Version texte de ce daf : original et traduction
Zéva'him 8b — le Talmud en français
Zéva'him 8b du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Zéva'him 8b
אבל
חטאת דעבודת כוכבים
, שנכתבה בפרשה בפני עצמה ואינה נכללת בחטאת חלב, מנלן ששינוי קודש או שינוי בעלים מעכב בה?
וכן מיבעי לן בשלשת החטאות שנכתבו בפרשת קרבן עולה ויורד, ולא נאמרו בפרשת חטאת חלב:
חטאת
של עדים [שהושבעו שבועת העדות לבוא ולהעיד, וכפרו בשקר בידיעת העדות, ולא העידו] שחייבים להביא קרבן חטאת עולה ויורד על
שמיעת קול
אלה.
וכן חטאת הבאה על שבועת שקר הקרויה "
ביטוי שפתיים
".
וכן חטאת הבאה לכפר על
טומאת מקדש וקדשיו, מנלן
שאם לא יעשו אותן לשמן - יפסלו?
ופשטינן:
חטאת דעבודת כוכבים אתיא
בלימוד של "מה מצינו"
מחטאת חלב
, שהרי היא שווה לה,
שכן
היא באה על חיוב
כרת כמותה
של חטאת חלב, שהיא באה על חטא בשגגה שעל זדונו חייבים כרת.
והנך כולהו
[חטאות שמיעת קול, ביטוי שפתיים וטומאת מקדש וקדשיו, ש]
אתיין
בלימוד של
במה הצד
משלשת החטאות של חלב, מצורע ונזיר.
[החטאת על טומאת מקדש וקדשיו, על אף שיש בזדונה כרת, אין ללומדה במה מצינו מחטאת חלב, שכן הקיל בה הכתוב בכך שהדל מביא חטאת עוף].
תנו רבנן
: קרבן
פסח
שהקריבו
בזמנו
, בערב פסח, אם עשאו
לשמו
, הוא
כשר
. אבל אם עשאו
שלא לשמו
הרי הוא
פסול
.
ו
אם הקריבו
בשאר ימות השנה
, שאז הוא קרב בתורת שלמים ולא בתורת פסח, נמצא דינו להיפך - אם עשאו
לשמו
, לשם קרבן פסח, הרי הוא
פסול
, שאין זה זמן של קרבן פסח, אבל אם עקר ממנו את שם "קרבן פסח" על ידי שעשאו
שלא לשמו
, הרי הוא
כשר
, וקרב בתור קרבן שלמים.
(של
"
ו קבאיצ
"
ן ממה
"
ר רצ
"
א ב
"
א סימן)
אלו סימנים לשמות האמוראים שיוזכרו בסוגיא זו.
ודנה הגמרא:
מנא הני מילי
שפסח הנעשה בשאר ימות השנה שלא לשמו - כשר?
אמר אבוה דשמואל: אמר קרא
"
ואם מן הצאן קרבנו
-
לזבח שלמים לה
'". ודרשינן -
דבר הבא
רק
מן הצאן
, דהיינו קרבן פסח, שקרב רק מן הצאן,
יהא לזבח שלמים
. וכיון שאילו יקריב אותו בערב פסח לשם שלמים יפסל, בהכרח שהפסוק בא להשמיענו שאם בא להקריב קרבן פסח בשאר ימות השנה, חייב להקריבו לשם שלמים, כי זהו הכשרו להקרב שלא בזמנו .
אך מקשה הגמרא: אם המקור להכשירו בשאר ימות השנה דוקא באופן שנקרב שלא לשמו נלמד ממקרא זה,
אימא
: רק אם יקריבו לשם
שלמים
-
אין
[אכן, אז הוא יוכשר], אבל אם יקריבנו לשם
מידי אחרינא
, כגון לשם עולה, הוא
לא
יוכשר. ואי אפשר לומר כן, שהרי לשון הברייתא "אם שחטו בשאר ימות השנה שלא לשמו, כשר" - משמעותו היא שאפילו אם שחט את הפסח לשם עולה או חטאת - הוא כשר לשלמים!?
