גרסת טקסט של הדף: מקור ותרגום
יבמות 82b — התלמוד בעברית
ו אילו אנא , רבי יוחנן, דאמרי כרבי יוסי! לפי דעתו של רבי יוסי במשנתנו, הוא שאמרתי "מאכילה אפילו בחזה ושוק", כי אי אפשר לפרש בדעתו שלא אמר אלא בתרומה ומשום דתרומה בזמן הזה דרבנן [וכשיטתו של ריש לקיש…
הטקסט המקורי — יבמות 82b
ו
אילו
אנא
, רבי יוחנן,
דאמרי כרבי יוסי!
לפי דעתו של רבי יוסי במשנתנו, הוא שאמרתי "מאכילה אפילו בחזה ושוק", כי אי אפשר לפרש בדעתו שלא אמר אלא בתרומה ומשום דתרומה בזמן הזה דרבנן [וכשיטתו של ריש לקיש בדעת רבי יוסי], שהרי רבי יוסי עצמו סובר שתרומה בזמן הזה דאורייתא כדמוכח מדבריו ב"סדר עולם".
דתניא בסדר עולם
:
כתיב "והביאך ה' אלהיך אל הארץ
אשר ירשו אבותיך
-
וירשתה
".
הרי שתי ירושות [כלומר קדושת ארץ ישראל על ידי ירושת וכניסת בני ישראל לארץ], במשמע, ולא יותר -
רק
ירושה
וקדושה
ראשונה
בימי יהושע,
ו
ירושה שניה וקדושה
שניה
כשעלו מן הגולה בימי עזרא,
יש להן
לישראל.
שהקדושה הראשונה, מימי יהושע, בטלה כשגלו ממנה בחורבן בית ראשון, ומששבו מן הגולה נתקדשה קדושה שניה.
ו
אולם ירושה
שלישית
-
אין להן!
כלומר: אין צורך בירושה וקדושה שלישית, שקדושה שניה קיימת אף לאחר שגלו ישראל ממנה בחורבן בית שני, בימי טיטוס.
ואמר רבי יוחנן: מאן תנא
, מיהו התנא ששונה את
סדר עולם?
-
רבי יוסי
הוא!
ומכאן, שלדעת רבי יוסי, התרומה בזמן הזה היא מן התורה, כי קדושת הארץ לא בטלה.
וכאן שבה הגמרא לדברי רבי יוחנן, הסובר שאף על פי שלא רבו חולין על התרומה, הרי הקופות מותרות.
וקא סלקא דעתין השתא בביאור טעמו, כי הואיל ותרומה בזמן הזה דרבנן [לדעת תנא זה], לא צריך אפילו רוב כדי לבטל את התרומה בחולין, אלא כל שנתערבה התרומה בחולין הרי היא בטילה, ועל כן מותרות הקופות אף שאינני אומר "תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו", ולפיכך תמהינן:
ו
כי
סבר רבי יוחנן
ש
בדרבנן לא בעי רבויא
, אלא כל שנתערב איסור בהיתר, אפילו אחד באחד, הרי הוא בטל?
והא תנן
:
מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות
, מדוייקות, כשיעור הדרוש למקוה, אם
נתן סאה
של שאר משקין או מי פירות או ציר ומורייס או תמד שהחמיץ שאינם כשרים למקוה - לתוך המקוה,
ונטל סאה
מן המקוה, הרי המקוה
כשר
.
כי מיד שנתנו את סאת מי הפירות לתוך המקוה בטלים המשקים, ונעשו הם עצמם כשרים למקוה.
ונמצא, שאף לאחר שנטל סאה, נשארו במקוה ארבעים סאה מכוונות של מים הכשרים למקוה.
ואמר רבי יהודה בר שילא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן
:
לא הכשירו באופן זה, אלא
עד רובו
של מקוה, כדמפרש לה ואזיל.
מאי לאו
הכי קאמר: לא הכשירו אלא היכא
דנשתייר רובו
של מקוה ממים כשרים, שלא הכניס למקוה אלא י"ט סאין של מי פירות, ונשאר במקוה רובו של מקוה ממים כשרים.
הרי למדת: אע"ג שאין הפסול אלא מדרבנן [ראה תוספת ביאור בהערות ], מכל מקום צריך שיהא רובו כשר.
