מנחות 48a — התלמוד בעברית

והשאר

שהן השתים האחרות

נאכלות בפדיון

28 .

אמרוה רבנן

לברייתא זו

קמיה דרב חסדא,

וסברו לומר:

הא

-

דלא כרבי

הסובר דבשחיטה חלה קדושת הגוף.

דאי רבי

היא,

כיון דאמר שחיטה מקדשא,

יש בשנים מלחמים אלו דיני קדושת הגוף, ואין אנו יודעים איזה מהן קידש הזבח ואיזה הן השתים שנותרו, שאין להן אלא קדושת דמים. וכדי לאוכלן הוא מוכרח לפדות השניים האחרים, ולהביא מעות, ולומר: בכל מקום שהן השתים שנתקדשו רק בקדושת דמים יתחללו על הללו, ויצא לחול.

ואם כן, יש לשאול -

דפריק להו, היכא?

היכן פודם?

אי דפריק להו מאבראי,

שמוציא את כולן, כיון שאינו יודע איזה שנים הם הקדושים בקדושת דמים ולכך מוציא את כולן חוץ לחומת העזרה, הרי אי אפשר לעשות כן,

כיון דכתיב

בשתי הלחם, "והניף הכהן אותם על לחם הביכורים תנופה

לפני ה'"

, ומשמעות הפסוק שהם קדשי פנים, ואם כן, כשיצאו -

איפסיל להו

השתים שמקודשות בקדושת הגוף

ביוצא?!

ומתוך שאין ניכרות, כולן פסולות.

ואם תאמר שפודם בעודם בפנים, אם כן יהיה קשה:

אי גוואי

אם בפנים פודה להם, נמצא שלאחר הפדיון יש לחם חולין בעזרה,

הא מעייל מ

כניס

חולין לעזרה,

וסוברת הגמרא עתה שבכלל זה שאסור ליצור מצב שיהיו חולין בעזרה.

ולפיכך, סברו רבנן קמיה רב חסדא לפרש הברייתא כרבי אלעזר ברבי שמעון, שאין נפסל ביוצא כיון שלא נתקדשו ע"י השחיטה, ולכן מועילה התקנה שימשוך איזה שתי חלות שירצה ויניפם עם הכבשים לפני זריקה, והשתים שנותרו אין בהם שום קדושת הגוף אלא קדושת דמים, ויפדה אותן בחוץ

29 .

אמר להו רב חסדא

: אין הכרח להעמידה כרבי אלעזר ברבי שמעון. אלא,

לעולם כרבי

ניתן לפרשה,

ופריק להו גוואי

דהיינו בפנים כדי שלא יפסלו ביוצא.

וחולין

-

ממילא קא הוויין

בעזרה, על ידי שנפדו, ולא הכניסם בעודם חולין, ואין בכך איסור

30 .

אמר ליה רבינא לרב אשי: והתניא

והרי כתוב בברייתא:

כשהוא פודן

לשתים מתוך הארבע

אין פודן אלא בחוץ,

ומשמע דפודן בחוץ משום הבאת חולין בעזרה.

ושני ליה:

הא

מה שכתוב פודן בחוץ

ודאי

כ

רבי אלעזר ברבי שמעון היא

הסובר שאין נעשית קדושתן קדושת הגוף אלא בזריקה,

דאי רבי

-

הא איפסלו להו ביוצא!

ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון שאפשר להוציאן ודאי עדיף לפדותן בחוץ. לכן, לדעת רבי אלעזר ברבי שמעון יכול ליחד שתי חלות כדי לזרוק עליהם, ושתים יוציאם בחוץ ויפדה אותם

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: לימא תיהוי תיובתיה דרבי יוחנן,

במחלוקתו עם חזקיה דלהלן,

מהא

ברייתא, שכתוב בברייתא ששתי לחמים מתוך הארבע מתקדשים אף שדין ההבאה הוא בשתים.

דאיתמר: תודה ששחטה על שמונים חלות

, ונמצא שיש כאן ארבעים חלות מיותרות, ואין הקדושה מבוררת.

חזקיה אמר: קדשו ארבעים מתוך שמונים

, ומושך ארבעים מהן לתנופה.

ורבי יוחנן אמר: לא קדשו ארבעים מתוך שמונים,

כיון שאין הקדושה מבוררת, ואינו יוצא ידי תודתו כיון שלא תפסה בהם קדושה.

ולדעת רבי יוחנן, נאמר אף כאן בארבעת לחמי עצרת שאינם קדושים, ומדברי הברייתא דמושך שתים מהן מוכח ששתים מהם קדושים.

ומשנינן:

ולאו מי איתמר עלה,

אודות מחלוקת רבי יוחנן וחזקיה,

אמר רבי זירא: הכל מודים היכא דאמר ליקדשו ארבעים מתוך שמונים דקדשה

ויוצא ידי תודתו אף על פי שלא פירש איזה מהם קידשום, שהרי זה כתולה בבירור שלאחר מכן,

הכא נמי

יש לפרש הברייתא בארבעה לחמי תודה וכגון

דאמר ליקדשו תרתי מתוך ארבע,

שבאופן שכזה קדשו גם לרבי יוחנן.

