בבא מציעא 84b — התלמוד בעברית

ועתה הגמרא חוזרת לסיפור של רבי אלעזר ברבי שמעון, שאמר על עצמו "שישו בני מעי, שישו. ומה ספיקות שלכם כך, ודאית שלכם על אחת כמה וכמה".

ואפילו הכי, לא סמך רבי אלעזר ברבי שמעון אדעתיה.

הוא לא סמך על עצמו, אלא היה דואג שמא בטעות הסגיר למלכות אדם שהוא צדיק, והיה מבקש רחמים ומחילה על כך.

קביל עליה יסורי.

הוא קיבל על עצמו יסורים כדי לכפר על עונו.

באורתא הוו מייכי ליה שיתין נמטי,

בערב היו מציעים תחתיו במטתו ששים סדינים נקיים.

לצפרא נגדי מתותיה שיתין משיכלי דמא וכיבא.

בבקר היו מוציאים מתחתיו ששים עריבות מלאות דם שנעשה לבן, מהשחין שבא עליו.

למחר, עבדא ליה דביתהו,

כל בקר היתה אשתו מכינה לו רפואה,

שיתין מיני לפדא,

ששים מיני מאכל עשויים מתאנים,

ואכיל להו, וברי,

והיה אוכל מהם ומבריא.

ולא הות שבקא ליה דביתהו למיפק לבי מדרשא.

אשתו לא היתה נותנת לו ללכת לבית המדרש,

כי היכי דלא לדחקוהו רבנן,

כדי שלא יצערו אותו החכמים, שהיו מקפידים עליו על שהיה מוסר גנבים למלכות.

באורתא אמר להו,

בערב היה אומר ליסורים:

אחיי ורעיי, בואו!

בצפרא אמר להו,

בבקר היה אומר להם:

זילו,

עיזבו אותי

מפני ביטול תורה,

שהיה לומד כל היום בביתו.

יומא חד, שמעה דביתהו,

יום אחד שמעה אשתו איך שהוא אומר בערב ליסורים שיבאו עליו.

אמרה ליה: את קא מייתית להו עילויך!

אתה הוא שמביא על עצמך את היסורים.

כלית ממון של בית אבא.

אתה מכלה את הממון שהבאתי מבית אבי במאכלים הרבים שאני צריכה להכין לרפואתך ובבגדים הנרקבים מחמת היסורים.

אימרדה,

מרדה בו,

אזלה לבית נשא,

והלכה לבית אביה.

סליקו ואתו הנך

[

שיתין

]

ספונאי

ששים ספנים שהיו נתונים בסכנה כשספינתם עמדה לטבוע בים, התפללו להינצל בזכותו של רבי אלעזר ברבי שמעון. וכאשר ניצלו בזכותו ועלו מהים,

עיילו ליה

שלחו לו כדורון

שיתין עבדי כי נקיטי שיתין ארנקי.

ששים עבדים ובידיהם ששים ארנקים.

ועבדו ליה שיתין מיני לפדא.

והם היו מכינים לו לרפואה את ששים מיני המאכלים.

ואכיל להו.

והוא היה אוכל אותם ומבריא.

יומא חד, אמרה לה לברתיה,

יום אחד אמרה אשתו לבתה:

זילי, בקי באבוך, מאי קא עביד האידנא!?

לכי ותבדקי מה אביך עושה היום.

אתיא,

היא הגיעה.

אמר לה

אביה:

זילי,

לכי

אמרי לאמך

: העושר

שלנו, גדול משלהם

.

קרי אנפשיה

קרא על עצמו את הפסוק "

היתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לחמה

". שנאמר על התורה. כלומר, בזכות התורה, הוא זכה לעשירות מהספנים שבאו ממרחק.

אכל ושתי וברי,

עד שהתחזק.

נפק לבי מדרשא,

יצא לבית המדרש [מאחר שאין מי שיעכב בעדו עתה].

אייתו לקמיה שתין מיני דמי,

הביאו לפניו הנשים ששים גוונים של דם אשה כדי שיבדוק אם הוא דם נדה או דם טהור.

טהרינהו.

טיהר את כל המראות, והתיר את הנשים לבעליהן.

הוה קא מרנני רבנן, ואמרי,

החכמים שבבית המדרש ריננו אחר רבי אלעזר ברבי שמעון, ואמרו:

סלקא דעתך לית בהו חד ספק!?

כיצד יתכן שלא יהא אפילו אחד מאותן המראות בספק דם נדה?

אמר להו

רבי אלעזר ברבי שמעון:

אם כמותי הוא,

שכל הנשים הללו מותרות לבעליהן,

יהיו כולם זכרים,

יתעברו כולן הלילה, ותלדנה זכרים.

ואם לאו,

אלא יש אפילו אחת מהן שהיא ספק טהורה,

תהא נקבה אחת ביניהם

.

היו כולם זכרים! ואסיקו להו,

קראו להם "

רבי אלעזר

",

על שמיה,

על שמו של רבי אלעזר ברבי שמעון.

