זבחים 10a — התלמוד בעברית

דאיתמר:

השוחט את הבהמה

של חולין

על מנת לזרוק דמה לעבודת כוכבים

, ולהקטיר חלבה לעבודת כוכבים - רבי יוחנן אומר: אסורה הבהמה בהנאה כדין "זבחי מתים" [שהוא שם האיסור של קרבנות שנזבחו לעבודה זרה], אף על פי שלבסוף לא זרק ולא הקטיר לעבודת כוכבים, כי

מחשבין מעבודה לעבודה

בעבודת כוכבים, היות

וילפינן עבודת חוץ

[עבודה זרה]

מ

עבודת

פנים

, וכשם שהמחשב בשעת שחיטת קרבן שזריקת הדם תעשה חוץ לזמנו, הוא מפגל בכך את הקרבן [על אף שלבסוף לא זרק את הדם חוץ לזמנו], כך גם הדין בשוחט בהמת חולין וחושב בשעת שחיטה שזריקת הדם תהיה לעבודה זרה, נאסרת הבהמה בתורת "זבחי מתים" .

ריש לקיש אמר

: בהמת החולין

מותרת, כי אין מחשבין מעבודה לעבודה

בעבודה זרה,

ולא ילפינן חוץ מפנים

, שאין ללמוד דין עבודה זרה מדין המפגל בשחיטת קרבן. והוא הדין שאין ללמוד מדין המפגל לדין המחשב בעבודות המקדש שינוי קודש או שינוי בעלים. כי רק בפיגול התחדש שמחשבין מעבודה לעבודה.

וצריכי

להשמיענו מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בדין מחשבין מעבודה לעבודה גם בשינוי קודש בעבודות הקרבנות במקדש, וגם ב"זבחי מתים" .

דאי אשמועינן בהא

, בדין זבחי מתים בלבד, הוה אמינא שרק

בהא אמר ריש לקיש

שאין לדמות זבחי מתים בחוץ לעבודת הקרבנות בפנים,

אבל

בשינוי קודש, שהוא לימוד של

פנים מפנים, אימא מודי ליה לרבי יוחנן

שמחשבין מעבודה לעבודה גם בשינוי קודש.

ואי אשמועינן הא

, רק את הדין שמחשבין מעבודה לעבודה בשינוי קודש בפנים, הוה אמינא,

בהא

בלבד

קאמר רבי יוחנן

, משום שלמדו פנים מפנים,

אבל בההיא

, בדין זבחי מתים שהם עבודת חוץ,

אימא מודי ליה לריש לקיש

שלא לומדים דיני עבודת חוץ מפנים. ולפיכך

צריכי

להשמיענו שרבי יוחנן וריש לקיש נחלקו בשני דינים אלו.

כי אתא

כאשר הגיע

רב דימי

מארץ ישראל לבבל,

אמר

:

מתיב רב ירמיה

קושיא על ריש לקיש כדי

לסיועיה לרבי יוחנן

.

ורבי אילא

מקשה קושיא על רבי יוחנן כדי

לסיועיה לריש לקיש

:

וכך הקשה

רב ירמיה

על ריש לקיש

לסיועיה דרבי יוחנן

שמחשבין מעבודה לעבודה:

הרי הדברים, קל וחומר הם:

ומה במקום

מחשבת פיגול, שהיא יותר קלה ממחשבת שינוי קודש, שכן אין אפשרות לחשב מחשבת פיגול ביחס לשחיטה עצמה,

שאם אמר הריני שוחט

את הקרבן

חוץ לזמנו, שהוא כשר

. משום שאין לדבריו כל משמעות כי המציאות היא שהוא כן שוחטו בזמנו [ועוד, שמחשבת פיגול מתייחסת רק לאכילת האדם או אכילת המזבח, שמחשב בשעת עבודה שהאכילה תעשה שלא בזמנה, ולא כשמחשב שהשחיטה עצמה תהיה חוץ לזמנו], ובכל זאת מחשבין במחשבת פיגול מעבודה לעבודה, שאם חשב בשעת שחיטה שאת הזריקה, שהיא אכילת מזבח, הוא יעשה חוץ לזמנו, נפסל בכך הקרבן. ואם כן, במחשבת שינוי קודש החמורה ממנה, דהיינו,

מקום שאם אמר

"

הריני שוחט שלא לשמו

" הרי הוא

פסול

[מחמת המחשבה בשחיטה עצמה!] - אם חישב בה מעבודה לעבודה, וכגון ש

ששחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו, אינו דין שיהא פסול?!

