גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 10b — התלמוד בעברית
אמר לו רבי יהושע: חוזרני חלילה , לפרוך את הלימודים משני הצדדים: שאין ללמוד מחטאת משום שדמה ניתן למעלה, ואין ללמוד מפסח משום שזמנו קבוע. [ולקמן מקשינן שילמד רבי אליעזר משניהם יחד "במה הצד"]. חזר רבי…
הטקסט המקורי — זבחים 10b
אמר לו רבי יהושע:
חוזרני חלילה
, לפרוך את הלימודים משני הצדדים: שאין ללמוד מחטאת משום שדמה ניתן למעלה, ואין ללמוד מפסח משום שזמנו קבוע. [ולקמן מקשינן שילמד רבי אליעזר משניהם יחד "במה הצד"].
חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר: חטאת נאמר בה
בשחיטת השעיר של הנשיא "ושחט אותו במקום אשר ישחט את העולה לפני ה' - חטאת
הוא
", ודרשינן תיבת "
הוא
" כמיעוט, ללמד כי רק אם שחטה
לשמה כשירה
, אבל אם שחטה
שלא לשמה פסולה
.
ו
גם בקרבן
פסח נאמר בו
"ואמרתם זבח פסח
הוא
", ודרשינן מ"
הוא
" שרק אם נזבח
לשמו
הרי הוא
כשר
, ואם נזבח
שלא לשמו
הרי הוא
פסול
.
ואם כן
אף אשם
, כיון ש
נאמר
גם
בו
"אשם
הוא
" יש לדרוש ממנו כמו בחטאת ובפסח ש"
הוא
" נאמר למיעוט, ללמדנו שרק אם שחט את האשם
לשמו
הוא
כשר
, אבל אם שחטו
שלא לשמו
הרי הוא
פסול!
אמר לו רבי יהושע
: שונה "הוא" האמור בחטאת ובפסח מ"הוא" האמור באשם, שהרי
חטאת
ש
נאמר בה
המיעוט "
היא
", הוא נכתב
בשחיטה
, ולפיכך נדרש המיעוט כך: חטאת
היא
-
לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה
. וכן
ב
קרבן
פסח
נאמר בו מיעוט "
הוא
"
בזביחה
, ודרשינן "זבח פסח
הוא
" - אם זבחו
לשמו כשר
, ואם זבחו
שלא לשמו פסול
.
אבל
בקרבן
אשם לא נאמר בו
מיעוט "
הוא
"
אלא לאחר הקטרת אימורין
. ולפיכך אי אפשר ללמוד ממנו ששינוי קודש פוסל בו, שהרי
הוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו
כלל הרי הוא
כשר
, משום שכבר התכפרו בעליו בזריקת הדם, וכל שכן שאם הקטירם שלא לשמם שלא יפסלו את הקרבן ולא יעכבו את הכפרה. וממילא אי אפשר ללמוד מהקטרת אימוריו של האשם לשחיטתו ששינוי קודש יפסול בו.
אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא אומר
, בפרשת זאת תורת האשם, "
כחטאת כאשם
תורה אחת להם". הקיש הכתוב אשם לחטאת לומר לך,
מה חטאת
ששחטה
שלא לשמה פסול
הקרבן , אף
אשם
ששחטו
שלא לשמו
הרי הוא
פסול!
ועל דבר הלמד בהיקש אין משיבין, אפילו אם יש חילוק בין החטאת לאשם .
אמר מר
בברייתא לעיל:
אמר לו רבי יהושע
-
חוזרני חלילה
לפרוך את הלימודים משני הצדדים.
ומקשינן: אמנם על כל לימוד בפני עצמו יש פירכא, אך למה לא אמר רבי אליעזר
ליהדר דינא, ולייתי במה הצד
השוה שבשניהם, שחטאת ופסח שניהם נאכלים, ומחשבת שלא לשמה פוסלת בהן, אף אני אביא אשם, שנאכל, ומחשבת שלא לשמה תפסול בו!?
ומתרצינן:
משום דאיכא למיפרך
-
מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד כרת
, שחטאת באה לכפר על שגגת - כרת ומי שלא הקריב קרבן פסח חייב כרת, ונמצא שבהבאתו נפטר מכרת, ולפי שהם חמורים, החמיר בהם הכתוב לפסלם במחשבת שלא לשמה, ואין ללמוד מהם על אשם, שהוא קל מהם, שכן אין בו צד כרת.
אמר מר
[בתחילת הברייתא, כאשר אמר רבי אליעזר שיש ללמוד אשם מחטאת]:
אמר לו רבי יהושע
-
לא
.
