Text version of this daf: original and translation
Ketubot 93a (צג.) — the Talmud in English
Ketubot 93a (כתובות צג.): And claims arose against it – regarding the field that Shimon purchased from Reuven – claimants protesters ] who claim that the field belongs to them, and the court has not…
Original text — Ketubot 93a (צג.)
ויצאו עליה
על השדה שקנה שמעון מראובן -
עסיקין
[עוררין ] הטוענים שהשדה היא שלהם, ועדיין לא קבע בית הדין עם מי הצדק.
הרי
עד שלא החזיק בה
הלוקח, שלא עשה בה קנין חזקה שהיא קונה בקרקע,
יכול
הוא
לחזור בו
.
אבל
משהחזיק בה
הלוקח וקנה את השדה בחזקה, שוב
אינו יכול לחזור בו
.
משום דאמר ליה
המוכר ללוקח: כאשר הסכמת לקנות שלא באחריות הרי ש
חייתא דקיטרי סברת וקבילת
[הסכמת לקבל שק קטן מלא קשרים], כלומר: הסכמת להכניס עצמך בספק סיכון מעותיך, ומאחר שכבר חל הקנין שוב אינך יכול לחזור בך.
מבארת הגמרא:
ומאימת
[מתי] נחשב שהלוקח
מחזיק בה
, ששוב אינו יכול לחזור בו?
מכי דייש אמצרי
, [מעת שתיקן גבולי השדה והגביהם].
ודוקא אם מכר ראובן לשמעון שלא באחריות, אבל אם מכרה באחריות, כיון שבסופו של דבר לכשיוציאו ממנו את השדה, הרי יחזור שמעון על ראובן, אם כן למה לנו להטריח את בית הדין להוציא את הקרקע משמעון ושוב להיזקק לשמעון על האחריות שלו מראובן, טוב יותר שתחזור הקרקע לראובן, ויעמדו העוררים בדין עם ראובן.
ו
איכא דאמרי
:
אפילו באחריות נמי
, גם אם מכרה ראובן לשמעון באחריות, אין שמעון יכול לחזור בו [אחר שהחזיק בה] בשביל מי שבא וערער על השדה ועדיין לא החליטו בית הדין שהדין עמו, ומשום
דאמר ליה
ראובן לשמעון:
אחוי טירפך ואשלם לך
, כלומר: עד שלא תביא בפני "שטר טירפא" שנתנו לך בית הדין הקובע שיצתה השדה מידך וזכותך לטרוף משדותי בשביל האחריות שאני חייב לך, עד אז לא אשלם לך, שהרבה עוררין עומדים בדין שאינם זוכים.
מתניתין:
מי שהיה נשוי שלש נשים, ומת
, והיתה
כתובתה של זו מנה, ושל זו מאתים, ושל זו
שלש מאות
א.
ואין שם
נכסים מירושת האב
אלא
בערך
מנה
אחד בלבד:
הרי אלו שלשת הנשים
חולקות בשוה
, שהרי לכל אחת מהן זכות על מנה זו.
ב.
היו שם
מירושת האב
מאתים
זוז; היות ולבעלת המנה אין שעבוד על המנה השני, שהרי אין כתובתה אלא מנה, אין היא חולקת בו, לכן:
זו
של מנה נוטלת חמשים
מן המנה הראשון בלבד, ואלו
של מאתים ושל שלש מאות
חולקות ביניהן את מחצת המנה הראשון שנותר, וכן חולקות הן לבדן את כל המנה השני שאין לבעלת המנה שום זכות בו, הרי לכל אחת מהן מאה וחמשים זוז, דהיינו:
שלשה שלשה
דינרים
של זהב
לכל אחת מהן, שדינר זהב שוה לעשרים וחמשה דינרים כסף. ה
יו שם
נכסים מירושת האב
שלש מאות
זוז, ויש מנה אחד בו אין חולקות לא בעלת המנה ולא בעלת המאתים:
זו
של מנה נוטלת חמשים
.
ו
זו
של מאתים
נוטלת
מנה
.
ו
זו
של שלש מאות
נוטלת את היתרה שהיא מאה וחמשים זוז שהן
ששה של זהב
.
