תענית 8a — התלמוד בעברית

ריש לקיש אמר: אם ראית תלמיד

שלמודו קשה עליו כברזל,

שיש לו קושיות רבות במהלך תלמודו -

היינו

בשביל משנתו שאינה סדורה עליו

. שמשום שאין המשניות סדורות במוחו, אינו זוכר בצורה ברורה מה כתוב בהן, ולכן אינו יודע לתרץ קושיותיו .

ומנין לנו דבר זה?

שנאמר: "והוא לא פנים קלקל"

. אנו דורשים את המקרא כאילו נאמר "והוא לפנים קלקל". והיינו, שקלקל במשנה, שהיא לפני וקודם הגמרא. ומשום שאינה ברורה לו, לימודו קשה עליו.

מאי תקנתיה,

כיצד ובמה יתקן את הדבר?

ירבה בישיבה,

ויסדר תלמודו.

שנאמר: "וחילים יגבר"

. דהיינו, התלמידים, שהן חיילות חיילות, יגבירו ויסדרו תלמודם .

"ויתרון הכשיר חכמה"

-

כל שכן

שעדיף

אם

היתה

משנתו סדורה לו מעיקרא

.

שכך אנו דורשים את המקרא: "ויתרון", עדיף היה, "הכשיר חכמה" - אם היתה חכמתו ומשנתו מוכשרת וסדורה לו מתחילה, שאז לא היה צריך לתקן באיחור את המעוות.

כי הא

[כפי שמצינו],

דריש לקיש הוה מסדר מתניתיה ארבעין זמנין

[היה מסדר לעצמו את משנתו ארבעים פעמים]

כנגד ארבעים יום שניתנה תורה, ו

רק לאחר מכן

עייל לקמיה דרבי יוחנן

[נכנס ללמוד לפני רבי יוחנן].

כי כפי שאמרנו, רק לאחר שיסודות הדברים מסודרים ומבוררים היטב, אזי אפשר לדון וללמוד את אותם עניינים מפי רב.

רב אדא בר אהבה מסדר מתניתיה עשרין וארבע זמנין

, כנגד תורה נביאים

וכתובים, שהם עשרים וארבעה ספרים,

ו

רק אז

עייל לקמיה דרבא

[נכנס ללמוד לפני רבא].

רבא אמר: אם ראית תלמיד שלמודו קשה עליו כברזל,

הסיבה היא:

בשביל רבו שאינו מסביר

ומאיר

לו פנים

.

שנאמר: "והוא לא פנים קלקל"

. והיינו, משום שהראה לו רבו פנים רעות וזועפות - קלקל את לימודו של התלמיד.

מאי תקנתיה?

כיצד יתקן התלמיד את הדבר?

ירבה עליו

[על רבו]

רעים

, ירבה לשלוח את ריעיו וידידיו אל רבו, כדי לפייסו ולשכנעו שיסביר לו פנים.

שנאמר: "וחילים יגבר"

.

בהמשך המקרא כתוב:

"ויתרון הכשיר חכמה"

. וכך אנו דורשים את המקרא:

כל שכן,

טוב יותר היה,

אם הוכשרו מעשיו בפני רבו מעיקרא

[מתחילה]. כי אז היה מאיר לו פנים מתחילה, ולא היה צריך להרבות עליו רעים לשם כך.

ואמר רבי אמי: מאי דכתיב: "אם ישך הנחש בלוא לחש ואין יתרון לבעל הלשון"?

אם ראית דור שהשמים משתכין עליו כנחשת

[מאדימין פנים כעין חלודה ]

מלהוריד טל ומטר

היינו

בשביל לוחשי לחישות שאין באותו הדור

[שאין בדור מתפללין תפילה בלחש ].

מאי תקנתן,

כיצד יתקנו את הדבר?

ילכו אצל מי שיודע ללחוש,

כדי שיתפלל.

דכתיב: "יגיד עליו רעו"

. והיינו, יתפלל עליו חבירו. ומקרא זה נאמר בספר איוב גבי ירידת גשמים.

"ואין יתרון לבעל הלשון"

.

ומי שאפשר לו ללחוש, ואינו לוחש, מה הנאה יש לו?

וזהו "אין יתרון לבעל הלשון". שאף שהוא בעל לשון, שיודע ללחוש, אין בכך יתרון אם אינו משתמש בידיעתו זו.

