בבא קמא 45a — התלמוד בעברית

עד שלא נגמר דינו: מכרו

מכור

בינתיים, וחורש בו עד שייגמר דינו

; הקדישו, מוקדש

, ובינתיים מי שנתהנה ממנו, מעל

; שחטו, בשרו מותר

, כי עד שלא נגמר דינו לא נאסר בהנאה - וכן אם

החזירו שומר לבית בעליו

, כלומר: אם המית בבית השומר בפשיעתו של השומר, והחזירו השומר לבעלים קודם שנגמר דינו, הרי זה

מוחזר

, כלומר: אינו חייב לשלם לבעלים על הפסד השור לכשייגמר דינו לסקילה וייאסר בהנאה.

אבל

משנגמר דינו

נאסר בהנאה, ולפיכך:

מכרו, אינו מכור; הקדישו, אינו מוקדש;

שחטו, בשרו אסור

-

ואם

החזירו שומר

לאחר שנגמר דינו בבית השומר -

לבית בעליו, אינו מוחזר

, וצריך לשלם לבעלים את הפסד השור שנאסר בהנאה.

רבי יעקב אומר

:

אף משנגמר דינו

בבית השומר,

החזירו

שומר לבעליו מוחזר

, ואינו חייב לשלם לבעלים את הפסד השור שנאסר בהנאה.

וכשם שנחלקו חכמים ורבי יעקב לענין שומר, כן נחלקו לענין גזלן, שהרי שנינו במשנה לקמן צו ב גבי גזילה: "היתה יוצאת ליסקל, אומר לו הרי שלך לפניך", ואינו חייב לשלם דמים, ואילו בברייתא לקמן צח ב שנינו: "שור עד שלא נגמר דינו, אומר לו הרי שלך לפניך", ומשמע: הא משנגמר דינו אינו אומר לו הרי שלך לפניך, והיינו משום שהמשנה סוברת כרבי יעקב, ואילו הברייתא סוברת כחכמים.

ומפרשינן:

לימא בהא קמיפלגי

האם נאמר שבכך נחלקו חכמים ורבי יעקב:

דרבנן סברי

: כיון שנאסר השור בהנאה בבית שומר כשנגמר דינו,

אין אומרין באיסורי הנאה

"

הרי שלך לפניך

", כלומר: אם נאסר השור בהנאה בבית שומר על ידי פשיעתו, הרי זה מתחייב בדמים, ואינו יכול ליפטר בהחזרת השור האסורה בהנאה; מחייבתו בדמים; וכן גזלן שנאסר החפץ הגזול בהנאה קודם שהחזירה, [ואפילו שלא על ידי פשיעתו], מתחייב הוא בדמים, ואינו יכול ליפטר בהשבת השור האסור בהנאה.

ורבי יעקב סבר: אומרין באיסורי הנאה

"

הרי שלך לפניך

", כלומר: פטורים השומר והגזלן מתשלום דמים, אף שנאסר החפץ בהנאה ברשותם.

אמר

דחה

רבה

:

לא כאשר פירשת, אלא:

דכולי עלמא

בין חכמים ובין רבי יעקב - סברי:

אומרין באיסורי הנאה הרי שלך לפניך

, כלומר: אם לא שעשו השומר והגזלן מעשה בידים לאוסרו בהנאה, אין הם חייבים בתשלום דמים, ואם השיבו את החפץ האסור בהנאה לבעלים, הרי הם פטורים -

דאם כן

כדבריך, שגזלן אינו יכול להשיב חפץ שנאסר בידו בהנאה -

נפלוג

חכמים על רבי יעקב אף

לענין חמץ

גזול שנאסר

בפסח

בהנאה ביד הגזלן, ויאמרו, שאין הוא יכול לומר "הרי שלך לפניך" ומשלם הוא דמים; ולא כן שנינו בברייתא לקמן צח ב, שהרי שנינו שם גבי גזילה:

"חמץ ועבר עליו הפסח ... אומר לו הרי שלך לפניך ... שור עד שלא נגמר דינו אומר לו הרי שלך לפניך", אבל נגמר דינו אינו אומר לו "הרי שלך לפניך" ומשום שברייתא זו כחכמים היא, ומכל מקום כשגזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו "הרי שלך לפניך"; ולדבריך תיקשי: כשם שבשור שנגמר דינו אין אומר הגזלן הרי שלך לפניך, כך גם בחמץ, לא יאמר לו "הרי שלך לפניך ".

ובהכרח, שלדעת חכמים איסור הנאה הבא מאליו אינו מחייב את הגזלן בדמים, ולא את השומר כשפשע בה, ובשור שנגמר דינו ללא מעשה בידים אף חכמים מודים שאינו חייב לשלם דמים בין בשומר ובין בגזלן.