וכן
שלשה
אנשים
שהטילו לכיס
מעות כדי להרויח על ידם, אם
פיחתו או הותירו
[הפסידו או הרויחו] -
כך הן חולקין
, כלומר: ההפסד או הריוח מתחלק לפי חלקו היחסי של כל אחד בכספים שהושקעו בעיסקא, ואין אומרים שההפסד או הריוח מתחלק בין כולם בשוה.
גמרא:
שנינו במשנה: היו שם מאתים, של מנה נוטלת חמשים:
תמהה על כך הגמרא: וכי אטו
של מנה נוטלת חמשים!?
והרי רק
תלתין ותלתא ותילתא
[שלשים ושלשה זוז ושליש]
הוא דאית לה
, שהרי היות ולבעלת המנה אין שעבוד אלא על המנה האחד כסך כתובתה ואינה צריכה לחלוק אלא בו, הרי יש לה לחלוק אותו עם שתי הנשים שוה בשוה!?
אמר
פירש
שמואל
: משנתנו עוסקת
בכותבת בעלת
ה
מאתים
לבעלת
ה
מנה: "דין ודברים אין לי עמך במנה
"!
כלומר: כשתבואי לדין לא אריב עמך במנה המשועבד לך, ולא יתמעט חלקך בשבילי, ולכן חולקות בתחילה בעלת שלשת המאות עם בעלת המנה לבד שוה בשוה; ושוב חוזרת בעלת המאתים על בעלת שלשת המאות לחלוק עמה במחצית המנה שנטלה, ונוטלות כל אחת רבע מנה, ואת המנה השני שטוענות עליו בעלת המאתים ובעלת שלשת המאות לבדן, חולקות הן בשוה. ופרכינן
אי הכי
שנסתלקה בעלת המאתים מן המנה הראשון -
אימא סיפא: של מאתים ושל שלש מאות שלש שלש של זהב
, והיינו שהן חולקות ביניהן שוה בשוה את היתרה שהיא מאה וחמשים זוז, ואם כדבריך שנסתלקה בעלת המאתים מן המנה, תיקשי:
תימא לה
, תאמר בעלת שלשת המאות לבעלת המאתים -
"הא סלקת נפשך מינה
", הרי סלקת עצמך מן המנה הראשון שלא תטלי בו חלק כלל, ובמנה השני בלבד תטלי את ואני חלק שוה בשוה, ונמצאת אני נוטלת מנה, ואת ובעלת המנה חמשים חמשים. ומשנינן:
משום דאמרה לה
בעלת המאתים לבעלת שלשת המאות:
מדין ודברים
בלבד
הוא דסליקי נפשאי
[מדין ודברים בלבד הוא שסלקתי את עצמי].
כלומר: "לא נתתי חלקי במתנה, ומה שגבתה בעלת המנה לא בשליחותי גבתה, שתאמרי לי: נטלה בעלת המנה את חלקך; כי אני סילקתי עצמי מלריב עמה ומלמעט את חלקה במנה, וגבר ידה לגבות חצי המנה בשעבוד שטרה, עכשיו אני באה לחלוק עמך בנותר, שלא סילקתי עצמי מלריב עמך, ושעבודי ושעבודך שוים" שנינו במשנה:
היו שם שלש מאות
, של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים מנה, ושל שלש מאות ששה של זהב:
ותמהה הגמרא:
וכי אטו זו
של מאתים
יש לה ליטול
מנה!?
והרי אפילו אם לא היתה מסתלקת מדין ודברים עם הראשונה, אין לה ליטול אלא שליש במנה ראשון וחצי במנה שני ובמנה שלישי אין לה כלום, דהיינו שמונים ושלש זוז ושליש, ולא מנה; וכל שכן שבהכרח נסתלקה מדין ודברים עם הראשונה, שאם לא כן לא היתה נוטלת בעלת המנה רק שליש מנה ולא חמשים, [ואשר מכח זה הוצרכנו לומר ברישא שהיא נסתלקה], נמצא שהוסיפה בעלת המאתים להפסיד שמונה זוז ושליש, [שהוא ההפרש בין שליש מנה ללא הסילוק, ובין רבע מנה שהיא נוטלת לאחר הסילוק], ואם כן:
שבעים וחמשה
זוז בלבד
הוא דאית לה
לבעלת המאתים!?