מתקיף לה רבא בר אהילאי

על הקל וחומר שהביא רב דימי בשם רב ירמיה: הרי יש לפרוך שמאידך מצינו חומרה במחשבת פיגול שאין במחשבת שינוי קודש, כי

מה ל

מחשבת פיגול של

חוץ לזמנו

, שכן הפסול שהיא פוסלת את הקרבן מחייב את האוכלו בעונש

כרת

החמור, ויתכן שרק במחשבה שכזו מחשבין מעבודה לעבודה, ואי אפשר ללמוד ממנה בקל וחומר למחשבת שינוי קודש, שהרי אין חייבין כרת על אכילת קרבן שנפסל במחשבת שינוי קודש.

אלא, אמר רבא בר אהילאי

-

הכי קאמר

רב ירמיה לסייע לרבי יוחנן: קל וחומר ממחשבת "חוץ למקומו", שאם חשב בשעת עשיית העבודות שאכילת האדם או המזבח ייעשו שלא במקום שקבעה התורה, נפסל בכך הקרבן, אך אין חייבין כרת על אכילת הקרבן שנפסל במחשבה שכזו. ולפיכך אפשר ללמוד מכאן בקל וחומר שמחשבין מעבודה לעבודה גם בשינוי קודש -

ומה במקום שאם אמר הריני שוחט

במחשבת שחיטה "

חוץ למקומו

",

שהוא כשר

, משום שאין כל משמעות לדבריו שהרי במציאות הוא שוחטו במקומו [ועוד, שאין מחשבת חוץ למקומו אלא כשמחשב בשעת העבודה שאכילת האדם או המזבח תהיה חוץ למקומו, ולא כשמחשב ששחיטה עצמה שהיא עבודה תהיה חוץ למקומו], ונמצא שמחשבת חוץ למקומו קלה יותר ממחשבת שינוי קודש שפוסלת בעבודה עצמה, ובכל זאת מחשבין בה מעבודה לעבודה, שאם חשב בשעת שחיטה שזריקת הדם תעשה שלא במקומו, נפסל הקרבן. אם כן קל וחומר למחשבת שינוי קודש החמורה, דהיינו

מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמו שהוא פסול

משום המחשבה בשחיטה עצמה, הרי אם

שחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו, אינו דין שיהא פסול

משום "מחשבין מעבודה לעבודה"?!

מתקיף לה רב אשי

לרבא בר אהילאי: והרי גם על קל וחומר זה יש לפרוך, כי מאידך חמורה מחשבת חוץ למקומו ממחשבת שינוי קודש -

מה ל

מחשבת

חוץ למקומו

, שהיא חמורה, שכן פסולה

נוהג בכל הזבחים

.

תאמר בשלא לשמו, שאינו נוהג

פסולו

אלא בפסח וחטאת

בלבד!?

אלא, אמר רב אשי

-

הכי קאמר

רב ירמיה לסייע לרבי יוחנן: קל וחומר שמחשבים מעבודה לעבודה בשינוי קודש ממה שמחשבים מעבודה לעבודה בשינוי בעלים. שהרי מחשבת שינוי בעלים פוסלת רק אם מחשב בשעת העבודות שהכפרה בזריקת הדם תעשה לשם בעלים אחרים, כי זהו מהותה של מחשבת "שינוי בעלים", שכפרת הקרבן [הנעשית בזריקת הדם], תתייחס למי שאינו בעל הקרבן.