אלא הכא

בשומר ובגזלן שנחלקו בו רבי יעקב וחכמים - במאי עסקינן: כשתפש השומר או הגזלן והביאו בידים לבית הדין שיגמרו את דינו, ונמצא שהזיקו בידים, ומשום כך לדעת חכמים הרי הם חייבים בדמים -

ואם תאמר: אם כן למה נחלק רבי יעקב ופוטר הוא את השומר ואת הגזלן, ומה הוא יסוד מחלוקתם? אימא לך:

בגומרין דינו של שור

לסקילה

שלא בפניו

של השור

קמיפלגי

חכמים ורבי יעקב!

דרבנן סברי: אין גומרין דינו של שור אלא בפניו

של שור, וחייב השומר לשלם, משום:

דאמר ליה

המפקיד לשומר:

אי אהדרתיה ניהלי, הוה מעריקנא ליה לאגמא, השתא אתפשתיה לתוראי בידא דלא יכילנא לאשתעויי דינא בהדיה

[אילו היית מחזירו לי, הייתי יכול להבריחו לאגם ולא היה נאסר, ואילו אתה לא עשית כן, והתפסת את שורי בידי בית הדין שאיני יכול לריב עמם, ועל כרחי יגמרו את דינו ויאסרוהו בהנאה].

כלומר: למה התפשתו בידים לבית הדין, ונתת בידם את האפשרות לגמור את דינו ולאוסרו בהנאה.

ורבי יעקב סבר: גומרין דינו של שור

אפילו

שלא בפניו

, ולכן פטור השומר [והגזלן], ומשום

דאמר ליה

השומר למפקיד:

סוף סוף מיגמר הוו גמרי ליה לדינא

[בכל אופן יכולים הם לגמור את דינו], ואני שהתפשתיו לא הזקתיך יותר מאשר הוא ניזוק מאליו, ועל ההיזק שנעשה מאליו איני חייב, שהרי אומרים באיסורי הנאה: "הרי שלך לפניך".

ומפרשינן:

מאי טעמא דרבנן

הסוברים ש"אין גומרין דינו של שור לסקילה שלא בפניו של השור":

משום שנאמר: "

השור יסקל וגם בעליו יומת

", הרי שהקיש הכתוב סקילת השור על הריגתו - לבעלים, כדי ללמד:

כמיתת הבעלים

על הריגתם,

כך מיתת השור

על הריגתו, ולמדנו:

מה בעלים

אין נהרגים עד שיגמרו את הדין

בפניהם

,

אף שור

אין גומרים את דינו אלא

בפניו

.

ורבי יעקב

שאינו מקיש לענין זה, משום דאמר לך:

בשלמא בעלים

צריך לגמור את הדין בפניהם שהרי

בני טענה

לבית דין

נינהו, אלא שור

, וכי אטו

בר טענתא

לבית דין

הוא

, ואין מסתבר, שאף לענין זה הקישם הכתוב.

שנינו במשנה:

מסרו לשומר חנם ולשואל

לנושא שכר ולשוכר, נכנסו תחת הבעלים, מועד משלם נזק שלם, ותם משלם חצי נזק:

תנו רבנן: ארבעה נכנסו תחת הבעלים

להתחייב כמותם בתשלומים:

ואלו הן: שומר חנם, והשואל, נושא שכר, והשוכר

, וכך הוא דינם:

אם

הרגו

השוורים שתחת שמירתם של אלו - כשהם

תמין

, הרי השוורים

נהרגין

[נסקלין],

ו

אילו השומרים

פטורין מן הכופר

, שהרי תם אינו חייב בכופר.

ואם הרגו השוורים כשהם

מועדין

, הרי השוורים

נהרגין, ו

השומרים

משלמין את הכופר

, שהרי נכנסו תחת הבעלים, ומועד משלם את הכופר.

וחייבין

השומרים

להחזיר דמי

ה

שור לבעליו

שהרי נהרג,

חוץ משומר חנם

שהוא פטור מלהחזיר דמי שור לבעליו, ומפרש לה ואזיל.

א. שני "חיובי שמירה" יש:

האחד: "שמירת נזיקין", והיא השמירה שחייב אדם לעשות כדי שלא תזיק בהמתו את ממונו של השני, ולא תהרוג; ואם לא שמר והלכה והזיקה הרי הוא משלם ממון, ואם המיתה הרי הוא מחוייב כופר.

השני: "שמירת גופו", והיא השמירה שחייב מי שמקבל בהמה לשמור, שאם לא שמרה ואבדה, הרי הוא חייב לשלם דמי שור לבעליו.

ב. שני "מיני" שמירה יש:

"שמירה פחותה", שהיא דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד.

"שמירה מעולה", שהיא דלת שיכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה.