אמר
פירש
שמואל
:
סיפא ד"היו שם שלש מאות", אינה עוסקת בכתיבת השניה לראשונה, ואם תאמר: אם כן למה נוטלת בעלת המנה חמשים, והרי לא היה לה ליטול אלא שליש, וגם בעלת המאתים למה נוטלת היא מנה שלם, והרי לא היה לה ליטול אלא פ"ג ושליש -
אומר לך: הסיפא עוסקת
בכותבת בעלת
ה
שלש מאות לבעלת
ה
מאתים ו
גם
לבעלת
ה
מנה: דין ודברים אין לי עמכם במנה
הראשון.
ומשום סילוקה של השלישית מבעלת המנה נוטלת בעלת המנה חצי מנה מן המנה הראשון שהם חמשים זוז; והיות שסילקה בעלת שלשת המאות את עצמה - באותו מנה ראשון - גם מבעלת המאתים, שוב לא תקח בעלת שלשת המאות במנה הראשון כלום, אלא כל מחצית המנה נותרת ביד בעלת המאתים, והרי לבעלת המאתים חצי ממנה ראשון, והיות שאת המנה השלישי חולקות השתים שוה בשוה, הרי ביד בעלת המאתים מנה; וביד בעלת שלשת המאות חצי המנה השני, וכל המנה השלישי שהם שלשה דינרים של זהב.
א. זו שאמרנו: אם היו נכסים משל האב בערך מאתים זוז [ללא סילוק], אין אנו מחלקים שוה בשוה בין שלשת הנשים אלא את המנה הראשון אותו תובעות כולן, ואילו את המנה השני אין מחלקים אלא בין בעלת המאתים לבעלת שלשת המאות שהיה להן מתחילה שעבוד על כל המאתים, ואילו בעלת המנה אינה נוטלת במנה שני כלום, ואף שעדיין לא נפרעה אלא את שליש כתובתה, ויש לה תביעה על שבעים וחמש זוז מהמנה הנוסף -
אין דין זה אמור אלא כשנפלו בבת אחת לחלוקה מאתים זוז; אבל אם נפלו בתחילה לחלוקה מאה זוז בלבד, וכגון שלא היה ידוע לבית הדין על קיומם של נכסים נוספים, וחלקו שלשת הנשים ביניהן את המנה שוה בשוה, ושוב נפל מנה נוסף לחלוקה, הרי בעלת המנה שיתרת חובה לאחר החלוקה הראשונה הוא בסך שבעים וחמשה זוז, חולקת אף היא עם שתי הנשים האחרות בשבעים וחמשה זוז שוה בשוה, ורק בעשרים וחמשה זוז הנותרים יחלקו שתי הנשים האחרות לבדן.
ב. אף שמטלטלין אינם משתעבדים לכתובה, בכל זאת אם תפסה האלמנה מטלטלין לכתובתה מחיים, הרי היא נוטלת כתובתה אף מן המטלטלין. ג. לדעת רב יעקב מנהר פקוד מתבארת משנתנו בנשים שלא ויתרו זה לזה מאומה, אלא שלא נפלו להן כל הנכסים לחלוקה בבת אחת, אלא מתחילה נפלו חלק מהנכסים וחלקו אותן כדין החלוקה, ושוב נפלו נכסים נוספים לחלוקה והם חולקים חלוקה מחודשת בנכסים שנפלו בשנית, וכפי שנתבאר באות א' שיש חילוק בדין החלוקה בין חלוקה אחת גדולה לשתי חלוקות קטנות של אותם נכסים.
רב יעקב מנהר פקוד משמיה דרבינא אמר
, ליישב את הקושיות הן על הרישא ועל הסיפא: לעולם אין משנתנו עוסקת כלל בכותבת -
ומה שהקשינו על הרישא [כשנפלו מאתים]: למה נוטלת בעלת המנה חמשים זוז והרי אין לה ליטול אלא שלשים ושלשה זוז ושליש, אימא לך:
רישא בשתי תפיסות
, כלומר בשתי חלוקות של מטלטלין שנתפסו, וכדמפרש ואזיל.
ומה שהקשינו על הסיפא [כשנפלו שלש מאות]: למה נוטלת בעלת המנה חמשים זוז ולא שליש מנה, וכן למה נוטלת בעלת המאתים מנה, לא היה לה ליטול אלא שליש מנה במנה הראשון, וחצי מנה במנה השני שהן פ"ג זוז ושליש, אימא לך:
וסיפא
נמי
בשתי תפיסות!
