מנא
מנא בתלמוד הבבלי: מָנָה, מִנַּיִן, סָפַר, בֶּגֶד כְּלִי, כְּלִי. בניקוד: מְנָא, מָנָא, מְנַָא, מְנֵא. מופיעה ב־606 דפים בש״ס, למשל ברכות ו: (6b).
פירוש
- מָנָה
- מִנַּיִן
- סָפַר
- בֶּגֶד כְּלִי
- כְּלִי
צורות מנוקדות
מְנָא · מָנָא · מְנַָא · מְנֵא
היכן מופיעה בתלמוד
855 מופעים בש״ס · 606 עמודים
- ברכות ו: (6b)
- שבת לא: (31b)
- שבת קמו: (146b)
- פסחים לג. (33a)
- ראש השנה לד. (34a)
- יומא נה. (55a)
- סוכה לג: (33b)
- מגילה לא: (31b)
- יבמות עג: (73b)
- כתובות ס. (60a)
- סוטה כח. (28a)
- קידושין טז: (16b)
- בבא קמא נח: (58b)
- בבא מציעא צה. (95a)
- סנהדרין טו. (15a)
- סנהדרין עח: (78b)
- שבועות מט. (49a)
- הוריות יג. (13a)
- זבחים סג: (63b)
- מנחות לז. (37a)
- חולין יד. (14a)
- חולין קלה. (135a)
- בכורות נה: (55b)
- תמורה כט. (29a)