דמיה
דמיה בתלמוד הבבלי: דָּמוֹ, דָּמָיו (=מחירו). בניקוד: דָּמֶיהָ, דְּמֵיהּ, דְּמָיהּ, דָּמְיָה, דָמֶיהָ. מופיעה ב־36 דפים בש״ס, למשל שבת קלד. (134a).
פירוש
- דָּמוֹ
- דָּמָיו (=מחירו)
צורות מנוקדות
דָּמֶיהָ · דְּמֵיהּ · דְּמָיהּ · דָּמְיָה · דָמֶיהָ
היכן מופיעה בתלמוד
58 מופעים בש״ס · 36 עמודים
- שבת קלד. (134a)
- סוכה מ: (40b)
- יבמות סו: (66b)
- גיטין נז: (57b)
- גיטין עד. (74a)
- גיטין עד: (74b)
- קידושין נח. (58a)
- קידושין עב. (72a)
- בבא בתרא נא. (51a)
- בבא בתרא פח. (88a)
- עבודה זרה כד. (24a)
- עבודה זרה נד: (54b)
- עבודה זרה סב. (62a)
- עבודה זרה סד. (64a)
- זבחים קו: (106b)
- בכורות ב: (2b)
- ערכין ה: (5b)
- ערכין כ. (20a)
- ערכין כה: (25b)
- ערכין ל. (30a)
- מעילה יב: (12b)
- נדה ט. (9a)
- נדה יט: (19b)
- נדה לח: (38b)