כלומר: משנתנו עוסקת בחלוקת מטלטלין שאין כתובה גובה מהם אלא אם תפסו הנשים מטלטלין מחיים וכגון שאכן תפסו הנשים מחיים, ומטלטלין אלו לא נפלו כולם לחלוקה בבת אחת, אלא מתחילה הביאו חלק אחד לפני בית הדין לחלוק ולא ידע בית הדין בקיומם של מטלטלים אחרים שנתפסו, ופסקו את הדין על החלוקה הראשונה, ושוב הביאו בפני בית הדין מטלטלים נוספים - שנתפסו מחיים - לחלוק אף אותם בין כל הנשים שיש להן עדיין חוב על נכסי הירושה.
ומבארת הגמרא:
רישא
שבאו לחלוק מאתים, מיירי שנפלו להן אותם מאתים
בשתי תפיסות
:
וכגון
דנפלו
להם לחלוקה על ידי תפיסה מחיים:
שבעין וחמשה
זוז
בחד זימנא
[בפעם אחת], וחלקו אותן כל השלש בשוה, הרי לכל אחת מהן עשרים וחמשה זוז, ובשעת חלוקה זו לא הובאו לחלוקה שאר הנכסים שכבר תפסו, ובית הדין אף לא ידע מקיומם של נכסים נוספים.
ושוב נפלו להם לחלוקה על ידי תפיסה מחיים:
ומאה ועשרים וחמשה
זוז
בחד זימנא
.
צא מהן שבעים וחמשה זוז אותן תובעות בשעת הנפילה כל השלש ואפילו בעלת המנה שיתרת חובה לאחר חלוקה ראשונה היא שבעים וחמשה זוז, ותחלקם בשוה בין כל הנשים שהרי כולן תובעות אותם - עשרים וחמשה זוז לכל אחת, ובהצטרף עם מה שנטלו בחלוקה הקודמת הרי לכל אחת משלשת הנשים חמשים זוז.
נותרו בידך חמשים זוז אותן תבעו בשעת הנפילה השניה רק בעלת המאתים ובעלת שלשת המאות, ותחלקם בשוה עשרים וחמשה זוז לכל אחת, הרי לכל אחת מהן בהצטרף עם מה שנטלו בחלוקות הקודמות, סך שבעים וחמשה זוז.
וזו היא ששנינו: "היו שם מאתים: של מנה נוטלת חמשים, של מאתים ושל שלש מאות שלשה שלשה של זהב".
סיפא
שבאו לחלוק שלש מאות מיירי נמי כגון שנפלו שלש מאות
בשתי תפיסות
:
וכגון
דנפלו שבעים וחמשה בחד זימנא
, וחלקו כל השלש בשוה, הרי לכל אחת עשרים וחמשה זוז, ונמצאת בעלת המנה תובעת עוד שבעים וחמשה זוז ובעלת המאתים עוד מאה שבעים וחמשה זוז, ובעלת המאתים עוד מאתים שבעים וחמשה זוז.
ו
שוב נפלו
מאתים ועשרים וחמשה בחד זימנא
צא מהן שבעים וחמשה זוז אותן תובעות שלשתן בשעת הנפילה, ותחלקם בשוה, הרי לכל אחת בצירוף עם החלוקה הקודמת סך חמשים זוז.
צא מהן מאה זוז נוספים, אותם תבעו בשעת הנפילה רק בעלת המאתים ובעלת שלשת המאות, ותחלקם בשוה בין השתים, הרי לכל אחת מהן חמשים זוז ובצירוף עם שתי החלוקות הקודמות סך מאה זוז.
נותרו בידך חמשים זוז אותם תבעה בשעת הנפילה בעלת שלשת המאות לבדה, והיא תטלם, ובהצטרף עם מה שכבר נטלה בחלוקות הקודמות, הרי לה מאה וחמשים זוז -
וזו היא ששנינו: "היו שם שלש מאות, של מנה נוטלת חמשים, ושל מאתים מנה, ושל שלש מאות ששה של זהב".
תניא: זו
ששנינו במשנתנו, שאין בעלת המנה חולקת עם האחרות רק באותו חלק בירושה אותו היא תובעת קודם החלוקה, אבל לאחר שחלקו אותו חלק בין שלשתן שוב אין לה תביעה כלל על יתרת הירושה, ואף שהיא עדיין לא נפרעה את כל כתובתה -
משנת רבי נתן
היא!
