תענית 7b — התלמוד בעברית

אמר לו רבי יהושע:

אי הוו סנו

-

טפי הוו

גמירי

[לו הם היו מכוערים, היו למדים יותר ]. לפי שאדם נאה אינו יכול להשפיל עצמו, ובא לידי שכחה .

דבר אחר

: משום כך נמשלה תורה לשלשה משקין הללו:

מה שלשה משקין הללו, אין נפסלין אלא בהיסח הדעת,

שהיות ומשקין אלו צלולים וקלים, עלולים להשפך בקלות. ועוד, שאם יפול בהם דבר מאוס, נפסלין מיד משתיה. [מה שאין כן בשמן ודבש, שמתוך שהם עבים וסמיכים, אינם נשפכים בנקל. ואם נופל בהם דבר מאוס, אפשר ליטלו בקלות ולזרקו] .

אף דברי תורה, אין משתכחין אלא בהיסח הדעת

. שאם אינו חוזר על לימודו, משתכחת ממנו בנקל .

עתה חוזרת הגמרא לדבר בענייני הגשמים.

אמר רבי חמא ברבי חנינא: גדול יום הגשמים

-

כיום

שנבראו שמים וארץ

.

שנאמר: "הרעיפו שמים ממעל ושחקים יזלו צדק תפתח ארץ ויפרו ישע וצדקה תצמיח

יחד אני ה' בראתיו"

.

"אני ה'

בראתים",

בלשון רבים -

לא נאמר,

שאז היה משמע שהקדוש ברוך הוא משתבח בבריאת השמים ,

אלא

"אני ה'

בראתיו", לשון יחיד

. והיינו, שמשתבח הקדוש ברוך הוא בירידת הגשם . משמע, שירידת הגשמים חשובה יותר מבריאת העולם.

אמר רב אושעיא: גדול יום הגשמים, שאפילו ישועה פרה ורבה בו

. והיינו, שביום הגשמים, מתוך שהוא עת רצון, נכנסים לפני הקדוש ברוך הוא מליצי זכות, ועל ידי כך באה ישועה לעולם.

שנאמר

במקרא שהובא לעיל:

"תפתח ארץ ויפרו ישע"

. הרי שישועה פרה ורבה ביום הגשמים.

אמר רבי תנחום בר חנילאי: אין הגשמים יורדים אלא אם כן נמחלו עונותיהן של ישראל

.

שנאמר

בספר תהלים:

"רצית ה' ארצך, שבת שבות יעקב, נשאת עון עמך, כסית כל חטאתם סלה"

. והיינו, כאשר "רצית ה' ארצך", ברכת אותה בירידת הגשמים, מיד "נשאת עון עמך וגו'" .

אמר ליה זעירי

מדיהבת לרבינא: אתון מהכא מתניתו לה

[אתם למדים דבר זה, שאין הגשמים יורדין אלא אם כן נמחלו עוונותיהן של ישראל, מכאן, ממקרא זה].

אבל

אנן

-

מהכא מתנינן לה

[אנחנו - מכאן, מהמקרא דלהלן, למדים דבר זה]. שאמר שלמה המלך:

"ואתה תשמע השמים

וסלחת לחטאת וגו'

ונתת מטר על ארצך אשר נתתה לעמך לנחלה" .

אמר רבי תנחום בריה דרבי חייא איש כפר עכו: אין הגשמים נעצרין אלא אם כן נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה

.

שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג שאול חטאו"

. והיינו, כשציה וחום גוזלים מימי שלג, כלומר, כאשר במקום גשם ושלג יש חום וצימאון, אזי בידוע שחטאו ישראל .

אמר ליה זעירי מדיהבת לרבינא: אתון

-

מהכא מתניתו לה

.

אבל

אנן

-

מהכא מתנינן לה: "ועצר את השמים ולא יהיה מטר

וגו'

ואבדתם מהרה"

. והיינו, שהגשמים נעצרין כאשר מתחייבין שונאיהם של ישראל כליה ואבדון.

אמר רב חסדא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות

.

שנאמר: "ציה גם חם יגזלו מימי שלג".

מאי משמע?

היאך למדים דבר זה מהמקרא?

תנא דבי רבי ישמעאל: בשביל דברים שצויתי אתכם

[וזהו לשון "ציה"]

בימות החמה,

דהיינו, מצות תרומות ומעשרות, שזמנן בקיץ, בימי קציר חטים ,

ולא עשיתם

-

יגזלו מכם מימי שלג

[כלומר, גשמים]

בימות הגשמים

.

אמר רבי שמעון בן פזי: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל מסַפְּרֵי לשון הרע

.

שנאמר: "רוח צפון תחולל גשם, ופנים נזעמים לשון סתר"

. "תחולל" - לשון ביטול הוא. כמו "לא יחל דברו" [במדבר ל ג]. והיינו, מה שרוח צפון מבטלת את ירידת הגשם , והקדוש ברוך הוא מראה פנים נזעמים , היינו מפני לשון סתר ורכילות.

אמר רב סלא אמר רב המנונא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל עזי פנים

.

שנאמר: "וימנעו רבבים ומלקוש לוא היה ומצח אשה זונה היה לך וגו'"

[סוף הפסוק: "מאנת הכלם"].

