קביל
קביל בתלמוד הבבלי: קִבֵּל, קַבֵּל (צווי), קוֹבֵל (=מִתְרַעֵם). בניקוד: קַבֵּיל, קֳבֵיל, קַבִּיל, קָבֵיל. מופיעה ב־44 דפים בש״ס, למשל ברכות יד. (14a).
פירוש
- קִבֵּל
- קַבֵּל (צווי)
- קוֹבֵל (=מִתְרַעֵם)
צורות מנוקדות
קַבֵּיל · קֳבֵיל · קַבִּיל · קָבֵיל
היכן מופיעה בתלמוד
69 מופעים בש״ס · 44 עמודים
- ברכות יד. (14a)
- ברכות מו. (46a)
- פסחים ה: (5b)
- ביצה מ. (40a)
- תענית יא: (11b)
- מועד קטן טז: (16b)
- כתובות נ. (50a)
- כתובות סט. (69a)
- כתובות צב. (92a)
- נדרים מט: (49b)
- גיטין נז: (57b)
- גיטין עג. (73a)
- קידושין לא: (31b)
- קידושין מז: (47b)
- בבא קמא מז: (47b)
- בבא קמא עח: (78b)
- בבא מציעא מ: (40b)
- בבא מציעא ע: (70b)
- בבא מציעא פד. (84a)
- בבא מציעא פד: (84b)
- בבא מציעא קיז. (117a)
- סנהדרין קב. (102a)
- בכורות טז: (16b)
- כריתות טז: (16b)