא עבודתה כשירה בו
, שאם חטא ונתחייב להביא מנחה, יכול להקריבה הוא בעצמו; וכך אמר הכתוב: "והיתה לכהן", מנחת חוטא של עצמו, "כמנחה" כמנחת נדבתו שיכול להקריבה הוא בעצמו.
ומוסיפה הברייתא:
אתה אומר
שבא הכתוב לומר
שתהא עבודתה כשרה בו, או אינו אלא להתיר
שיריים לכהנים ב
מנחת חוטא של כהנים
[שמא בא הכתוב לומר שיהיו השיריים במנחת חוטא של כהנים נאכלים לכהנים]; וכך אמר הכתוב: "והיתה לכהן" אם של כהן היא מנחת החוטא, תהיה "כמנחה" כשאר מנחת חוטא שהיא נאכלת,
ומה אני מקיים
"
וכל מנחת כהן כליל תהיה
לא תאכל
" רק ב
מנחת נדבתו, אבל
מנחת
חובתו
של כהן
תהא נאכלת
לכהנים?
תלמוד לומר
"
והיתה לכהן
[והיתה מנחת חוטא של הכהן]
כמנחה
"
מקיש
הכתוב מנחת
חובתו
של כהן
ל
מנחת
נדבתו, מה נדבתו אינה נאכלת, אף חובתו אינה נאכלת
.
אמר רבי שמעון: וכי נאמר
"
והיתה לכהן כמנחתו
", דמשמע כמנחה שלו!?
והלא לא אמר
הכתוב
אלא
"
כמנחה
" דמשמע שממנחה של ישראל אנו באים ללמוד.
אלא
לכך בא הכתוב "והיתה לכהן כמנחה",
Translation
Rav Huna said:
The peace-offerings of gentiles are burnt-offerings:
that is, when a gentile vowed to bring an animal as a peace-offering or a meal-offering, what he brought is not subject to the law of a peace-offering, whose meat is eaten by priests; rather, they are burnt-offerings and are not eaten by priests. Likewise, his meal-offering is entirely burned, and its remnants are not eaten by priests; and the reason for this is:
Alternatively, the verse [
is the source from which it is derived],
and alternatively
from
reason
it can be derived, as the Gemara proceeds to explain.
Alternatively, it can be derived from reason:
because the
gentile’s heart is directed toward Heaven,
his intention is that his offerings be entirely for Heaven, and not that they be eaten.
And alternatively, the verse:
because it is stated: “Any person, any person who brings his offering for any of their vows and for any of their freewill offerings
which they bring to the Lord
as a burnt-offering”;
the verse teaches:
everything that the gentiles bring
the
burnt-offering it shall be [
everything that gentiles offer shall be a burnt-offering].
Rav Hama bar Gurya raised an objection
against Rav Huna’s statement from that which was taught in a beraita:
A gentile who voluntarily undertook to bring a peace-offering:
If
he gave them to an Israelite
so that he would eat them, then
the Israelite eats them;
and if
he gave them to a priest
so that he would eat them, then
the priest eats them.
We have therefore learned that a gentile may voluntarily bring a peace-offering and that it is eaten, contrary to Rav Huna’s statement
!?
He
said; Rava explained: This is what the beraita is saying:
if the gentile voluntarily brought the peace-offering
on the condition that an Israelite attain atonement through it,
meaning that the gentile said, “This is a peace-offering,” to offer it in the name of a certain Israelite who had vowed to bring a peace-offering, then the
Israelite eats them,
since they were brought for the sake of the Israelite, and the gentile gave them to him as a gift. And if he voluntarily brought it
on the condition that a priest attain atonement through them, then the
priest
eats them.
But if he voluntarily brought it on the condition that he himself attain atonement through it, then the offering is entirely burned.
Rav Shizvi raised an objection
to Rav Huna from our Mishna:
These are the meal-offerings from which a handful is removed and whose remnants are given to the priests.
The meal-offering of gentiles.
Thus we see that his meal-offering is like an ordinary voluntary meal-offering, whose remnants are eaten by priests, and is not entirely burned
!?
!?
For
this
our Mishna
is that of Rabbi Yosei HaGelili,
who maintains that a gentile brings a peace-offering and it is eaten, and likewise his meal-offering is eaten.
This
statement of Rav Huna is in accordance with
Rabbi Akiva,
who maintains that a gentile does not voluntarily bring a peace-offering.
As it was taught in a beraita:
It is written [Leviticus 22:18]: “Any person, any person who brings his offering for any of their vows and for any of their freewill offerings which they bring to the Lord as a burnt-offering.” The beraita explains:
It would have sufficed to write
“person.”
And
what is the meaning of
“any person, any person”?
To include gentiles, who make vows
and freewill offerings like Israelites.
The beraita further explains: It is stated
“
which they bring to the Lord
as a burnt-offering.”
I have derived only
that gentiles make vows
for a burnt-offering;
but
from where
do we know that they make vows for peace-offerings?
The verse states “
their vows,”
which is superfluous and teaches this.
From where
do we know that they make vows for a thanksgiving-offering?
The verse states “
their freewill offerings,”
which is superfluous in order to teach this.
From where is it derived that
even
birds [
the bird burnt-offering],
wine [
wine libations],
frankincense, and wood are included?
The verse states
“their vows,”
“for any of their vows”;
“their freewill offerings,”
“for any of their freewill offerings.”
That is, it would have sufficed to write only “their vows” and “their freewill offerings.” Therefore, the verse added “for any” in order to include these as well.
If so, what is the meaning of
“burnt-offering”?
It teaches:
“Burnt-offering”—excluding naziriteship,
that is, a nazirite offering. Since naziriteship does not take effect upon him, as will be explained below, he consequently does not bring a nazirite offering.
These are the words of Rabbi Yosei HaGelili.
Rabbi Akiva says:
Since the verse says
“which they bring to the Lord
as a burnt-offering,”
I have derived only a burnt-offering,
which the gentile may vow or offer as a freewill offering.
Accordingly, our Mishna, which teaches that the meal-offering of gentiles is subject to removal of the handful and that its remnants are eaten, follows Rabbi Yosei HaGelili, who includes peace-offerings; the same applies to meal-offerings, whose remnants are eaten. Rav Huna, however, who said, “The peace-offerings of gentiles are burnt-offerings,” follows Rabbi Akiva, who maintains that gentiles offer only burnt-offerings. And we challenge Rabbi Yosei HaGelili:
And this
“excluding naziriteship”
from here—
from the verse “as a burnt-offering”—
is derived?
Is the source of the law that a gentile does not vow to be a nazirite derived from here
?
It is derived from there,
as it is stated in the passage concerning a nazirite [Numbers 6:2]: “Speak to the children of Israel and say to them: When a man or woman explicitly utters a vow, the vow of naziriteship, to consecrate himself as a nazirite.”
And we learn:
The children of Israel undertake naziriteship, but gentiles do not undertake naziriteship
!? And we answer:
If it were derived from there,
if from what is stated concerning
the offering
of
naziriteship, he would not bring it, but naziriteship would take effect upon them [
the offerings brought by a nazirite would indeed not be brought by a gentile who became a nazirite, but naziriteship itself would take effect upon him]—therefore
the verse comes to teach us
in the passage concerning naziriteship that even naziriteship itself does not take effect upon him.