רבי אומר: אין אני רואה דבריו של רבי נתן באלו, אלא
אם נפלו לשלשת הנשים עד שלש מאות זוז, הרי כולן
חולקות בשוה
, ובעלת המנה תקבל את כל כתובתה, ובעלת המאתים רק שני שליש, ובעלת שלשת המאות רק שליש מכתובתה, שכל שלשת המנים משועבדים לבעלת המנה עד שתטול את כל כתובתה.
שנינו במשנה:
וכן שלשה שהטילו
לכיס, פיחתו או הותירו כך הן חולקין: השמועה הבאה מתבארת לפי שיטת רש"י, כהבנת המהרש"א, בעל ה"שיטה מקובצת" וה"פני יהושע" בדבריו.
אמר שמואל
:
שנים שהטילו
מעות
לכיס, זה
הטיל
מנה וזה
הטיל
מאתים
-
Translation
And claims arose against it –
regarding the field that Shimon purchased from Reuven –
claimants
protesters ] who claim that the field belongs to them, and the court has not yet determined with whom the justice lies.
This means that
before he takes possession of it
the purchaser, who has not performed an act of ḥazaka that effects acquisition of land,
can
he
retract.
But
once he has taken possession of it
the purchaser and acquired the field through ḥazaka, he
can no longer retract.
Because he said to him
the seller said to the purchaser: Since you agreed to purchase without a guarantee,
you considered and accepted a bundle of knots [
you agreed to accept a small bag filled with knots], meaning: You agreed to place your money at possible risk, and once the acquisition has taken effect, you can no longer retract.
The Gemara explains:
And from when [
when] the purchaser is considered to be
taking possession of it,
so that he can no longer retract?
From when he improves the boundaries [
from the time he repairs and raises the boundaries of the field].
This applies specifically when Reuven sold to Shimon without a guarantee. But if he sold it with a guarantee, since ultimately, when they remove the field from him, Shimon will return to Reuven, why should we trouble the court to remove the land from Shimon and then require Shimon to pursue Reuven for his guarantee? It is preferable that the land return to Reuven, and that the claimants litigate with Reuven.
And
there are those who say:
Even if he sold it with a guarantee as well,
even if Reuven sold it to Shimon with a guarantee, Shimon cannot retract [after taking possession of it] because someone came and contested the field, while the court has not yet determined that the claimant is correct, because
he said to him
Reuven said to Shimon:
Show me your writ of eviction and I will pay you,
meaning: Until you bring before me the “writ of eviction” issued to you by the court, establishing that the field was taken from you and that you are entitled to seize land from my properties on account of the guarantee I owe you, I will not pay you; many claimants litigate and do not prevail.
Mishna:
One who was married to three women and died,
and the
marriage settlement of one was one hundred dinars, that of another was two hundred, and that of the
third was
three hundred –
a.
And there are no
assets from the father’s estate
except
the value of
one hundred
dinars:
These three women
divide it equally,
since each of them has a claim to this one hundred dinars.
b.
If there were
from the father’s estate
two hundred
dinars; since the woman whose settlement is one hundred has no lien on the second hundred, as her settlement is only one hundred, she does not divide it. Therefore:
The woman
whose settlement is one hundred takes fifty
from the first hundred alone, while the women
whose settlements are two hundred and three hundred divide between themselves the half of the first hundred that remains, and they alone also divide the entire second hundred, to which the woman with the one-hundred settlement has no claim. Thus each of them receives one hundred fifty dinars, namely:
divide between themselves the remaining half of the first hundred, and they alone also divide the entire second hundred, to which the woman whose contract was for one hundred has no claim. Thus each of the two receives one hundred fifty dinars, namely:
three
gold
dinars
each, since a gold dinar is worth twenty-five silver dinars. c.
If there were
assets from the father’s estate
three hundred
dinars, and there is one hundred to which neither the woman with the one-hundred settlement nor the woman with the two-hundred settlement has a claim:
The woman
whose settlement is one hundred takes fifty.
And
the woman
whose settlement is two hundred
takes
one hundred.
And
the woman
whose settlement is three hundred
takes the remainder, which is one hundred fifty dinars, namely
six gold dinars.