ואם כן יש ללמוד קל וחומר:

ומה

מחשבת שינוי בעלים, שהיא קלה יותר ממחשבת שינוי קודש, שהרי

במקום שאם אמר

-

הריני שוחט לשם פלוני

שאינו בעל הקרבן,

שהוא כשר

, כי לא שייך שינוי בעלים אלא בכפרה בזריקת הדם, ובכל זאת מחשבין בה מעבודה לעבודה, שאם חשב בשעת שחיטה

לזרוק דמו לשם פלוני

אחר,

פסול

. אם כן קל וחומר למחשבת שינוי קודש החמורה ממנה, שפוסלת אפילו במחשבה באותה עבודה עצמה, דהיינו,

מקום שאם אמר הריני שוחט שלא לשמו, שהוא פסול

[מכח המחשבה על השחיטה עצמה] - אם חישב בה מעבודה לעבודה, כגון כש

שחטו על מנת לזרוק דמו שלא לשמו, אינו דין שיהא פסול?!

ועתה, לאחר שהתבארה ראיית רב ירמיה לדברי רבי יוחנן שמחשבין מעבודה לעבודה, מבארת הגמרא את מה שאמר רב דימי ש

רבי אילא

הקשה

לסיועי לריש לקיש

שאין מחשבין מעבודה לעבודה, וכך הקשה:

למה הוצרכנו ללמוד לימוד מיוחד לכל עבודה ועבודה ששינוי קודש פוסל בה? והרי גם אם

לא תאמר

שיש פסוק מיוחד

בזריקה, ו

עדיין

תיתי

לה ששינוי קודש פוסל בה

מקל וחומר מבינייא

של שאר העבודות,

משחיטה וקבלה

,

ונלמד מהם במה הצד: ומה שחיטה הקלה, שכן כשירה אפילו בזר, מחשבת שינוי קודש פוסלת בה, זריקה החמורה ממנה, שכשירה רק בכהן, אינו דין שיהא שינוי קודש פוסל בה.

וכי תפרוך - מה לשחיטה שיש בה חומרא, שכן פוסלת בפסח אם חישב בשעת שחיטה ששוחטו שלא לאוכליו, תאמר בזריקה שאינה פסולה אם זרקו שלא לאוכליו, קבלה תוכיח, שאינה פוסלת בפסח שלא לאוכליו, ובכל זאת מחשבת שינוי קודש פוסלת בה.

וכיון שאפשר ללמוד ששינוי קדש פוסל בזריקה משחיטה וקבלה,

למאי הילכתא כתב רחמנא

לימוד מיוחד לפסול שינוי קודש בזריקה? אלא

לומר

לך,

דאין מחשבין מעבודה לעבודה

. כי ממה שכתבה התורה לימוד מיוחד בכל עבודה ועבודה נמצינו למדים שרק אם חישב באותה עבודה עצמה שלא לשמה נפסל הקרבן, ולא אם חישב מעבודה לעבודה, שהרי הוצרך לכתוב פסול זה בזריקה בפני עצמה, שרק אם חישב בזריקה עצמה נפסל הקרבן, ולא אם חישב בשעת שחיטה שהזריקה תעשה שלא לשמה.

מתקיף לה רב פפא: ודלמא

לימוד זה בזריקה בא ללמדנו להפך,

דמחשבין מעבודה לעבודה?!

ומשום כך הוצרך לימוד מיוחד, ללמדנו שאין צורך לחשב בזריקה עצמה אלא דיינו שיחשב בשעת שחיטה שהזריקה תהיה שלא לשמה כדי לפסול בכך את הקרבן?!

ומתרצינן:

אם כן

, שמחשבין מעבודה לעבודה,

לשתוק קרא מיניה, ותיתי

לדין מחשבין מעבודה לעבודה

מקל וחומר דרב אשי

, משינוי בעלים שמחשבין בו מעבודה לעבודה וכדלעיל. וממה שהוצרך פסוק לדין שינוי קדש בזריקה, משמע שבא לגלות שבשינוי קודש אין מחשבין מעבודה לעבודה!

ועדיין קשה לפי רבי יוחנן שאמר "מחשבין מעבודה לעבודה", למה הוצרך לכתוב שינוי קודש בזריקה? והרי אפשר ללמדו בקל וחומר משחיטה וקבלה.