תניא: אמר רבי: כמה פריה ורביה ביטלה רשעה זו מישראל,

המלכות הרשעה שמינתה את רבי אלעזר ברבי שמעון לתפוס גנבים, גרמה דרך לביטול פריה ורביה בישראל, שלא היה יכול רבי אלעזר ברבי שמעון לבא לבית המדרש תמיד ולפסוק על מראות הדם של הנשים. [פירוש אחר: ה"רשעה" הכוונה לאשתו שעיכבה אותו שנים רבות מלבא לבית המדרש].

כי הוה קא ניחא נפשיה,

כשנפטר רבי אלעזר ברבי שמעון,

אמר לה לדביתהו

לאשתו:

ידענא בדרבנן דרתיחי עלי,

יודע אני שהחכמים כועסים עלי על שמסרתי גנבים למלכות וביניהם היו גם קרובי משפחה שלהם,

ולא מיעסקי בי שפיר,

הם לא יתעסקו בי אחרי מותי בכבוד הראוי.

אוגנין בעיליתאי,

השכיבי את גופתי בעליית הגג,

ולא תידחלין מינאי,

ואינך צריכה לפחד כלל.

אמר רבי שמואל בר נחמני: אישתעיא לי אימיה דרבי יונתן,

סיפרה לי אמו של רבי יונתן,

דאישתעיא לה דביתהו דרבי אלעזר ברבי שמעון,

שסיפרה לה אשתו של רבי אלעזר ברבי שמעון:

לא פחות מתמני סרי ולא טפי מעשרין ותרין שנין

לפחות שמונה עשרה, ואולי אפילו עשרים ושתים שנה,

אגניתיה בעיליתא,

הוא שכב בעליית הגג.

כי הוה סליקנא,

כשהייתי עולה לשם,

מעיננא ליה במזייה,

הייתי בודקת בשערותיו,

כי הוה משתמטא ביניתא מיניה,

כשהיתה נושרת ממנו שערה,

הוה אתי דמא

היה יוצא משם דם!

יומא חד, חזאי ריחשא דקא נפיק מאוניה,

יום אחד ראתה תולעת יוצאת מאזנו.

חלש דעתאי,

דאגתי שמא מעתה גופו מתחיל להסריח ולהרקיב.

איתחזי לי בחלמא,

הוא נגלה אלי בחלום, ו

אמר לי: לא מידיהוא!

אל תדאגי משום שהדבר בא לי כעונש על כך ש

יומא חד, שמעי בזילותא דצורבא מרבנן, ולא מחאי כדבעי לי.

פעם אחת שמעתי שפגעו בכבודו של תלמיד חכם ולא מחיתי כראוי [ולכן נענשתי באזני].

וכל אותה עת שגופו של רבי אלעזר ברבי שמעון היה מונח בעליית הגג, לא ידעו אנשים כלל שהוא מת.

כי הוו אתו בי תרי לדינא,

כשהיו באים שני בעלי דין לביתו של רבי אלעזר ברבי שמעון כדי להתדיין בפניו,

הוו קיימו אבבא,

היו עומדים בפתח.

אמר מר מילתיה, ומר מילתיה.

וכל אחד השמיע את טענותיו.

נפיק קלא מעיליתיה,

והיה יוצא קול מעליית הגג,

ואמר: איש פלוני אתה חייב!

איש פלוני אתה זכאי!

יומא חד, הוה קא מינציא דביתהו בהדי שבבתא.

יום אחד רבה אשתו של רבי אלעזר ברבי שמעון עם שכנתה.

אמרה לה

השכנה:

תהא כבעלה, שלא ניתן לקבורה!

אמרי רבנן: כולי האי, ודאי לאו אורח ארעא.

מאחר והדבר כבר נודע ברבים שהוא אינו חי ולא נקבר, שוב אין זה כבודו להשאירו כך, ולא לקברו.

איכא דאמרי

: הסיבה שהחכמים התעוררו להביאו לקבורה, מפני ש

רבי שמעון בן יוחאי,

שהיה אביו של רבי אלעזר,

איתחזאי להו בחלמא,

נגלה לחכמים בחלום, ו

אמר להו: פרידה

גוזל

אחת יש לי ביניכם, ואי אתם רוצים להביאה אצלי?!

אזול רבנן לאעסוקי ביה,

הלכו החכמים להביא אותו לקבורה.

לא שבקו בני עכבריא

[שם מקום הסמוך לעירו של רבי אלעזר ברבי שמעון]. בני אותו מקום לא נתנו להוציא את רבי אלעזר ברבי שמעון מביתו,

משום דכל שני דהוה ניים רבי אלעזר ברבי שמעון בעיליתיה,

שכל אותם השנים שהוה היה מונח בעליית גגו,

לא סליק חיה רעה למתייהו,

לא נכנסה חיה רעה לעירם.

יומא, חד מעלי יומא דכיפורי הוה,

הגיע ערב יום כפור.

הוו טרידי,

כשאנשי עכבריא היו טרודים,

שדרו רבנן לבני בירי,

שלחו חכמים לבני כפר בירי הסמוך לעכבריא,

ואסקוהו לערסיה, ואמטיוה למערתא דאבוה.

