בבא קמא 45b — התלמוד בעברית

אם כן תיקשי סיפא דברייתא,

ד

ה

אמר

רבי מאיר גופיה במחלוקת אחרת שנחלקו בה רבי מאיר ורבי יהודה:

שוכר כשומר חנם דמי

, ודי לו ב"שמירה פחותה" ל"שמירת גופו" - ואם כן

ליתני

בסיפא דברייתא: "וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו,

חוץ משומר חנם והשוכר

"!? שהרי כשם שפוטר אתה את שומר החנם מתשלום דמי שור לבעליו, משום שלענין "שמירת גופו" שהיא המחייבתו בדמי שור לבעליו, די לו ב"שמירה פחותה" שעשה לשור, אם כן אף השוכר ייפטר כמוהו.

ואי

סוברת הברייתא

כרבי יהודה, דאמר

במחלוקת האחרת: "

שוכר כנושא שכר דמי

", ומשום כך מחייבת הברייתא בסיפא את השוכר בדמי שור לבעליו, ואף שהיה השור שמור "שמירה פחותה"; אם כן

ניתני

אחר מה ששנינו בברייתא: "וחייבין להחזיר דמי שור לבעליו

חוץ משומר חנם

":

וכולן

כל השומרים -

במועדין, פטורין לענין כופר

, שהרי לדעת רבי יהודה עצמו די בשמירה פחותה למועד, והשור שמור היה שמירה פחותה, ואם כן נפטרו כולם מן הכופר; וכן תיקשי רישא ששנינו בהדיא שהם חייבים בכופר.

אמר

תירץ

רב הונא בר חיננא

:

הא מני

ברייתא זו, המחייבת מועד שהיה שמור שמירה פחותה, ופוטרת את השוכר:

רבי אליעזר היא, דאמר

: מועד

אין לו שמירה אלא סכין

, ולכן חייבין השומרים בכופר ואף ששמרו שמירה פחותה,

ו

מה שחייב שוכר בתשלום דמי שור לבעלים הוא משום ד

לענין שוכר, סבר לה

רבי אליעזר -

כרבי יהודה, דאמר: שוכר כנושא שכר דמי

, ואין די לו בשמירה פחותה.

אביי אמר

לבאר את הברייתא:

לעולם

הברייתא

כרבי מאיר

היא, הסובר: מועד אין די לו בשמירה פחותה, ולכן חייבים השומרים בכופר כששמרו שמירה פחותה בלבד, ודקשיא לך: אם כן ייפטר השוכר מתשלום דמי שור לבעליו, היות ולדעת רבי מאיר עצמו, שוכר כשומר חנם דמי ודי לו בשמירה פחותה, אימא לך:

וכדמחליף רבה בר אבוה

את השיטות בדין השוכר -

ותני: שוכר כיצד משלם: רבי מאיר אומר כשומר שכר, רבי יהודה אומר כשומר חנם

, ואם כן הברייתא כולה כרבי מאיר, והשוכר חייב בדמי שור לבעלים, כי הוא כשומר שכר החייב לבעלים שמירה מעולה.

אמר רבי אלעזר

:

מסר שורו לשומר חנם

:

יצא השור ו

הזיק

את אחרים,

חייב

השומר בתשלומי נזקו לניזק.

יצא השור ו

הוזק

על ידי שור אחר,

פטור

השומר מתשלומי נזקו לבעלים.

אמרי

, תמהו בני הישיבה: והרי

היכי דמי

, באיזה אופן עוסקת הברייתא:

אי דקביל עליה

השומר

שמירת נזקיו

, דהיינו: שמירה שלא יזיק ושלא יוזק, אם כן

אפילו הוזק נמי ליחייב

שהרי בכלל קבלתו הוא.

ו

אי דלא קביל עליה שמירת נזקיו

, ומשום כך פטור הוא אם הוזק, אם כן

אפילו הזיק נמי ליפטר

, שהרי לא קיבל על עצמו שמירה זו.

אמר

פירש

רבא

את דברי רבי אלעזר:

לעולם שקיבל עליו שמירת נזקיו, והכא במאי עסקינן

:

כגון שהכיר בו

השומר בשור

שהוא נגחן

, וקיבל עליו "שמירת נזיקין" סתם, ובשור כזה אין מונח בקבלתו אלא שמירה שלא יזיק, אבל לא שלא יוזק משור אחר -

ו

משום ד

סתמא דמילתא

היא:

דלא אזיל איהו ומזיק אחריני קביל עליה

[שלא יזיק הוא את אחרים, אכן כלול בקבלתו] כי זה הוא דבר המצוי והעלה אפשרות זו בדעתו וכללה בקבלתו.