אם אמרת בחטאת
שנפסלת שלא לשמה,
שכן דמה
ניתן
למעלה
מחוט הסיקרא.
ומקשינן:
ולימא ליה
רבי יהושע לרבי אליעזר חילוק אחר בין אשם לחטאת -
לא
.
אם אמרת בחטאת
שיש בה צד חמור
שכן נכנס דמה לפני ולפנים
[כגון ביום הכיפורים], תאמר באשם שדמו נזרק רק על המזבח החיצון?! [ופירכא זו עדיפה, כי הכנסת דמה לפנים מוכיחה שהיא קדושה יותר ונחשב כחומרא, מה שאין כן נתינת דמה למעלה, שאינו אלא סימן מקום ומעלה, אבל אין בו קדושה יתירה] .
ומתרצינן: כי פסול חטאת שלא לשמה ששנינו במשנה -
בחטאות החיצונות קאמרינן
, שאין דמן נכנס לפני ולפנים ובכל זאת פוסלת בהן מחשבת שלא לשמה, וכיון שרבי אליעזר למד מחטאות אלו לאשם אי אפשר לפרוך לו אלא שדמן נזרק למעלה.
ועוד מקשינן: למה רבי יהושע פורך ממה שדם החטאת ניתן למעלה אף שאין זו חומרא, והרי עדיף לטעון לרבי אליעזר - מה לחטאת החיצונה שיש בה חומרא,
שאם נכנס דמה
של החטאת החיצונה
לפני ולפנים פסולה
החטאת, תאמר באשם שהוכנס דמו לפני ולפנים שאינו נפסל בכך.
ומתרצינן: שאי אפשר לפרוך כך לרבי אליעזר, כי
אית ליה לרבי אליעזר
ש
אף האשם
שהוכנס דמו לפני ולפנים נפסל בכך, והוא שווה בדין זה לחטאת.
ועוד מקשינן: והרי רבי יהושע יכול לפרוך - מה לחטאת
שכן מכפרת על חייבי כריתות
, תאמר באשם שאינו מכפר על חייבי כריתות?!
ומתרצינן: רבי אליעזר למד לאשם
מחטאת ד
"
שמיעת הקול
", שאין היא מכפרת על כרת, אלא על האיסור שעבר העד בשעה שהשביעו חבירו לבוא ולהעיד עדות שהוא יודע לטובתו [בדיני ממונות], והוא כפר בהשבעתו וטען שאינו יודע, והוא עבירה של איסור לאו, אך אין בו כרת. ונקראת חטאת זו "חטאת דשמיעת - הקול" על שם הכתוב בה [ויקרא ה א] "נפש כי תחטא ושמעה קול אלה, והוא עד ... אם לא יגיד ונשא עונו".
ועוד מקשינן: ולמה לא יפרוך רבי יהושע - מה לחטאת
שכן טעונה
מתן
ארבע מתנות
דמים נפרדות על ארבע קרנות המזבח, תאמר באשם, שאינו טעון אלא מתן שתי מתנות שהן ארבע, שנותנן בשתי פינות מנוגדות במזבח, וכל זריקה המתפצלת לשני צדדים נחשבת כאילו נתן שתי מתנות? ומתרצינן: רבי יהושע סובר
כרבי ישמעאל דאמר כל הדמים
של כל הקרבנות
טעונים ארבע מתנות
דם מפוסקות, שגם הקרבנות שמתן דמם הוא שתים שהן ארבע, חייבים לעשותם בצורה שכל מתנה תינתן לחוד, שעומד בפינה אחת של המזבח ונותן על צידו האחד של המזבח ושוב חוזר ונותן על צידו השני, ולאחר מכן הוא ניגש לפינה הנגדית ונותן על צד אחד וחוזר ונותן על צד שני.
ונמצא שאין חילוק בין חטאת לשאר הקרבנות במספר מעשי הנתינה, אלא רק שבחטאת הוא נותן את ארבע המתנות בארבע קצוות המזבח, ואילו בשאר הקרבנות הוא נותנן בשתי פינות מנוגדות. ומכיון שגם באשם הוא נותן את הדם בארבע מעשי מתנות, אפשר ללמוד אשם מחטאת, ולכן לא פרך רבי יהושע מדין זה.
אך עדיין מקשינן: הרי רבי יהושע יכול לפרוך מה לחטאת שכן
טעונה
מתן דמים של
ארבע מתנות על ארבע קרנות
תאמר באשם שגם לפי רבי ישמעאל שצריך לעשות ארבע מתנות מפוסקות, אין הן ניתנות על ארבע קצוות המזבח, אלא בשתי פינותיו הנגדיות ולכן הן נחשבות "שתים שהן ארבע"?