לקחו את מטתו של רבי אלעזר ברבי שמעון, והביאו אותה אל פתח מערת אביו רבי שמעון בן יוחאי.

אשכחוה לעכנא דהדרא ליה למערתא.

היה שם נחש, שהקיף את המערה סביב, כשזנבו לתוך פיו.

אמרו ליה

לנחש:

עכנא עכנא,

נחש נחש,

פתחי פיך

והרחיקי את זנבך מעל פיך,

ויכנס בן אצל אביו!

פתח להו

הנחש פתח פיו, ונתן להם ליכנס למערה.

שלח רבי לדבר באשתו

של רבי אלעזר ברבי שמעון, שתסכים לינשא לו.

שלחה ליה

שלחה לו בתשובה:

כלי שנשתמש בו קודש

-

ישתמש בו חול!?

ועוד שלחה לו:

תמן אמרי,

בארץ ישראל אומרים משל על כגון זה:

באתר דמרי ביתא תלי זייניה,

על היתד שהגבור היה רגיל לתלות את כלי זיינו,

כולבא רעיא,

הנבל הרועה,

קולתיה תלא,

תלה שם את תרמילו!

שלח לה

רבי:

נהי

אמנם

דבתורה

בעלך היה

גדול ממני, אבל במעשים טובים, מי גדול ממני!

שלחה ליה

לרבי:

בתורה מיהא, גדול ממך, אנא לא ידענא,

אני אינני יודעת אם הוא היה גדול ממך בתורה אלא שאתה מודה בכך.

אבל

במעשים

טובים,

ידענא

אני יודעת שהוא היה גדול ממך,

דהא קביל עליה יסורי,

שהרי הוא קיבל על עצמו יסורים.

ומבארת הגמרא:

בתורה, מאי היא?

מהיכן ידע רבי שרבי אלעזר ברבי שמעון היה גדול ממנו בתורה?

דכי הוו יתבי,

כשהיו יושבים שני גדולי הדור,

רבן שמעון בן גמליאל ורבי יהושע בן קרחה,

ועוד הרבה חכמים

אספסלי

על הספסלים בבית המדרש,

יתבי קמייהו

ישבו לפניהם

רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי, אארעא

על הארץ,

מקשו ומפרקו

והיו מקשים ומתרצים בסוגיות הנידונות בבית המדרש.

אמרי,

אמרו החכמים יושבי הספסלים שבבית המדרש:

מימיהן

של רבי אלעזר ברבי שמעון ורבי

אנו שותים,

כלומר אנו למדים מהם תורה,

והם יושבים על גבי קרקע?!

עבדו להו ספסלי

התקינו גם להם ספסלים

אסקינהו

והושיבו אותם עליהם.

אמר להן רבן שמעון בן גמליאל,

שהיה אביו של רבי, לחכמים:

פרידה אחת

גוזל אחד

יש לי ביניכם

והוא בני

ואתם מבקשים לאבדה הימני?

חשש שמא תשלוט בו עין הרע על ידי שהעלוהו לשבת על הספסל.

אחתוהו לרבי

הורידו אותו בחזרה לשבת על הארץ.

אמר להן רבי יהושע בן קרחה

לחכמים:

מי שיש לו אב יחיה, ומי שאין לו אב ימות?!

כלומר, וכי ברבי אלעזר ברבי שמעון, שאביו, רבי שמעון בן יוחאי, כבר נפטר, אין לדאוג שלא תשלוט בו עין הרע?

אחתוהו נמי לרבי אלעזר ברבי שמעון,

הורידו גם אותו בחזרה לארץ.

חלש דעתיה

חלשה דעתו של רבי,

אמר: קא חשביתו ליה כוותי,

וכי הוא חשוב כמותי שאתם חוששים גם לו לעין הרע?

עד ההוא יומא,

עד אותו יום,

כי הוה אמר רבי מילתא,

כשרבי היה אומר דבר מה בתורה,

הוה מסייע ליה רבי אלעזר ברבי שמעון,

היה רבי אלעזר ברבי שמעון מביא לו על כך ראיה.

מכאן ואילך,

שראה רבי אלעזר ברבי שמעון שרבי אינו מחשיבו כראוי,

כי הוה אמר רבי: יש לי להשיב,

כשרבי רק היה מתחיל לומר שיש לו מה להקשות, מיד

אמר ליה רבי אלעזר ברבי שמעון: כך וכך יש לך להשיב,

בודאי אתה רוצה להקשות כך וכך, ו

זו היא תשובתך!

מיד אמר לו את התירוץ.

השתא, היקפתנו,

לולי עניתי לך מיד, היית מקיף אותנו ב

תשובות חבילות

בהרבה קושיות,

שאין בהן ממש!

חלש דעתיה דרבי,

כיון שנוכח לדעת שרבי אלעזר ברבי שמעון גדול ממנו בתורה.

אתא, אמר ליה לאבוה.

הלך והשיח את צערו לפני אביו.

אמר ליה: בני! אל ירע לך! שהוא ארי בן ארי, ואתה ארי בן שועל!

והיינו דאמר רבי: שלשה ענוותין הן

.