אבל

דאתי אחריני ומזקי ליה לדידיה

[שיוזק שור נגחן על ידי אחרים]

לא אסיק אדעתיה

[לא העלה בדעתו] ולא כללה בקבלתו, שאין זה מצוי שיתיצב שור כנגד שור נגחן.

מתניתין:

משנתנו מבארת מה הוא "מין השמירה" שחייבים בעלים בקרן של שור תם ומועד:

קשרו בעליו במוסרה

הוא חבל של גמי שהוא עשוי לקשור בו צואר הבהמה -

ונעל

[או שנעל]

בפניו כראוי

, דהיינו דלת שיכולה לעמוד ברוח מצויה בלבד; ושתי שמירות אלו "שמירה פחותה" המה -

ויצא

השור

והזיק

בקרנו, שניתק השור את המוסרה, או שנפרצה הדלת ברוח שאינה מצויה ויצא והזיק:

אחד תם ואחד מועד, חייב; דברי רבי מאיר

, שהוא סובר: הן תם והן מועד אין די להם בשמירה פחותה, עד שיקשור אותם בשלשלאות של ברזל שלא יוכלו לנתקם, או שיסגור עליהם בדלת שיכולה לעמוד אפילו ברוח שאינה מצויה.

רבי יהודה אומר

:

אם היה השור

תם

הרי הוא

חייב

, שהוא צריך "שמירה מעולה" לפטור את הבעלים -

ו

אילו אם היה השור

מועד

, הרי הוא

פטור

, שהמועד די לו בשמירה פחותה, ומשום

שנאמר

[שמות כא לו]:

"או נודע כי שור נגח הוא מתמול שלשום

ולא ישמרנו בעליו

, שלם ישלם שור תחת השור",

ו

אף "שמירה פחותה"

שימור הוא זה

, ובגמרא מתבאר הלימוד בהרחבה.

רבי אליעזר אומר

:

אין לו שמירה

למועד

אלא סכין

, ואפילו שמרו שמירה מעולה, ויצא והזיק הרי הוא חייב בתשלומין.

גמרא:

הגמרא מבארת את טעם מחלוקתם של רבי מאיר ורבי יהודה:

מאי טעמא דרבי מאיר

, הסובר: בין תם ובין מועד צריכים "שמירה מעולה":

משום ד

קסבר

רבי מאיר:

סתם שוורים לאו בחזקת שימור קיימי

, כלומר: סתם בני אדם אין שומרים את שורם, ובהם דיברה תורה -

ואמר רחמנא: תם

מן השוורים האלו שאינם שמורים כלל - כשנגח

ניחייב

בתשלומין, כדי

דניבעי ליה

לכל הפחות

שמירה פחותה

כדי לפוטרו מן התשלומין, כלומר: היות וחייבה התורה את השור שאינו שמור, למדנו שבלי שמירה חייב אדם על מעשה שורו, אבל אם שמר אפילו שמירה פחותה אין לנו מקור שהוא חייב.

וכש

הדר אמר רחמנא

: "

ולא ישמרנו

"

גבי מועד

, הא אם שמרו הרי הוא פטור, להוסיף בא הכתוב

דנבעי ליה

למועד

שמירה מעולה

ו

אחר שלמדנו שמירה מעולה למועד - שוב

יליף

רבי מאיר בגזירה שוה:

נגיחה לתם נגיחה למועד

, שאף התם צריך שמירה מעולה.

וטעמא דרבי יהודה:

רבי יהודה סבר: סתם שוורים בחזקת שימור

בשמירה פחותה

קיימי

, כלומר: סתם בני אדם שומרים את שווריהם לכל הפחות בשמירה פחותה, ובשוורים אלו דיברה תורה -

ו

אמר רחמנא: תם

מן השוורים השמורים בשמירה פחותה - כשנגח

נשלם

, כדי

דניבעי ליה שמירה מעולה

, כי אם בשמירה פחותה חייבתו התורה, הרי בהכרח שצריך הוא שמירה מעולה.

וכש

הדר אמר רחמנא

: "

ולא ישמרנו

"

גבי מועד

, ולמדנו

דנעביד ליה שמירה מעולה

, אחר שלמדנו כן כבר ממה שחייבה התורה את התם בלי שמירה מעולה, נמצא, ד

הוי "ריבוי אחר ריבוי

",

ואין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט

, ו

מיעט הכתוב לשמירה מעולה

, ודי למועד בשמירה פחותה.