ומתרצינן:
וליטעמיך
למה הקשת רק מדין זה, והלא רבי יהושע יכול לפרוך מדינים רבים שיש בהם חילוק בין חטאת לאשם, שהרי
האיכא
מתן
אצבע
בחטאת שאינו נוהג באשם [שדמו נזרק מהכלי ואינו ניתן באצבעו של הכהן],
וכן
האיכא
דין שצריך ליתן מתן דמים של חטאת על
קרן
המזבח למעלה, מה שאין כן באשם, שדמו ניתן על דפנות המזבח, ואין צריך להגביהם כל כך עד הקרן כחטאת .
וכן
האיכא
בחטאת מתן דמים על
חודה
של קרן בדוקא, מה שאין כן באשם שאין דמו ניתן על החוד .
אלא
בהכרח צריך לומר, שרבי יהושע
חד מתרי
-
תלת טעמי נקט
, וכיון שכך, אין להקשות למה אינו פורך מארבע מתנות על ארבע קרנות.
אמר מר
[ברישא של הברייתא]:
אמר לו רבי יהושע, לא, אם אמרת בחטאת
שכן דמה ניתן למעלה מחוט הסיקרא, תאמר באשם שדמו ניתן למטה מחוט הסיקרא.
ומקשינן: ולמסקנא, שרבי אליעזר לומד מהיקש "כחטאת כאשם",
לימא ליה
יענה
רבי אליעזר
לרבי יהושע וידחה פירכתו - כי אכן
אשם נמי
נלמד בהיקש שיש לתת את
דמו למעלה!?
ושוב נלמד אשם מחטאת שנפסל במחשבת שלא לשמו, ואין חילוק בין חטאת לאשם שיפרוך לימוד זה .
ומתרצינן:
אמר אביי: אשם
, שינתן
דמו למעלה, לא מצית אמרת
. כי יש ללמוד
קל וחומר מעולה
שדמו של אשם צריך להנתן למטה דוקא ולא למעלה -
ומה עולה
שהיא חמורה בכך
שהיא
קרבה
כליל, דמה
ניתן
למטה
, שהרי לא נאמר בה קרנות,
אשם שאינו
קרב
כליל
אלא בשרו נאכל,
לא כל שכן
שאינו ניתן למעלה אלא למטה.
ומקשינן:
מה לעולה שכן אינה מכפרת
על חטא, תאמר באשם שמכפר על חטא, וכיון שהוא חמור בכפרה שהוא מכפר ינתן דמו למעלה כחטאת?
ומתרצינן:
חטאת העוף
שבאה לכפר על חטא
תוכיח
, שאף על פי שהיא חמורה שבאה לכפר, ניתן דמה למטה.
וכי תיפרוך
מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח
שאינה נשחטת אלא מולקים אותה , תאמר באשם שהוא מין זבח,
עולה תוכיח
שהיא מין זבח ובכל זאת דמה ניתן למטה.
וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה הצד השוה שבהן
, שבעולה ובחטאת העוף,
שהן קדשי קדשים ודמו למטה, אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ו
יהיה
דמו
ניתן
למטה
.
אמר ליה רבא מפרזקא לרב אשי: ולפרוך - מה להצד השוה שבהן שכן אין להן לעולה ולחטאת העוף
קצבה, תאמר באשם שיש לו קצבה
, שחייב להביא קרבן ששוה לפחות שני סלעים!? וכיון שאין ראיה מהם שלא נלמד אשם מחטאת, שבה הקושיא, הרי רבי אליעזר יכול לענות לרבי יהושע כי אכן גם דם האשם ניתן למעלה, מהיקש "כחטאת כאשם", ואם כן אפשר ללמוד אשם מחטאת לפוסלו במחשבת שלא לשמה!?
ומתרצינן:
אלא, היינו טעמא דרבי אליעזר
שאינו לומד מהקש שנתינת דם האשם למעלה, משום
דאמר קרא
בחטאת "
הכהן המחטא אותה
יאכלנה" [וכונת הכתוב שהכהן הזורק את דם החטאת הוא זה שזכאי באכילתה]. ודרשינן מיעוט "הכהן המחטא
אותה
יאכלנה" שרק בחטאת נותן הכהן את
דמה למעלה, ואין דמו של
קרבן נזרק
למעלה
.
