מגילה 15a — התלמוד בעברית

ומקשינן:

בשלמא אינהו

ירמיה וחנמאל, ברוך ושריה,

מיפרשי

שהיו נביאים [כמבואר ברש"י].

אלא אבהתייהו,

נריה מחסיה חלקיה ושלום,

מנלן

דנביאים הוו?

ומתרצינן:

כדעולא. דאמר עולא: כל מקום

ש

נכתב

שמו ו

גם

שם אביו בנביאות

-

בידוע שהוא נביא בן נביא

.

וגבי ירמיה וחנמאל, ברוך ושריה - נכתב גם שם אבותם, ומהא ידעינן שהיו גם אבותיהם נביאים.

ואם נכתב

שמו, ולא

נכתב

שם אביו

-

בידוע שהוא נביא, ולא בן נביא.

כל מקום ש

שמו ושם עירו מפורש

-

בידוע שהוא מאותה העיר.

ואם נכתב

שמו ולא שם עירו

-

בידוע שהוא מירוש לים.

במתניתא תנא

הכי:

כל שמעשיו ומעשה

אבותיו סתומין,

שלא נתפרשו.

ופרט לך הכתוב באחד מהן לשבח, כגון: "דבר ה' אשר היה אל צפניה בן כושי בן גדליה", בידוע שהוא צדיק בן צדיק.

וכל שפרט לך הכתוב באחד מהן לגנאי, כגון: "ויהי בחדש השביעי בא ישמעאל בן נתניה בן אלישמע", בידוע שהוא רשע בן רשע

[שהוא הרג את גדליה בן אחיקם הצדיק].

אמר רב נחמן: מלאכי

-

זה מרדכי. ולמה נקרא שמו מלאכי?

מפני

שהיה משנה למלך

[כדכתיב במגילה: "כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש"].

מיתיבי: ברוך בן נריה, ושריה בן מעשיה, ודניאל, ומרדכי, בלשן

,

וחגי, זכריה ומלאכי, כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש.

חזינן דמרדכי ומלאכי - תרי גברי הוו!?

ומסקינן:

תיובתא.

תניא, אמר רבי יהושע בן קרחה: מלאכי

-

זה עזרא

.

וחכמים אומרים: מלאכי שמו.

אמר רב נחמן: מסתברא כמאן דאמר

ד

מלאכי זה עזרא.

דכתיב בנביאות מלאכי: "בגדה יהודה ותועבה נעשתה בישראל ובירושלם כי חלל יהודה קדש ה' אשר אהב ובעל בת אל נכר".

והיינו, שהוכיחן על שנשאו נשים נכריות .

ומאן

הוא ד

אפריש נשים נכריות? עזרא! דכתיב: "ויען שכניה בן יחיאל מבני עילם ויאמר לעזרא אנחנו מעלנו באלהינו ונושב נשים נכריות".

והפרישן עזרא, כדכתיב התם [עזרא י' י']: "ויקם עזרא הכהן ויאמר אליהם, אתם מעלתם וגו' הבדלו מעמי הארץ ומן הנשים הנכריות וגו'".

תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם

,

ואלו הן:

שרה, רחב, ואביגיל, ואסתר

.

ולמאן דאמר

לעיל [י"ג ע"א] ד

אסתר ירקרוקת היתה,

שלא היתה נאה,

מפיק אסתר

-

ומעייל

את

ושתי

תחתיה.

תנו רבנן: רחב

-

בשמה זינתה.

שהמזכיר את שמה - נגרר אחר תאות זנות.

יעל

-

ב

שמיעת

קולה

.

אביגיל

-

בזכירתה.

מיכל בת שאול

-

בראייתה

.

אמר רבי יצחק: כל האומר "רחב רחב"

-

מיד ניקרי

[רואה קרי].

אמר ליה רב נחמן: אנא אמינא "רחב רחב", ולא איכפת לי

!

אמר ליה: כי קאמינא

-

ביודעה ובמכירה

.

כתיב:

"ומרדכי ידע את כל אשר נעשה

וגו' ויזעק זעקה גדולה ומרה".

מאי אמר

בזעקתו ?

רב אמר,

הכי זעק מרדכי:

גבה המן מאחשורוש.

שמלאו לבו לדבר מה שלא עלה על לב אחשורוש.

ושמואל אמר: גבר מלכא עילאה ממלכא תתאה

[כינה להיפוך, בלשון נקיה ].

כתיב:

"ותתחלחל המלכה",

דהיינו שנתמסמס חלל גופה .

מאי ותתחלחל?

אמר רב: שפירסה נדה.

ורבי ירמיה אמר: שהוצרכה לנקביה

.

"ותקרא אסתר להתך".

אמר רב: התך

-

זה דניאל

.

ולמה נקרא שמו התך? שחתכוהו מגדולתו

בימי אחשורוש. שהרי בלשצר השליטו שליש במלכותו, וכן דריוש. וכשמלך אחשורוש - חתכוהו מגדולתו .