וכי תימא

:

נילף

נגיחה לתם נגיחה למועד

, ונמעט אף את התם משמירה מעולה, אין לומר כן, משום ד

הא מיעט רחמנא

גבי מועד: "

ולא ישמרנו

" ומשמע:

לזה

היינו למועד

ולא לאחר

דהיינו לתם, ונשאר התם בדינו שהוא צריך שמירה מעולה, ומפרשת הגמרא את הדרשה ואזיל.

ותמהינן:

והא מיבעי ליה

ל"ולא ישמרנו"

ללאו

, כלומר: לגופיה איצטריך שדי לו בשמירה פחותה, ומנין לך ללמוד עוד מזה, שדין זה הוא למועד בלבד ולא לתם!? ומפרשינן:

אם כן

שלא בא הכתוב אלא לגופיה ולא למעט -

נכתוב רחמנא

"

ולא ישמור

",

מאי

"

ולא ישמרנו

", ללמדנו הוא בא:

לזה ולא לאחר

.

תניא

:

רבי אליעזר בן יעקב אומר: אחד תם ואחד מועד, ששמרו שמירה פחותה, פטור

.

ומפרשינן:

מאי טעמא

דרבי אליעזר בן יעקב:

משום ד

סבר לה כרבי יהודה, דאמר: מועד בשמירה פחותה סגי ליה

, וכפי שלמדה רבי יהודה מן הכתובים -

ו

מיהו רבי אליעזר בן יעקב

יליף נגיחה לתם ונגיחה למועד

, ללמדנו שאף התם כמוהו כמועד, ואינו סובר את המיעוט "ולא ישמרנו".

אמר רב אדא בר אהבה

:

לא פטר רבי יהודה

במועד ששמרו שמירה פחותה והזיק,

אלא

את

צד

ה

העדאה שבו

, כלומר: אינו פטור אלא ממה שנוסף עליו חיוב על ידי העדאתו -

אבל צד תמות במקומה עומדת

, וחייב עליה כבתחילה, דהיינו, שאת חצי הנזק המשתלם כשהוא תם אף כששמרו שמירה פחותה, הרי הוא חייב גם לאחר שהועד.

אמר רב

:

מועד לקרן ימין

, נגח שלש נגיחות בימין והועד עליהם,

אינו מועד לקרן שמאל

, כלומר: באופן זה אתה מוצא בשור אחד תמות ומועדות.

אמרי

, תמהו בני הישיבה: והרי פשיטא, שלא לענין תשלומין השמיענו רב שאינו מועד, וללמדנו שאם נגח בקרן שמאל שלא הועד עליה אינו חייב בתשלומין, כי דבר פשוט הוא, אלא לענין שמירה הוא שהשמיענו רב שאינו מועד לקרן שמאל, ללמדנו, שהשמירה הפוטרת אותו על מועדותו שבקרן ימין, אינה השמירה הפוטרת אותו בקרן שמאל מחצי נזק שלא הועד עליה -

ואם כן תיקשי:

אליבא דמאן

אמרה רב!?

אי אליבא דרבי מאיר

, הרי אי אפשר לומר כן, כי:

האמר

רבי מאיר:

אחד תם ואחד מועד שמירה מעולה בעי

, כלומר: דין שמירה אחד לתם ולמועד, ואין נפקא מינה בשמירה בין ימין לשמאל.

ו

אי אליבא דרבי יהודה

המחלק בין תם למועד, שהמועד די לו בשמירה פחותה מזו של תם, והיינו דאמר רב, שבשור אחד יש שתי שמירות, שלנגיחות של ימין שמירתו פחותה, ולנגיחות של שמאל שמירתו מעולה; אף זה אי אפשר, כי: אם כן

מאי איריא קרן שמאל

, כלומר: אם להשמיענו בא רב שמשכחת לה שתי שמירות בשור אחד, אם כן לא הוצרך להרחיק נגיחותיו מימין לשמאל, שהרי

אפילו בימין נמי, אית ביה צד תמות ואית ביה צד מועדות

, שצד תמות במקומה עומדת כמבואר לעיל, ובימין גופיה משכחת שתי שמירות בשור אחד!?

אמרי

, תירצו בני הישיבה:

לעולם כרבי יהודה

אמר רב את דינו,

ו

מיהו

לא סבירא ליה

לרב הא

דרב אדא בר אהבה

שצד תמות במקומה עומדת -

והכי קאמר

, כלומר: ודין זה עצמו בא להשמיענו רב:

כי האי גוונא

דימין ושמאל בלבד

הוא דמשכחת ביה

בשור אחד

צד תמות ומועדות

, השונים בדיני שמירתם -