And likewise
three
people
who put money into a common purse
in order to earn profit with it, if they
lost or gained [
suffered a loss or earned a profit] –
that is how they divide it,
meaning: The loss or profit is divided according to each person’s proportional share of the money invested in the venture; we do not say that the loss or profit is divided equally among them.
Gemara:
We learned in the Mishna: If there were two hundred, the woman whose settlement is one hundred takes fifty:
The Gemara is astonished at this: Is that so?
Does the woman whose settlement is one hundred take fifty!?
After all, only
thirty-three and one-third [
thirty-three dinars and one-third]
is she entitled to,
for since the woman whose settlement is one hundred has a lien only on the one hundred corresponding to the sum of her settlement, and she need divide only that amount, she should divide it equally with the other two women!?
Said
explained
Shmuel:
Our Mishna is dealing with a case
in which the woman with
the
two-hundred settlement writes
to the woman with
the
one-hundred settlement: “I have no claim or dealings with you regarding the one hundred!”
Meaning: When you come to court, I will not dispute with you over the one hundred to which you have a lien, and your share will not be diminished on my account. Therefore, initially the woman with the three-hundred settlement divides the first hundred equally with the woman with the one-hundred settlement. The woman with the two-hundred settlement then returns to the woman with the three-hundred settlement to divide with her the half of the hundred that she received; each takes one-quarter of a hundred. And the second hundred, which is claimed only by the women with the two-hundred and three-hundred settlements, they divide equally.
And we challenge this:
If so –
that the woman with the two-hundred settlement has withdrawn from the first hundred –
say the final clause: “The women with the two-hundred and three-hundred settlements receive three gold dinars each,”
meaning that they divide equally between themselves the remainder, which is one hundred fifty dinars. But if, as you say, the woman with the two-hundred settlement has withdrawn from the hundred, this is difficult:
She should say to her, the woman with the three-hundred settlement should say to the woman with the two-hundred settlement:
“You have withdrawn yourself from it,”
you have withdrawn from the first hundred, so that you should receive no share of it at all, while in the second hundred alone you and I should divide equally. You will thus receive one hundred, while you and the woman with the one-hundred settlement will receive fifty each. And we answer:
Because she said to her,
the woman with the two-hundred settlement said to the woman with the three-hundred settlement:
From claims and dealings
alone
I have withdrawn myself [
I withdrew myself only from claims and dealings].
Meaning: “I did not give my share as a gift, and what the woman with the one-hundred settlement collected, she did not collect as my agent, so that you could say to me: The woman with the one-hundred settlement took your share. Rather, I withdrew from disputing with her and from reducing her share of the hundred, and her hand prevailed to collect half the hundred through the lien of her document. Now I come to divide with you what remains, for I did not withdraw from disputing with you, and my lien and your lien are equal.” We learned in the Mishna:
If there were three hundred,
the woman with the one-hundred settlement takes fifty, the woman with the two-hundred settlement takes one hundred, and the woman with the three-hundred settlement takes six gold dinars:
The Gemara asks:
Is that so? Does the woman
whose settlement is two hundred
have the right to take
one hundred!?
After all, even if she had not withdrawn from claims and dealings with the first woman, she should receive only one-third of the first hundred and half of the second hundred, while she has no claim at all to the third hundred—namely, eighty-three dinars and one-third, not one hundred. And certainly, she must have withdrawn from claims and dealings with the first woman; otherwise the woman with the one-hundred settlement would receive only one-third of a hundred and not fifty [and it was on this basis that we had to say in the first clause that she withdrew]. It follows that the woman with the two-hundred settlement has thereby lost an additional eight and one-third dinars [the difference between one-third of a hundred without the withdrawal and one-quarter of a hundred, which she receives after the withdrawal]. If so:
Seventy-five
dinars alone
is she entitled to
the woman with the two-hundred settlement!?
Said
explained
Shmuel:
The final clause, “If there were three hundred,” does not concern the second woman writing to the first. But if so, one might ask: Why does the woman whose contract was for one hundred receive fifty, when she should receive only one-third? And why does the woman whose contract was for two hundred receive an entire hundred, when she should receive only eighty-three dinars and one-third? -
The final clause, “If there were three hundred,” is not dealing with the second woman’s writing to the first. And if you say: If so, why does the woman with the one-hundred settlement take fifty, when she should receive only one-third, and why does the woman with the two-hundred settlement take an entire hundred, when she should receive only eighty-three dinars and one-third—