ואם

אותו שיודע ללחוש

לחש,

התפלל,

ו

בכל זאת

לא נענה

-

מאי תקנתיה?

ילך אצל חסיד שבדור, וירבה עליו

אותו חסיד

בתפלה

.

שנאמר

באותו ענין, בספר איוב:

"ויצו עליה במפגיע"

.

ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: "ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי"

.

ואם לחש

תפילה,

ועלתה בידו,

ונענה מן השמים,

ו

משום כך

מגיס דעתו עליו

[מתגאה בכך]

הרי הוא

מביא

על ידי כך חרון

אף

[כעס]

לעולם

.

שנאמר: "מקנה אף על עולה"

. והיינו, מי שמגיס דעתו ו"עולֶה", "מְקַנֶה" ומביא "אף" לעולם.

רבא אמר: שני תלמידי חכמים שיושבין בעיר אחת, ואין נוחין זה לזה בהלכה

[אינם משתפים פעולה בענייני ההלכה, אלא להיפך, מתחרים זה בזה, ומתוך כך נשארים בטעותם. כי אם היו מתייעצים זה עם זה, היה אחד מקבל את דעתו של חבירו] -

מתקנאין באף, ומעלין אותו

.

שנאמר: "מקנה אף על עולה"

. והיינו, שמתקנאים ומתגרים באף, בכעס, ומביאים אותו עליהם .

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב: "אם ישך הנחש בלוא לחש

, ואין יתרון לבעל הלשון"?

לעתיד לבוא מתקבצות ובאות כל החיות אצל הנחש

, ואומרים לו

: אנחנו מבינים את ה

ארי,

ש

דורס ואוכל

, ואת ה

זאב

ש

טורף

ומוליך את טרפו לחורו,

ו

אחר כך

אוכל

,

שאמנם הם הורגים, אבל יש להם הנאה מכך, שהרי הם אוכלים את טרפם, ומשקיטים את רעבונם.

אבל

אתה,

הנחש,

מה הנאה יש לך

בנשיכת והריגת הבריות, הרי אינך אוכלם לבסוף, ואין לך הנאה בכך?

אמר להם

הנחש:

"ואין יתרון לבעל הלשון"

. כלומר, כך עושים גם בני אדם, שמספרים לשון הרע, אף שאין להם כל הנאה בכך .

אמר רבי אמי: אין תפלתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו

. שנפשו מכוונת בכפו. דהיינו, בלב שלם .

שנאמר: "נשא לבבנו אל כפים"

.

ותמהה הגמרא:

איני?

וכי זה כך?

והא אוקים שמואל אמורא עליה

[והרי העמיד שמואל עליו אמורא, שישמיע את דבריו בקול],

ודרש

כך: כתוב בתהלים:

"ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו ולא

נאמנו בבריתו", ואף על פי כן

נאמר בפסוק הבא:

"והוא רחום יכפר עון וגו'"!

הרי שאף שאין מתפללים אל הקדוש ברוך הוא בלב שלם, כפי שנאמר "ולבם לא נכון עמו", בכל זאת מכפר הקדוש ברוך הוא על עוונותיהם! ומתרצת הגמרא:

לא קשיא: כאן,

מה שאמר רבי אמי שתפילתו של אדם נשמעת דווקא אם משים נפשו בכפו, היינו

ביחיד

המתפלל.

ואילו

כאן,

מה שאמר שמואל, שתפילה נשמעת אף אם לא נאמרה בלב שלם, היינו

ב

תפילת

צבור

.

אמר רבי אמי: אין גשמים יורדין אלא בשביל בעלי אמנה

. דהיינו, בשביל בני אדם דוברי אמת.

שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"

. והיינו, כשיש בארץ אמת ואמונה במשא ומתן, אזי "צדק", דהיינו גשמים, שהם צדקה, "משמים נשקף" [יורדים משמים] .

ואמר רבי אמי: בא וראה כמה גדולים בעלי אמנה

[כלומר, כמה חשוב עניין זה של הקפדה על דברי אמת].

מניין? מ

מעשה שהיה ב

חולדה ובור,

שגרמו לכך שימותו שני בני אדם, משום שלא היתה שם הקפדה על האמת.

שכך היה מעשה: נערה אחת היתה מהלכת לבית אביה . בדרך עברה ליד בור, לא שמה לב, נפלה לתוכו, ולא היתה יכולה לעלות.