תני ר' חנינא טירתא קמיה דרבי יוחנן: שחט ארבעה כבשים על ב' חלות

ונמצא שיש כאן ב' כבשים שחוטים שלא ניתן לגמור הקרבתם לשם שלמי עצרת,

מושך שנים מהן

מן הכבשים

וזורק דמן שלא לשמן

להפקיעם מתורת שלמי עצרת, ועושה זאת קודם שיזרוק דם השנים האחרים לשמו.

שאם אי אתה אומר כך,

אלא יזרוק תחילה את דם שני הכבשים שמיועדים לשלמי עצרת, לשמן -

הפסדת את האחרונים!

כי אף אם לאחר מכן יזרוק דמן שלא לשמן, לא יועיל להן, משום שכבר נדחו מלהזרק לשמן, ואין מועילה בהן זריקה שלא לשמן כמו שמבואר לעיל [מז ב]

32 .

אמר לו רבי יוחנן

: הרי מחשבת שלא לשמן בקרבן היא חטא, לפי שאסור לשנות הקדשים, ואם כן -

וכי אומר לו לאדם עמוד וחטא

במעשה זה

בשביל שתזכה

בדבר אחר!? וכגון כאן, שחוטא במחשבה כדי להתיר אכילת בשר של השנים הנותרים?

והתנן

דאין אומרים כן, דשנינו במשנה:

אברי חטאת שנתערבו באברי עולה,

ודין אברי החטאת להאכל ואברי העולה להקטרה.

רבי אליעזר אומר: יתנו

כל אברי התערובת

למעלה

על המערכה,

ורואה אני את בשר חטאת למעלה,

אף שהוא באיסור בל תקטירו,

כאילו היא עצים,

ואין כאן הקטרת חטאת, כיון שאינו מתכוין להקטירם.

וחכמים אומרים

: אין מועיל להחשיב החטאת כעצים, ולפיכך

תעובר צורתן

בלינה

ויצאו לבית השריפה,

שאין תקנה לכל התערובת.

ואם כדבריך, שאומרים לו חטא כדי שתזכה,

אמאי

סוברים חכמים שיפסל וישרף,

לימא

-

עמוד וחטא

בהקטרת החטאת שאינה ראויה להקטרה

בשביל שתזכה

שלא להפסיד עולה!?

ומשנינן:

עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן,

וכמו כן החטא של ההקרבה שלא לשמן בכבשי עצרת מזכה אותו במצות אכילת הכבשים הנותרין, שגם הם שלמי עצרת. מה שאין כן בתערובת חטאת ועולה, הרי

עמוד וחטא בחטאת

להקטיר בשרה

בשביל שתזכה בעולה

להקטירה

לא אמרינן,

אלא כל התערובת נשרפת.

ומקשינן:

ובחדא מילתא,

כגון מחטאת לחטאת,

מי אמר

חטא כדי שתזכה?

והא תניא: כבשי עצרת ששחטן שלא לשמן

שאינם עולים לחובת קרבן עצרת,

או ששחטן בין לפני זמנן בין לאחר זמנן

שעתה ניתן להכשירם רק שלא לשמן -

הדם יזרק

שלא לשמן,

והבשר יאכל!

שקודם השחיטה לא קדשו הכבשים ויכול לשנותם לזבח אחר.

ואם היתה

שחל עצרת ביום

שבת

ואין זורקין בשבת דם קדשים שאינו קרבן ציבור,

לא יזרוק,

וממילא יפסל הקרבן בשקיעת החמה.

ואם זרק ב

איסור שבות

הורצה להקטיר אימורין לערב,

שאין הקטרה זו מותרת בשבת.

ומקשינן:

ואמאי

לא יזרוק בשבת לכתחילה?

לימא

לו:

עמוד חטא

בזריקה

בשביל שתזכה

בהקטרה ואכילה של קרבן זה עצמו שהרי עתה שלא זורק הרי הוא מפסיד הקרבן!?

ומשנינן:

עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בשבת

עצמה

אמרינן,

כגון כבשים שזוכה לאוכלם בו ביום, אולם

עמוד וחטא בשבת כדי שתזכה בחול לא אמרינן!

וכאן הקטרת האימורים והאכילה יהיו בחול, דודאי אין בשבת הקטרת קרבן שאינו חובת ציבור, דהקטרה אסורה מדאורייתא

33 .

ומקשינן:

ובתרתי מילי

כמו מחטאת לעולה

לא אמר

עמוד וחטא בזה בשביל שתזכה בזה?

והתנן

במשנה במסכת תרומות:

חבית של תרומה שנשברה בגת העליונה,

ועתה אם לא יקבלוה בכלי תזוב לתוך הגת התחתונה,

ובתחתונה

היינו בבור שהיין יורד לתוכה, נמצאים

חולין טמאין

ואף התרומה תטמא מחמתם והכל יהא אסור באכילה,

מודה רבי אליעזר ורבי יהושע

החולק לקמן [וחושש להפסד חולין]

שאם יכול להציל ממנה רביעית

הלוג מן התרומה שבעליונה

בטהרה, יציל

ואף אם תוך כדי כך שיטרח למצא כלי טהור לרביעית זו ירד מן התרומה לגת התחתונה ויפסדו החולין,

ואם לאו,

שאין לו כלי טהור להציל אף כשיעור רביעית בטהרה -