Zéva'him 98b — le Talmud en français

אמר רבא: פשיטא לי

שאם ניתז

דם חטאת

תחילה

למטה

על הבגד, וחזר וניתז

דם עולה למעלה,

על אותו כתם, שאותו מקום

טעון כיבוס,

שהרי דם החטאת נוגע בבגד, ובלוע בו.

והוינן בה:

בעי רבא

: אם נפל

דם עולה למטה

על הבגד,

ו

חזר וניתז

דם חטאת למעלה

, על אותו כתם,

מהו?

האם אותו כתם טעון כיבוס? האם הטעם שטעון כיבוס

משום נוגע

שדם החטאת נוגע בבגד

והא נוגע

, כשנפל דם חטאת עליו הוא נוגע בבגד?

או דלמא

חיוב כיבוס הוא

משום בלוע

, שדם החטאת בלוע בבגד,

והא לא בלע,

כיון שהבגד כבר מלא מבליעת דם העולה?

ומשנינן:

הדר פשטה

רבא,

דאין טעונין כיבוס,

כיון שלא בלע דם חטאת, וטעם מצות כיבוס הוא משום בלוע.

ואגב שהגמרא דנה בהכשרת בגד מכתם שניתז עליו דם חטאת, היא משמיעה עוד דין שאמר רבא לענין טהרת בגד שיש עליו כתמים.

אמר רבא: פשיטא לי

כתם של

דם

הנמצא

על בגדו

שנטמא,

חוצץ

בפני הטבילה.

ואם טבח הוא

שאינו מקפיד על דם בבגדו,

אינו חוצץ

כיון שחציצה תלויה בקפידא.

וכן כתם של

רבב,

כל דבר הניתך, כגון שומן חלב ושעוה, שנמצא

על בגדו

שנטמא,

חוצץ

בפני הטבילה.

ואם מוכר רבב

[דברים ניתכים]

הוא

, שאינו מקפיד על רבב בבגדו,

אינו חוצץ,

שחציצה תלויה בקפידא, והרי הוא אינו מקפיד.

בעי רבא

: שני כתמים של

דם ורבב

הנמצאים

על בגדו, מהו?

האם חוצצים בפני הטבילה?

ופרכינן:

אם טבח הוא, תיפוק לי משום רבב,

שהוא מקפיד עליו כיון שאינו רגיל בו וחוצץ,

ואי מוכר רבב הוא, תיפוק לי משום דם

, שהוא מקפיד עליו והוא חציצה? ומפרשינן:

לא צריכא, דעביד הא והא.

שהוא טבח שגם מוכר רבב.

ומסתפק רבא: האם נאמר,

אחדא

כתם אחד

לא קפיד,

אבל

אתרתי קפיד,

כי אף על פי שהוא רגיל בשניהם, גנאי הוא לו שיראו שניהם על בגדו.

או דלמא, אתרתי נמי לא קפיד,

הואיל והוא רגיל בשניהם, שהרי מלאכתו היא, ואינו מקפיד?

ומסקינן:

תיקו!

הדרן עלך פרק דם חטאת

--- title: "חברותא - זבחים — פרק שנים עשרה - טבול יום" source: "https://www.toratemetfreeware.com/online/f02366.html#HtmpReportNum0011L5" chapteranchor: "HtmpReportNum0011L5" --- פרק שנים עשרה - טבול יום

Оригинал главы פרק שנים עשרה - טבול יום

א

. "טבול יום", שהוא מי שטבל מטומאתו, וטהרתו היא בהערב שמש, וכן "מחוסר כיפורים" שצריך להביא כפרה של קרבן למחרת טבילתו, הרי הם אסורים לאכול בקדשים.

ב

. אונן, שמת אחד משבעת קרוביו, ונקבר בו ביום ["יום המיתה"] הוא אונן מן התורה באותו יום, ואסור לו לאכול ביום זה בקדשים. ואם נקבר המת ביום אחר ["יום הקבורה"], הרי הוא אסור מדרבנן לאכול בו בקדשים, בכל יום הקבורה, אף לאחר שנקבר המת.

ג

. בלילה שלאחר יום המיתה, אסור האונן בקדשים, ונחלקו תנאים לקמן [צט ב וק ב] אם אנינות לילה היא מדאורייתא או מדרבנן. בלילה שלאחר יום הקבורה, נחלקו תנאים [לקמן ק ב] אם אסורה היא מדרבנן, או שאין בה איסור.

ד

. בשר קדשי קדשים, שיירי המנחות וחזה ושוק של שלמים, מתחלקים לכל הכהנים אנשי "בית אב" העובדים באותו יום.

מתניתין:

טבול יום

שטהרתו תלויה בהערב שמש,

ומחוסר כיפורים

שחייב להביא קרבן לטהרתו, כגון זב וזבה, הואיל ואינם ראויים לאכול בקדשים,

אינן חולקין בקדשים

המתחלקים לכל אנשי בית אב העובדים באותו יום, כדי

לאכול לערב

, לכשהיו מותרים לאכול בקדשים.

אונן

, ביום שמת אחד מקרוביו, ואסור באכילת קדשים, הרי הוא רשאי להיות

נוגע ב

קדשים [שלא כטבול יום ומחוסר כפורים, שאסורים אף בנגיעה בקדשים],

ו

אולם

אינו מקריב

,

ו

אף

אינו חולק

בקדשים כדי

לאכול לערב

, לכשתסתיים אנינותו.

בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין

:

חולקין

בקדשים

ואוכלין, אבל לא מקריבין

.

כל שאינו ראוי לעבודה, אינו חולק בבשר

הקדשים.

וכל שאין לו

חלק

בבשר

, גם

אין לו

חלק

בעורות

המתחלקים לכהנים.

אפילו

אם היה

טמא

רק

בשעת זריקת דמים

של הקרבן המתחלק,

ו

היה

טהור בשעת הקטר חלבים

של הקרבן, וכגון שהעריב שמשו קודם שהקטירו את החלבים בערב,

אינו חולק בבשר

.

שנאמר

[ויקרא ז יד] גבי תרומת לחמי תודה, "

לכהן הזורק את דם השלמים

[של התודה],

לו יהיה

[התרומה] ", הרי שקבעה התורה את הזכות בחלוקה רק לכהנים הראויים לזרוק את הדם.