ומשנינן:
לא
כאשר ביארת את דברי רבי יוחנן, אלא הכי קאמר: לא הכשירו חכמים אלא באופן
דלא נשקול רובו
, שלא נטל כ"א סאין, ומיהו רובא לא בעינן כיון שהוא מדרבנן.
ואיבעית אימא
: אין טעמו של רבי יוחנן גבי תרומה משום דסבירא ליה דבדרבנן לא בעינן אלא שיתערב ואף שלא היה בו רוב לבטלו; והא דאמר רבי יוחנן שהקופות מותרות הואיל ותרומה בזמן הזה דרבנן -
שאני הכא
גבי קופות -
דאיכא למימר "שאני אומר
", כלומר דבדרבנן תלינן לקולא לאמר: תרומה לתוך תרומה נפלה, וחולין לתוך חולין נפלו.
וכאן שבה הגמרא למה שנחלקו ריש לקיש ורבי יוחנן בדעת רבי יוסי דמשנתנו, אם אנדרוגינוס ספיקא הוי או ודאי זכר הוי, ומקשינן:
תנן
במשנתנו:
רבי יוסי אומר:
אנדרוגינוס נושא
אשה, ומשמע נשואין גמורים והרי הוא כזכר ומאכיל את אשתו בתרומה דאורייתא, שאם לא כן היה לו לומר "אנדרוגינוס שקידש קידושיו קדושין" [תוספות ], ותיקשי לריש לקיש הסובר בדעת רבי יוסי שהאנדרוגינוס ספק זכר הוא?!
ומשנינן:
תני, אם נשא נשוי
.
כלומר: לחומרא חיישינן, דהוי נישואין וצריכה גט ממנו כדי להנשא לאחר, אבל לא לקולא להאכיל את אשתו בתרומה דאורייתא.
ותמהינן עלה:
והא "נושא" קתני
, שמשמע לכתחילה, והיינו דהוו נשואין גמורים ואפילו להאכילה בתרומה דאורייתא.
וליטעמיך, מאי "אבל לא נישא
" האנדרוגינוס לאיש?
כלומר: וליטעמיך דדייקת לישנא, היכי מתפרש לך "אבל לא נישא" דמשמע לכתחילה, פשיטא, דכיון דקתני "נושא" לכתחילה וחשיב ליה זכר מעליא -
אלא מאי
, על כרחך הכי קאמר: אבל לא
"נישא" דיעבד
, ומד"אינו נישא" דסיפא בדיעבד
"נושא" נמי דיעבד
, [מתבאר עפ"י הריטב"א וראה מאירי].
אמרי
בני הישיבה לדחות הדמיון:
לא!
נושא
-
לכתחילה, משמע
.
אבל לא נישא
-
דיעבד נמי, לא
.
ומשמע שנישואי אנדרוגינוס לאשה, נישואין גמורים הם, ותיקשי לריש לקיש הסובר לרבי יוסי ספיקא הוי?!
ועתה מקשינן לרבי יוחנן, הסובר אליבא דרבי יוסי שאנדרוגינוס ודאי זכר הוא:
והא מדקתני סיפא: רבי אליעזר אומר: אנדרוגינוס חייבין עליו סקילה כזכר
-
מכלל
זה אתה למד
דתנא קמא
, היינו רבי יוסי -
ספוקי מספקא ליה
, שהרי אם לא כן, במה נחלקו?!
ומשנינן:
בין למר
[רבי אליעזר]
ובין למר
[רבי יוסי]
מיפשט פשיטא ליה
שהאנדרוגינוס זכר הוא, ודקשיא לך, אם כן, במאי פליגי:
איכא בינייהו
אם חייבין עליו
סקילה משני מקומות
[הבא עליו מאחוריו והבא עליו מלפניו]:
דמר
רבי יוסי -
סבר: חייבין עליו סקילה משני מקומות
, וטעמא יליף לקמן פג ב מקרא, שהוא חייב עליו גם מצד נקבותו [מלפניו] אף שודאי זכר הוא.
ומר
רבי אליעזר -
סבר: כזכר
, ולא יותר מזכר.
מה זכר אין חייבין עליו אלא הבא עליו ממקום אחד דהיינו מאחוריו, אף על אנדרוגינוס אין חייבין עליו סקילה אלא אם כן בא עליו במקום זכרות.
אמר רב
: