גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
זבחים 11a — התלמוד בעברית
ויש לומר מה עולה שהיא חמורה, שהרי היא קריבה כליל ובכל זאת אם נכנס דמה לפנים הרי היא כשירה [בין לרבנן ובין לרבי אליעזר], אשם , שהוא קל ממנה, שאינו קרב כליל אלא בשרו נאכל, לא כל שכן שלא נחמיר בו לפסול…
הטקסט המקורי — זבחים 11a
ויש לומר
מה
עולה שהיא
חמורה, שהרי היא קריבה
כליל
ובכל זאת אם
נכנס דמה לפנים
הרי היא
כשירה
[בין לרבנן ובין לרבי אליעזר],
אשם
, שהוא קל ממנה,
שאינו
קרב
כליל
אלא בשרו נאכל,
לא כל שכן
שלא נחמיר בו לפסול את דמו שנכנס לפנים, והקל וחומר יבטל את הלימוד מההיקש "כחטאת כאשם".
ומקשינן: הרי יש ליפרוך, כי מאידך, מצינו שעולה קלה מאשם -
מה לעולה שאינה מכפרת
על חטא, תאמר באשם שבא לכפר על חטא.
ומתרצינן:
מנחת חוטא
, שהיא חטאת שמביא הדל בקרבן עולה ויורד,
תוכיח
, שאף על פי שבאה לכפר על חטא, אם הוכנסה פנימה אינה נפסלת, והוא הדין לאשם שהוכנס דמו לפנים .
ומקשינן:
ולימא חטאת העוף תוכיח
, שבאה לכפר על חטא ובכל זאת אם נכנס דמה פנימה אינה נפסלת, ועדיף להוכיח ממנה יותר ממנחה, כי מדובר בדם כאשם, ולא במנחה שאינה ממיני דם .
ומתרצינן: אי אפשר להוכיח מדין "
חטאת העוף
שנכנס דמה פנימה אינה נפסלת", כי דין זה לא נאמר בבירור, אלא
בעיא דרבי אבין היא
[להלן צב ב, שהרי אין קבלה בדם חטאת העוף, והנידון באופן שהכניס את דמה בצוארה אם נחשב כהכנסת דם ונפסל או כהכנסת בשר וכשר], ולכן הוצרכו רבנן ללמוד ממנחת חוטא שאינה נפסלת כשהוכנסה פנימה.
ואם תפרוך
מה למנחת חוטא שכן אינה מין זבח
ואין להוכיח ממנה להכשיר דם זבח - אשם שנכנס פנימה,
עולה תוכיח
שהיא מין זבח ואינה נפסלת כשנכנס דמה פנימה.
ו
כן אם תפרוך מאידך, מה לעולה שכן אינה מכפרת, תאמר באשם הבא לכפר על חטא, הרי מנחת חטא תוכיח,
וחזר הדין, לא ראי זה כראי זה, ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן
[בעולה ובמנחת חוטא]
שהן קדשי קדשים
ואם
נכנסו לפנים
הם
כשרין
.
אף אני אביא אשם, שהוא קודש קדשים, ונכנס דמו לפנים, כשר
. וזה הטעם של רבנן שהכשירוהו.
אמר ליה רבא מברניש לרב אשי
: כיצד למדו רבנן מהצד השוה של עולה ומנחת חוטא שדם אשם שהוכנס פנימה כשר,
וליפרוך
-
מה להצד השוה שבהן שכן אין להם קצבה
לקרבן עולה או למנחת החוטא.
תאמר באשם שיש לו קיצבה
, שחייב להביא קרבן ששוה לפחות שני סלעים?
אלא, היינו טעמייהו דרבנן
, משום
דאמר קרא
"וכל חטאת אשר יובא מ
דמה
", ובא הכתוב למעט כי דוקא
דמה של
חטאת
זו
שהובא פנימה הוא הפוסל את הקרבן,
ולא דמה
של קרבן
אחר
הנכנס לפנים, שאינו פוסל את הקרבן! ובכך גילה הכתוב שאין לדרוש מההיקש של "כחטאת כאשם" לגבי דין אשם שהובא דמו פנימה לכפר.