ומתרצינן:

ואידך

, [רבי יוחנן]

פריך

על הקל וחומר משחיטה וקבלה

הכי: מה להנך

, שחיטה וקבלה,

שכן

יש בהן צד חמור שהן

טעונות צפון

, שחלק מהקרבנות צריך לעשות את השחיטה והקבלה דוקא בצפונה של העזרה,

ו

הן

ישנן

גם

בחטאות הפנימיות

, שכל הקרבנות, ואפילו אותם שמובא דמם לפני ולפנים, חייבים בשחיטה ובקבלה, תאמר בזריקה שאינה טעונה צפון ואינה נוהגת בחטאות הפנימיות [כי את דם החטאות הפנימיות מזין בהיכל ולא על מזבח החיצון, ראה לעיל ד א], ולפיכך אם לא היה נכתב לימוד מיוחד ששינוי קדש פוסל בזריקה, לא היינו יודעים שפוסל בה, ונמצא שאין הפסוק מיותר ללמדנו שאין מחשבין מעבודה לעבודה.

ואידך

, רב אילא שסייע לריש לקיש ולמד מזריקה בקל וחומר משחיטה וקבלה, עונה על פירכא זו:

השתא מיהא בשלמים קיימינן

הלימוד לפסול שלא לשמו בשחיטה ובקבלה נאמר בשלמים, ובהם אין דין שחיטה בצפון ודמן אינו נזרק בפנים, ואין פירכא על הקל וחומר שלמדו משחיטה לזריקה, וממה שלא סמכו על הקל וחומר והוצרך לכתוב קרא גם בזריקה, מוכח שאין מחשבין בשחיטה על הזריקה אלא רק על השחיטה עצמה, ומכאן למדו גם לענין שינוי קדש בחטאת ולפסח.

איתמר: שחטה

לחטאת

לשמה

, במחשבה בשעת השחיטה

לזרוק דמה שלא לשמה

-

רב נחמן אמר פסולה

, וכרבי יוחנן שמחשבין מעבודה לעבודה.

רבא אמר כשרה

, וכריש לקיש.

והדר ביה רבא לגבי רב נחמן

וסבר כמוהו שמחשבין מעבודה לעבודה

מקל וחומר דרב אשי

, משינוי בעלים שפוסלת מחשבתו בשעת שחיטה שיזרוק את הדם בשינוי בעלים, והוא הדין למחשבת שלא לשמה שפוסלת בשחיטה כשחשב לזרוק שלא לשמה.

שנינו במשנה:

רבי אליעזר אומר אף האשם

שנזבח שלא לשמו - פסול.

תניא: אמר רבי אליעזר: חטאת באה על חטא ואשם בא על חטא

, לפיכך יש לנו ללמוד במה מצינו -

מה חטאת שנזבחה שלא לשמה פסולה, אף אשם

שנזבח

שלא לשמו פסול

.

אמר לו רבי יהושע: לא

תדמה אשם לחטאת. כי

אם אמרת בחטאת

שהיא פסולה, הרי זה מחמת מעלת החטאת ,

שכן דמה

של החטאת ניתן על המזבח

למעלה

מחוט הסיקרא [שהוא החוט המחלק את המזבח בין חלקו העליון לחלקו התחתון] , בעוד שדמו של האשם ניתן במקום שניתן דמם של יתר הקרבנות, למטה מחוט הסיקרא.

אמר לו רבי אליעזר

: קרבן

פסח יוכיח, שדמו

ניתן

למטה

ובכל זאת אם

שחטו שלא לשמו פסול

.

אמר לו רבי יהושע: מה לפסח

שיש בו מעלה אחרת

שזמנו קבוע

, ולפיכך שלא לשמו פוסל בו, תאמר באשם שיכול להביאו בכל זמן.

אמר לו רבי אליעזר

: אם כן,

חטאת תוכיח

שאין זמנה קבוע, ובכל זאת היא פסולה אם שחטה שלא לשמה.