עבר שם בחור אחד. עמד על פי הבור ואמר לה: אם אעלה אותך מהבור, תינשאי לי?

אמרה לו: הן!

ונשבעו שניהם. שהוא לא ישא אשה אחרת, והיא לא תינשא לאיש אחר.

אמרו: מי יעיד בינינו על כך?

והיתה חולדה אחת מהלכת לפני הבור.

אמר הבחור: בור וחולדה אלו שלפנינו יהיו עדים בדבר.

לימים עבר הבחור על אמונתו ושבועתו, ונשא אשה אחרת, והוליד ממנה שני בנים.

ואילו הנערה עמדה באמונתה, ולא נישאה לאחר .

יום אחד, נפל אחד מהילדים לבור - ומת. והאחר - נשכתו חולדה ומת.

אמרה לו אשתו: מה יכולה להיות הסיבה לכך, שבנינו מתים במיתה משונה?

נזכר הבחור בשבועה שנשבע לאותה נערה, ואמר לה: כך וכך היה המעשה.

אמרה לו אשתו: אם כך, לך וקחנה לאשה כפי שנשבעת לה.

כתב לה לאשתו גט , והלך ונשא את הבתולה.

ומה המאמין בחולדה ובור

שהם יהיו עדיו -

כך

אירע לו, שהעדים עצמם גרמו לו לעמוד בהתחייבותו -

המאמין בהקדוש ברוך הוא,

שהוא יהיה עדו -

על אחת כמה וכמה

שתתקיים העדות!

אמר רבי יוחנן: כל המצדיק את עצמו

[כלומר, שנוהג בדרכי צדקות, שמכשיר ומקשט מעשיו ]

מלמטה,

בעולם הזה -

מצדיקין עליו הדין מלמעלה

[מבית דין של מעלה], שמדקדקין על מעשיו אפילו כחוט השערה , כדי למרק עוונותיו.

ומנין לנו דבר זה?

שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף"

. והיינו, כאשר "אמת מארץ תצמח", שאדם מצדיק עצמו בעולם הזה, אזי "צדק משמים נשקף". שנוהגין עמו מן השמים במידת הצדק והדין, כדי למרק עוונותיו.

רבי חייא בר אבין אמר רב הונא, מהכא,

ממקרא זה אנו למדים דבר זה. שנאמר:

"וכיראתך עברתך"

. על מי שהוא ירא אותך, הקדוש ברוך הוא, אתה מחזיק עליו עברתך וכעסך , כדי למרק עוונותיו .

ריש לקיש אמר מהכא,

מהמקרא דלהלן, אנו למדים דבר זה:

"פגעת את שָׂש ועשה צדק, בדרכיך יִזכרוּךָ, הן אתה קצפת ונחטא, בהם עולם ונִוָשֵׁעַ"

. והיינו, אותם בני אדם ששַׂשִׂים ועושים צדק, אתה פוגע בהם אם חטאו בדבר מה, והם "בדרכיך", באותם דרכים שאתה מייסרם, "יזכירוך" לטובה. ואומרים: "הן אתה קצפת" בשביל שחטאנו, "בהם עולם ונושע", בשבילם ניוושע לחיי עולם הבא .

אמר רבי יהושע בן לוי: כל השמח ביסורין שבאין עליו

-

מביא ישועה לעולם

.

שנאמר

: "פגעת את שש ועשה צדק וגו'

בהם עולם ונושע"

. והיינו, אם אדם שש ושמח כאשר הקדוש ברוך הוא פוגע בו ומייסרו, אזי "בהם עולם ונושע", מביא הוא ישועה לעולם.

ושוב חוזרת הגמרא לדבר בענין הגשמים.

אמר ריש לקיש: מאי דכתיב "ועצר את השמים"?

בשעה שהשמים נעצרין מלהוריד מטר, דומה

הדבר

לאשה שמחבלת

[שיש לה חבלי לידה] -

ואינה יולדת

. כך אף השמים, רוצים להוריד מטר, ואינם יכולים. ודבר זה קשה הוא לעולם .

והיינו דאמר ריש לקיש משום בר קפרא

: ישנם כמה ביטויים מקבילים בענין ירידת גשמים ובענין לידה של אשה.

א

.

נאמרה

לשון

עצירה בגשמים, ונאמרה

לשון

עצירה באשה

.