ומקשינן:
ואידך
, רבי אליעזר, שלמד מההקש לפסול אשם שנכנס דמו לפנים, מה יעשה עם המיעוט מתיבת "דמה"?
ומתרצינן: רבי אליעזר דרש כך -
דמה
של החטאת שהובא פנימה פוסל אותה,
ולא בשרה
שהובא פנימה, ולא בא הכתוב למעט דם אשם .
ועוד מקשינן:
ואידך
, רבנן, מנין ידעו ש"דמה" בא למעט דם האשם מפסול, ושמא לא בא הכתוב אלא למעט בשר החטאת וכדרשת רבי אליעזר?
ומתרצינן: רבנן דרשו ממשמעות הכתוב, שהיה יכול לומר "
דם
" וכתב "
דמה
", להשמיענו מיעוט, שרק דם החטאת שהובא פנימה פוסל ולא דם אחר.
ואידך
, רבי אליעזר, "
דם
-
דמה
"
לא דריש
, כי כך דרך הכתוב. [אך לא יכלה התורה לכתוב רק "וכל חטאת אשר יובא", בלי להזכיר דם כלל, כי צריך למעט הכנסת בשרה שאינו פוסל].
ושבה הגמרא לדון במחלוקת רבי אליעזר ורבנן באשם שעשאו שלא לשמו:
בשלמא לרבנן דאמרי אשם ששחטו שלא לשמו כשר
-
היינו דאיתקיש מנחה
של חוטא
לחטאת
, ששתיהן אם עשאון שלא לשמן פסולות, והוקשה
מנחה
הבאה בנדבה
לאשם
, שבשניהם כשר שלא לשמו.
דתניא: רבי שמעון אומר
: נאמר במנחה "
קדש קדשים היא כחטאת וכאשם
", ובא הכתוב לומר כי
מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך
אם
קמצה שלא לשמה
הרי היא
פסולה
, ואילו
מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך
אם
קמצה שלא לשמה
הרי היא
כשירה
.
אלא לרבי אליעזר
שגם אשם שנשחט שלא לשמו הרי הוא פסול, יקשה
למאי הילכתא איתקש מנחה לחטאת
מחד
ומנחה לאשם
מאידך, והרי דין חטאת ואשם שווה, שאם עשאן שלא לשמה פסולין!?
ומתרצינן: ההקש גם לחטאת וגם לאשם הוצרך
לכי אידך דרבי שמעון
.
דתנן
[במסכת מנחות כו א]: אם אירע
שלא
קידש את הקומץ
בכלי שרת
, הרי המנחה
פסולה
לדברי הכל. אך אם אחר שקידש בכלי שרת הוליכה בידו, והקטיר שלא מן כלי שרת, נחלקו בכך רבנן ורבי שמעון, לדעת רבנן כל העבודות במנחה צריך לעשותן כעשיית עבודת הדם, וכיון שבעבודות הדם ההולכה נעשית בכלי וגם הזריקה נעשית מתוך הכלי לפיכך גם הולכת הקומץ צריך לעשותה בכלי , ואם הוליכה ביד פסולה, ואילו
רבי שמעון מכשיר
בהולכת הקומץ ביד .
ואמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מאי טעמא דרבי שמעון
-
אמר קרא
היקש כפול במנחה "
קדש קדשים היא כחטאת וכאשם
", והיינו שההיקש לחטאת מלמדנו כי אם
בא לעובדה
לעבודת ההולכה וההקטרה במנחה הוא יכול לעובדה
ביד
, כעבודת הזריקה בחטאת, שנותן את דמה על המזבח באצבעו ולא בזריקה מתוך הכלי, אלא שאם עובדה ביד הוא חייב
לעובדה
דוקא
בימין, כחטאת
שנותן את דמה על המזבח ביד ימין.
