שמו
שמו בתלמוד הבבלי: שָׁמוּ (מלשון שומה). בניקוד: שְׁמוֹ, שָׂמוּ, שָׂמוֹ, שָׁמוּ, שְּׁמוֹ. מופיעה ב־177 דפים בש״ס, למשל ברכות ד. (4a).
פירוש
- שָׁמוּ (מלשון שומה)
צורות מנוקדות
שְׁמוֹ · שָׂמוּ · שָׂמוֹ · שָׁמוּ · שְּׁמוֹ
היכן מופיעה בתלמוד
321 מופעים בש״ס · 177 עמודים
- ברכות ד. (4a)
- ברכות לד. (34a)
- שבת סג. (63a)
- עירובין מט. (49a)
- פסחים עב. (72a)
- ראש השנה יא: (11b)
- יומא לט: (39b)
- ביצה כ. (20a)
- מגילה טו. (15a)
- חגיגה יג. (13a)
- יבמות קב. (102a)
- סוטה י: (10b)
- סוטה מט: (49b)
- קידושין יד. (14a)
- בבא מציעא לה. (35a)
- בבא בתרא נב: (52b)
- סנהדרין יט: (19b)
- סנהדרין מט: (49b)
- סנהדרין צח: (98b)
- עבודה זרה יט. (19a)
- זבחים נז. (57a)
- מנחות נג. (53a)
- חולין פז. (87a)
- בכורות נט. (59a)