ושמואל אמר: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו.

[דדרשינן "התך" - לשון חיתוך, שאות ה"א מתחלפת בחי"ת . מהרש"א].

כתיב בסיפיה דההוא קרא: "ותצוהו על מרדכי

לדעת מה זה ועל מה זה".

אמר רבי יצחק,

הכי

שלחה לו: שמא עברו ישראל על חמשה חומשי תורה, דכתיב בהן: "מזה ומזה הם כתובים"?!

כתיב:

"ויגידו למרדכי את דברי אסתר".

משמע דאחרים הלכו להגיד למרדכי,

ואילו איהו

התך גופיה -

לא אזל לגביה

.

מכאן

-

שאין משיבין על הקלקלה,

ולכן לא רצה התך להשיב למרדכי את מה שאמרה אסתר, שאינה יכולה לבוא אל המלך.

"לך כנוס את כל היהודים וגו'"

-

עד "אשר לא כדת". אמר רבי אבא: שלא כדת היה שבכל יום ויום.

ש

עד עכשיו

נבעלתי

באונס, ועכשיו

-

ברצון,

שהרי אלך אל המלך אחשורוש מרצוני.

"וכאשר אבדתי אבדתי". כשם שאבדתי מבית אבא

-

כך אובד ממך

,

שהרי אשת ישראל שנאנסה - מותרת לבעלה, אבל אם נבעלה ברצון - אסורה לבעלה .

מאי:

"ויעבור מרדכי"?

אמר רב: שהעביר יום ראשון של פסח בתענית

,

שהרי בי"ג בניסן נכתבו האגרות, להשמיד להרוג ולאבד. ובי"ד ט"ו וט"ז התענו , ובט"ז בערב נתלה המן.

ושמואל אמר: דעבר ערקומא דמיא,

כדי לאסוף את היהודים שבעבר השני .

כתיב:

"ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר מלכות".

ותמהינן: הא "ותלבש אסתר

בגדי מלכות"

-

מיבעי ליה

לקרא למימר?

אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: מלמד שלבשתה רוח הקדש.

ד

כתיב הכא: "ותלבש", וכתיב התם

[דברי הימים א', י"ב י"ט]:

"ורוח לבשה את עמשי

ראש השלישים וגו' לך דוד ועמך בן ישי וגו'" .

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לעולם אל

תהי ברכת הדיוט

קלה בעיניך

.

שהרי שני גדולי הדור, ברכום שני הדיוטות

-

ונתקיימה בהן. ואלו הן

אותם גדולי הדור:

דוד ודניאל.

דוד

-

דברכיה ארונה. דכתיב: "ויאמר ארונה אל המלך וגו'

ה' אלקיך ירצך". ונתקיימה בו, דכתיב: "ויבן שם דוד מזבח לה וגו' ויעתר ה' לארץ ותעצר המגפה מעל ישראל".

דניאל

-

דברכיה דריוש. דכתיב

שאמר לו דריוש כשהשליכו אותו לגוב האריות:

"אלהך די אנת פלח ליה בתדירא הוא ישיזבינך".

ונתקיימה בו, שהרי ניצול.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך. שהרי אבימלך קלל את שרה: "הנה הוא לך כסות עינים"

[דהכי אמרינן במס' ב"ק [צ"א ע"א]: "אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גלית שהוא אישך, וגרמת אלי הצער הזה, יה"ר שיהיו לך בני כסויי עיניים"] ,

ונתקיים בזרעה.

דכתיב:

"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו".

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא

-

מדת בשר ודם.

ש

מדת בשר ודם: אדם שופת קדרה, ואחר כך נותן לתוכה מים.

אבל הקדוש ברוך הוא, נותן מים

-

ואחר כך שופת הקדרה. לקיים מה שנאמר: "לקול תתו המון מים בשמים

ויעלה נשיאים". דהיינו שקודם נותן מים, ואחר כך "ויעלה נשיאים", שהנשיאים הם כקדירה של מים.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: כל האומר דבר בשם אומרו

-

מביא גאולה לעולם

.

שנאמר: "ותאמר אסתר למלך

בשם מרדכי"

,

ועל ידי כך באה גאולה לישראל.

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: צדיק אבד

-

לדורו אבד,

שהדור איבד את הצדיק שהיה מגין עליהם. אבל הוא עצמו - לא אבד במיתתו, שהרי חי הוא לחיי עלמא.

משל לאדם שאבדה לו מרגלית.

שהרי ב

כל מקום שהיא

-

מרגלית שמה,

ולא אבדה לעצמה.

לא אבדה

-

אלא לבעלה.

"וכל זה איננו שוה לי". אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: בשעה שראה המן את

מרדכי יושב בשער המלך, אמר: כל זה איננו שוה לי.

ו

כדרב חסדא.