וההיקש לאשם מלמדנו כי אם
בא לעובדה בכלי
הרי הוא
עובדה בשמאל כאשם
, שיכול להוליך את הדם בכלי בידו השמאלית אל המזבח ולזרוק את הדם מתוכו בידו השמאלית , שכן סבר רבי שמעון שבכל הקרבנות חוץ מהחטאת כשירה הולכה וזריקה ביד שמאל.
ומקשינן:
ורבי שמעון האי קרא
"קדש קדשים היא כחטאת וכאשם" כיצד
מפיק ליה להכי
ללמד שמנחת חוטא שקמצה שלא לשמה פסול ומנחת נדבה שקמצה שלא לשמה כשרה,
ו
מאידך
מפיק ליה
גם
להכי
שאם בא לעובדה ביד עובדה בימין ואם בא לעובדה בכלי עובדה בשמאל?
ומתרצינן:
עיקר קרא לכדרב יהודה בריה דרבי חייא הוא דאתא
, שאם בא לעובדה ביד עובדה בימין, ואם בכלי, עובדה בשמאל.
ומנחת חוטא דפסולה שלא לשמה, טעמא אחרינא הוא
-
כי
חטאת, מאי טעמא
פסולה שלא לשמה?
דכתיב בה
"
היא
". אם כן,
מנחת חוטא נמי כתיב בה
"
היא
"!
ועוד מקשינן:
ולרבנן
, שנחלקו במשנתנו על רבי אליעזר, וסברו כי אשם שנשחט שלא לשמו, כשר,
למאי הילכתא איתקש אשם לחטאת?
ומתרצינן:
לומר לך
-
מה חטאת טעונה סמיכה, אף אשם טעון סמיכה
!
שנינו במשנה:
יוסף בן חוני אומר
כל הקרבנות
הנשחטין לשם פסח ולשם חטאת
פסולין.
אמר רבי יוחנן: יוסף בן חוני ורבי אליעזר אמרו דבר אחד
, שהרי דעת רבי אליעזר במסכת פסחים [סב ב] שכל הקרבנות שנשחטו בזמן הפסח לשם פסח נפסלו, וכן כל הקרבנות שנשחטו במשך כל ימות השנה לשם חטאת נפסלו, וכפי שיוכיח רבי יוחנן להלן מדבריו בברייתא.
רבה אמר
: רק אם שחט קרבנות בזמן הפסח לשם פסח סובר רבי אליעזר כיוסף בן חוני - שהם נפסלים, אך באופן ששחט בשאר ימות השנה קרבנות
אחרים לשם חטאת פליגי
יוסף בן חוני ורבי אליעזר, וכפי שיוכיח רבה בסמוך מדבריו בברייתא.
דתניא
: קרבן
הפסח שעברה שנתו
וכבר אינו ראוי לפסח, ובסתם הוא עומד לשם שלמים,
ושחטו בזמנו לשמו
, לשם פסח, ונמצא ששחט שלמים לשם פסח בזמן הקרבת קרבן פסח,
וכן השוחט
זבחים
אחרים לשם פסח בזמנו
, [בי"ד ניסן בין הערביים] -
רבי אליעזר פוסל
.
ורבי יהושע מכשיר
.
אמר רבי יהושע
לרבי אליעזר: והלא הדברים קל וחומר הם שאין לפסול את הזבחים האחרים שנזבחו בי"ד בניסן לשם פסח: שהרי
אם בשאר ימות השנה
, שהוא זמן יותר חמור מבחינת הפסח ששחטו לשמו,
שאינו כשר
אז הפסח אם נזבח
לשמו
, אלא אדרבה, הרי הוא פסול משום שנזבח לשמו בזמן שאינו ראוי לו, ובכל זאת ביחס לזבחים אחרים לא החמרת בהם לפסלם בזמן זה כשנזבחו לשמו של פסח אלא הודית שהם
כשרים
אפילו כשנזבחו
לשמו
של פסח.
