מנו
מנו בתלמוד הבבלי: מְנוּ, מִי הוּא, מְמַנִּים, מוֹנִים. בניקוד: מָנוּ, מַנּוּ, מְנוֹ, מְנוּ. מופיעה ב־32 דפים בש״ס, למשל ברכות נח. (58a).
פירוש
- מְנוּ
- מִי הוּא
- מְמַנִּים
- מוֹנִים
צורות מנוקדות
מָנוּ · מַנּוּ · מְנוֹ · מְנוּ
היכן מופיעה בתלמוד
47 מופעים בש״ס · 32 עמודים
- ברכות נח. (58a)
- שבת נג. (53a)
- שבת קז: (107b)
- פסחים מג. (43a)
- ראש השנה ג: (3b)
- מגילה י. (10a)
- מועד קטן יז. (17a)
- מועד קטן כב. (22a)
- יבמות מה: (45b)
- יבמות ק: (100b)
- כתובות יג: (13b)
- כתובות מג: (43b)
- גיטין נט. (59a)
- קידושין עה. (75a)
- בבא בתרא צא. (91a)
- סנהדרין קד. (104a)
- שבועות טז. (16a)
- מנחות סו. (66a)
- חולין ס: (60b)
- חולין עו: (76b)
- ערכין יב: (12b)
- ערכין לב: (32b)
- ערכין לג. (33a)
- כריתות י. (10a)