ומקשינן:
אי הכי
, שהמיעוט "אותה" שנאמר בזריקת הדם של החטאת ממעט את שאר הקרבנות ממתן דמים למעלה, אם כן גם המיעוט "ושחט אותה לחטאת", שנאמר בשחיטת
חטאת, נמי נימא
שבא ללמד שאין מחשבת שלא לשמה פוסלת בשחיטת שאר קרבנות, ונדרשנו כך - "ושחט
אותה
לחטאת", אותה חטאת, בה בלבד נאמרה ההלכה שאם שחט את החטאת
לשמה
היא
כשרה
ואם שחטה
שלא לשמה
היא
פסולה, הא שאר זבחים
[כולל אשם]
ששחטן בין לשמן ובין שלא לשמן, כשרין
. ויקשה לרבי אליעזר הרי ממיעוט זה מוכח כי אשם שנשחט שלא לשמו כשר?
ומתרצינן:
ההוא
"
אותה
" האמור בשחיטת החטאת בהכרח
לאו דוקא
בא למעט את כל הזבחים ולהכשירם בשלא לשמם,
דהא שייר
קרבן
פסח
שפסול בזביחה שלא לשמו.
ומקשינן: אם אכן "אותה" האמור בשחיטת החטאת לאו דוקא הוא משום ששייר פסח,
הכא נמי
לגבי "אותה" האמור בזריקת דם החטאת - ונדרש ללמד שרק הוא ינתן למעלה במזבח - נטען כי
לאו דוקא
הוא,
דהא שייר עולת העוף
שגם דמה ניתן במזבח למעלה?
ומתרצינן: דם עולת העוף אינו נחשב שיור, שהרי
בזביחה
[בקרבנות הנזבחים בשחיטה]
מיהא לא שייר מידי
, וכיון שעולת העוף אינה בכלל הנזבחים אינה נחשבת שיור.
ואי בעית אימא
: טעם נוסף שעולת העוף אינה נחשבת שיור,
הא מני
רבי
אלעזר ברבי שמעון היא, דאמר
-
האי מקום
מתן דמים של חטאת לחוד,
והאי מקום
של מתן דמים של עולת העוף
לחוד
, ולפיכך אף ששניהם ניתנים למעלה דם עולת העוף אינו נחשב שיור, משום שניתן במקום אחר מדם החטאת.
דתניא: דמים התחתונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמטה, והעליונים מחוט הסיקרא ולמעלה
.
אמר רבי אלעזר ברבי שמעון, במה דברים אמורים
, שהעליונים ניתנין מחוט הסיקרא ולמעלה בלי קביעות מקום מסוים למעלה,
בעולת העוף, אבל בחטאת בהמה
לא די שנתינת דמה למעלה מחוט הסיקרא, אלא
היא עצמה
[דהיינו דם החטאת עצמה]
אינה נעשית אלא על גופה של קרן
[שהיא הקרן הבולטת למעלה מגג המזבח אמה על אמה] .
תנן התם
: כל הקרבנות שמתן דמיהם על מזבח החיצון, שהכניסן לפנים וחזר ונתנן בחוץ - רבי עקיבא פוסל וחכמים מכשירים,
שהיה רבי עקיבא אומר כל דמים
החיצונים
שנכנסו לכפר להיכל פסולים
.
וחכמים אומרים
אין נפסל אלא דם
חטאת
חיצונית
בלבד
שנאמר בה "וכל חטאת אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפר בקודש לא תאכל באש תשרף" [ויקרא ו - כג], ואין למדים ממנה לשאר הקרבנות, ולפיכך גם אם נכנס דמם פנימה הרי הם כשרים. וחוזר ונותן את דמם על מזבח החיצון.
רבי אליעזר אומר: אף האשם
שהובא מדמו פנימה לכפר נפסל כדין החטאת,
שנאמר
-
כחטאת כאשם!
והוינן בה:
בשלמא רבי אליעזר
מכשיר שאר קרבנות ופוסל אשם,
כדקאמר טעמא
, שהוקש אשם לחטאת, [וכן מובן טעמו של רבי עקיבא לפסול בכולן משום שדרש מ"כל" לרבות כל הקרבנות].
אלא רבנן
, שהכשירו באשם שנכנס דמו
מאי טעמייהו?
הלא אשם הוקש לחטאת?
אמר רבא
: רבנן סוברים כי "
אשם שנכנס דמו לכפר לפנים
-
פסול
",
לא מצית אמרת
, כי יש לנו ללמוד
קל וחומר מעולה
שאם נכנס דמה הוא כשר,