אם כן, קל וחומר
בזמנו
של הפסח בי"ד ניסן,
שהוא
[קרבן הפסח עצמו]
כשר
אז כששוחטו
לשמו, אינו דין
שלא נחמיר לפסול זבחים שנזבחו ביום זה לשם פסח, אלא נאמר כי אדרבה - דינם
שיכשרו
אותם זבחים
אחרים
הנשחטים
לשמו
של קרבן הפסח, כיון שהוא עצמו כשר אז לשמו!?
אמר לו רבי אליעזר: או חילוף הדברים!
כלומר, אם באת לדרוש קל וחומר שכזה, יש לך לומר על דרך זו קל וחומר נוסף, ותגיע איתו למסקנא שהיא נגד הדין [ואם כן מוכח שקל וחומר זה הוא מופרך מעיקרו]:
ומה אם
פסח
בשאר ימות השנה, שאינו כשר
אם נזבח אז
לשמו
, בכל זאת
כשר הוא
אם נזבח אז
לשם אחרים
-
נזבח הפסח
בזמנו, שהוא כשר
אז אם נזבח
לשמו
, וכי
אינו דין שיוכשר
אם נזבח אז
לשם אחרים!
ו
מכח הקל וחומר הזה
יוכשר פסח בארבעה עשר
על אף שנשחט
שלא לשמו
. ודבר זה הוא נגד הדין השנוי במשנתנו שפסח שנשחט בזמנו שלא לשמו הרי הוא פסול,
ו
כי
כך אתה אומר?!
אלא, בהכרח, שהקל וחומר שפרכת עלי אינו נחשב קל וחומר: כי
מה לי הוכשרו
זבחים
אחרים בשאר ימות השנה
שנזבחו
לשמו
של פסח משום
שכן הוא
[קרבן פסח עצמו]
כשר
אם
נזבח
אז
לשם אחרים
, אך כיצד
יוכשרו
זבחים
אחרים
שנשחטו
בזמנו
של פסח לשם קרבן פסח בשעה
שכן
הוא עצמו
פסול
באותו זמן אם
שחטו אותו לשם אחרים?
[ומכאן דייק רבי יוחנן שלדעת רבי אליעזר ששאר זבחים ששחטם לשם פסח בזמן פסח נפסלו, הוא הדין שאם שחט זבחים אחרים לשם חטאת יפסלו בכך, שהרי טעמו של רבי אליעזר הוא כי משום שקרבן פסח פסול בזמנו לשם אחרים לפיכך גם אחרים לשמו פסולים, ואם כן הוא הדין בחטאת שאם שחטה לשם אחרים נפסלת, ולפיכך גם השוחט אחרים לשמה של חטאת, יפסול].
אמר לו רבי יהושע
לרבי אליעזר:
אם כן
כדבריך, שפסלת כל הזבחים שנזבחו בזמן הפסח לשם הפסח -
הורעתה כח פסח, ונתת כח בשלמים
. כי לפי דבריך, פסח עצמו שנשחט בכל ימות השנה לשם שלמים הוא כשר , ואילו שלמים [ושאר קרבנות] ששחטן בערב פסח לשם פסח הרי הם פסולים, ונמצא כי הפסול של "לא לשמה" בשלמים גדול כוחו מפסול שלא לשמה בפסח. ואילו מהמשנה משמע שהפסח חמור משלמים, שהרי רק פסח ששחטו שלא לשמו פסול אבל שלמים ששחטן שלא לשמן, כשרים?
חזר רבי אליעזר ודנו דין אחר
: והלא הדברים קל וחומר הם -
ומה פסח, שמותרו בא שלמים
, בכל זאת אם
שחטו בזמנו לשום שלמים
הרי הוא
פסול
[אף על פי שבשאר ימות השנה הוא קרב שלמים] , ואם כן
שלמים
החמורים מקרבן פסח,
שאין מותרן בא פסח
[שאין מושג של "מותר - שלמים" שהרי יכולים להקריבן תמיד]
אם שחטם לשם פסח בזמנו, אינו דין שיהו פסולים!?