ג. נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה במשנה [בעמוד ב], בדין "שמירת נזיקין" של שור מועד, באיזו "מין שמירה" הוא חייב.

לדעת רבי מאיר, שמירת נזיקין של שור מועד היא "שמירה מעולה".

לדעת רבי יהודה, שמירת נזיקין של שור מועד, היא "שמירה פחותה".

ד. "שמירת גופו" המחייבת את השומרים, היא "שמירה פחותה" לשומר חינם, ומשום שהשומר פחות משמירה פחותה, הרי הוא "פושע", ושומר חינם חייב בפשיעה; ואילו שומר שכר שחייב הוא אף בגניבה ואבידה שאינה "פשיעה", שמירתו היא "שמירה מעולה", שאם שמר "שמירה פחותה" בלבד, אם כי אינו "פושע" אלא אנוס הוא במקצת, מכל מקום אונס זה כעין אונס של גניבה ואבידה הוא, ששומר השכר חייב בה.

ה. נחלקו רבי מאיר ורבי יהודה בשמירתו של שוכר:

לדעת רבי מאיר, דין השוכר כדין שומר שכר לכל דיניו, ונמצא שהוא חייב בשמירה מעולה.

לדעת רבי יהודה, דין השוכר כדין שומר חינם לכל דיניו, ונמצא שדי לו בשמירה פחותה.

ו. השומרים שחייבים הם ב"שמירת נזיקין", "מין השמירה" שהם חייבים בה לענין "כופר" כדין שמירת הבעלים היא לכל דבר, ואפילו שומר חינם שאינו חייב ב"שמירת גופו" אלא בשמירה פחותה, מכל מקום חייב הוא ב"שמירה מעולה" למועד לדעת רבי מאיר; ומאידך, אפילו שומר שכר שחייב לענין "שמירת גופו" ב"שמירה מעולה", די לו לענין נזיקין וכופר בשמירה פחותה לדעת רבי מאיר שמועד די לו בשמירה פחותה.

ז. חיוב השומרים בכופר ליורשי הנהרג, מדין "שמירת נזיקין" הוא, ואילו חיובם של השומרים בדמי שור לבעלים, מדין "שמירת גופו" הוא; ונמצא, שאם ישמור שומר חינם שמירה פחותה והשור יהרוג וייסקל, יתחייב הוא בכופר לדעת רבי מאיר, אבל לא יתחייב בדמי שור לבעלים.

אמרי

, תמהו בני הישיבה על מה ששנינו שהשומר חינם בלבד פטור מדמי שור לבעלים: הרי ממה נפשך תיקשי, ד

היכי דמי

באיזה אופן עוסקת הברייתא:

אי דנטריה

[אם שמרוהו השומרים] שמירה מעולה שלא ייגח את האדם ויתחייב מיתה, ובאונסם של השומרים המית, אם כן

אפילו כולהו

-

נמי ליפטרו

, אף כל השומרים [מלבד השואל שחייב אפילו באונסין], ייפטרו מלשלם דמי שור לבעלים, שהרי אנוסים הם בהפסדו של השור.

ואי דלא נטריה

כלל [ואם לא שמרוהו כלל], אם כן

אפילו שומר חנם ניחייב

בדמי השור לבעלים!?

אמרי

, יישבו בני הישיבה:

הכא במאי עסקינן

:

דנטריה

[שמרוהו כל ארבעת השומרים]

שמירה פחותה

דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד,

ולא נטריה שמירה מעולה

דהיינו דלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה; וכשיצתה הבהמה מדלת זו שנפרצה ברוח שאינה מצויה, אין זו "פשיעה", אלא כעין "גניבה ואבידה", ולפיכך:

שומר חנם

פטור מתשלום דמי שור לבעלים, כיון ש

כלתה לו שמירתו

[כלומר: אינו חייב בשמירה מעולה מזו], שהרי אינו חייב אלא בפשיעה, ו"שמירה פחותה" אין זו פשיעה.

ואילו

הנך

נושא שכר ושוכר, וכל שכן שואל - חייבים בדמי שור לבעלים, כיון ד

לא כלתה שמירתן

.

אמרי

, תמהו בני הישיבה: והרי

כמאן

סוברת ברייתא זו במחלוקת שנחלקו רבי מאיר ורבי יהודה במין השמירה הנצרכת למועד ב"שמירת נזיקין", שלדעת רבי מאיר: מועד צריך "שמירה מעולה", ולדעת רבי יהודה: די לו ב"שמירה פחותה":

אי כרבי מאיר

, שאין די לו למועד בשמירה פחותה, ומשום כך מחייבת הברייתא ברישא בכופר, ואף שהיה השור שמור ב"שמירה פחותה" -