והיינו, משום שמאנת הכלם [סירבת להיכלם ולהתבייש], והיתה בך עזות מצח, לכן ימנעו רביבים ומלקוש.

ואמר רב סלא אמר רב המנונא: כל אדם שיש לו עזות פנים

-

סוף נכשל בעבירה

.

שנאמר: "ומצח אשה זונה היה לך"

. משמע, שמשום שמאנת הכלם, היה לך מצח אשה זונה.

רב נחמן אמר

: אדם שיש לו עזות פנים -

בידוע ש

כבר

נכשל בעבירה

בעבר.

שנאמר

: "ומצח אשה זונה

היה לך",

לשון עבר.

ולא נאמר "יהיה לך",

לשון עתיד.

אמר רבה בר רב הונא: כל אדם שיש לו עזות פנים

-

מותר לקרותו רשע

.

שנאמר: "העז איש רשע בפניו"

. והיינו, שאם ראית אדם מעז פנים, אמור לו רשע בפניו .

רב נחמן בר יצחק אמר

: אף שמצוה על האדם לאהוב את חבירו, נאמר "ואהבת לרעך כמוך", מכל מקום, אדם שיש לו עזות פנים -

מותר לשנאותו

.

שנאמר: "ועז פניו ישנא"

[נקוד "ישונא", לשון שינוי ].

אל תקרי יְשֻׁנֶא, אלא יִשְׂנָא

[בשי"ן שמאלית. והיינו, שמותר לשנאותו].

אמר רב קטינא: אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תורה

.

שנאמר: "בעצלתים ימך המקרה"

.

בשביל עצלות שהיה בישראל, שלא עסקו בתורה, נעשה שונאו של הקדוש ברוך הוא מך

.

ואין "מך" אלא עני

.

שנאמר: "ואם מך הוא

מערכך"

.

ואין "מקרה" אלא הקדוש ברוך הוא

.

שנאמר: "המקרה במים עליותיו"

.

והיינו, שבגלל "עצלתים", בשביל שישראל אינם עוסקין בתורה מתוך עצלות, "ימך", ייעשה כמי שאין בו כח להוריד טל ומטר - "המקרה", שהוא הקדוש ברוך הוא.

רב יוסף אמר

: דבר זה נלמד

מהכא,

ממקרא זה:

"ועתה לא ראו אור בהיר הוא בשחקים ורוח עברה ותטהרם"

.

ואין אור אלא תורה

.

שנאמר: "כי נר מצוה ותורה אור"

.

"בהיר הוא בשחקים"

.

תנא דבי רבי ישמעאל: אפילו בשעה שרקיע נעשה בהורין בהורין

[כמו "בהרת". כלומר, שהרקיע מנומר בעבים] כדי

להוריד טל ומטר

-

רוח עברה ותטהרם

[רוח עוברת ומפזרת את העבים, ונעשה הרקיע טהור ונקי].

והיינו, שמשום ש"לא ראו אור", שלא נתעסקו בתורה, לכן "בהיר הוא בשחקים וגו'", שאין המטר יורד.

אמר רבי אמי: אין הגשמים נעצרין אלא בעון גזל

.

שנאמר: "על כפים כסה אור"

. משמע,

בעון כפים

-

כסה אור

.

ואין כפים אלא חמס

.

שנאמר: "ומן החמס אשר בכפיהם"

.

ואין אור אלא מטר

.

שנאמר

: "אף ברי יטריח עב,

יפיץ ענן אורו"

. והיינו, המלאך ששמו "אף ברי" , יפיץ ענן אורו. דהיינו, את הגשם שלו .

מאי תקנתיה

[מה תקנתו] , כלומר, מה יעשה האדם כדי שבכל זאת ירדו גשמים?

ירבה בתפלה

.

שנאמר: "ויצו עליה במפגיע"

.

וכך הוא פירוש הפסוק: "ויצו" הקדוש ברוך הוא "עליה", על הגשם, שירד. אימתי - "במפגיע", כשיתפלל האדם עליה.

ואין

לשון

"פגיעה" אלא תפלה

.

שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה וגו' ואל תפגע בי"

.

ואמר רבי אמי: מאי דכתיב "אם קהה הברזל והוא לא פנים קלקל"?

אם ראית רקיע שקיהה

[נתקלקל ולקה]

כברזל מלהוריד טל

ומטר,

דע שזה

בשביל מעשה הדור שהן מקולקלין

.

שנאמר: "והוא לא פנים קלקל"

. דהיינו, בשביל מעשיהם המקולקלים של הדור .

מה תקנתן,

כלומר, מה יעשו כדי שבכל זאת ירדו גשמים?

יתגברו ברחמים

[ירבו בבקשת רחמים].

שנאמר: "וחילים יגבר"

. יגביר חיילים בתפילה .

וסוף הפסוק:

"ויתרון הכשיר חכמה"

. והיינו,

כל שכן

שעדיף

אם הוכשרו מעשיהן

של הדור

מעיקרא

[מתחילה], ולא שרק עתה, מחמת עצירת הגשמים, נאלצו להגביר חיילים בתפילה.

שאם הכשירו מעשיהם מתחילה, יבואו להם יותר גשמים.

וכך מתבאר המקרא: "ויתרון", עדיף על הגברת חיילים לתפילה עתה, אם "הכשיר חכמה", שהכשירו מעשיהם מתחילה.