ומתרצת:
אמר רבי אילא אמר רבי יוחנן
: נאמר בפסוק זה "
לזבח
", ותיבה מיותרת היא, שהיה יכול לומר "ואם לשלמים", ונכתבה כדי
לרבות כל זבח
, שאם נשחט הפסח בשאר ימות השנה לשם כל זבח - כשר .
והוינן בה: אם נאמר שפסח כשר כל השנה בהקרבתו "לשם כל זבח",
אימא
שכוונת התורה היא לומר, ש
לכל
זבח
דשחיט
את הפסח בשאר ימות השנה לשמו,
להוי כוותיה!
ואם ישחוט את הפסח בשאר ימות השנה לשם עולה, יחשב עולה!?
ודחינן:
אי הוה כתיב
ביתור הפסוק "
לשלמים ולזבח
", היה אפשר לבאר את כוונת התורה
כדקאמרת
, שיחשב ככל זבח ששחט לשמו, כי כך תתפרש משמעות הכתוב - או לשלמים או לכל זבח אחר.
אבל
השתא, דכתיב
"
לזבח שלמים
", נמצא שמשמעות הכתוב היא:
לכל
זבח
דשחיט ליה
, ואפילו לעולה -
שלמים להוי!
ועדיין הוינן בה: מנין לך לדרוש מיתור תיבת "לזבח" להכשיר פסח שנשחט לשם כל זבח?
אימא
"
לזבח
"
כלל
, "
שלמים
"
פרט
, ולפי י"ג המידות שהתורה נדרשת בהן אמרינן:
כלל ופרט
-
אין בכלל אלא מה שבפרט
. ואם כן, רק אם שחט את הפסח לשם
שלמים, אין
[אכן, הוא כשר], אבל אם שחטו לשם
מידי אחרינא, לא
הוכשר, שלא נעקר ממנו שם פסח, והרי הוא כקרבן פסח שנשחט שלא בזמנו בלא עקירת שמו, שהוא פסול!? ומתרצינן: גם אם תימצי לומר ש"לזבח" הוא כלל, ו"שלמים" הוא פרט, הרי נאמר אחריהם "
לה
'", ובכך
הדר וכלל
, חזר הכתוב וכלל את כל דבר שהוא כעין הפרט [שכך הוא אופן הדרש במידה של כלל ופרט וכלל], ונכללו בכך גם שאר הזבחים, שאם שחט פסח לשמם, יהיה כשר . ואין נפקא מינה אם נכשיר לשם כל זבח מיתור תיבת "לזבח", או מהלימוד של כלל ופרט וכלל.
מתקיף לה רבי יעקב מנהר פקוד
: וכי אפשר לומר ש"לה'" חזר וכלל ולדרוש כלל ופרט וכלל?
והא לא דמי כללא בתרא לכללא קמא
[ובאופן שהכלל הראשון והכלל האחרון אינם דומים אין דורשים בהם את המידה של כלל ופרט וכלל]. שהרי
כללא קמא
, דהיינו "זבח",
מרבי
את הפסח ששחטו לשם
זבחים
[קרבנות - בהמה],
ותו לא
, ואילו מ
כללא בתרא
, דהיינו "
לה
'", אפשר ללמוד שכשר אם שחטו לשם
כל
קרבן
ד
קרב
לה
',
ואפילו
אם שחטו
ל
שם
עופות
, ואפילו אם עשאו
ל
שם
מנחות?!
ומתרצינן:
הא תנא
-
תנא דבי רבי ישמעאל הוא
, שהוא
דריש בכללי ופרטי
אפילו
כי האי גונא
שאין הכלל האחרון דומה לכלל הראשון, ואם כן גם כאן יתכן לדרוש כך:
כלל ופרט וכלל, אי אתה דן אלא כעין הפרט
-
מה הפרט
[שלמים]
מפורש שהוא שלא לשמו
של פסח, ועוקר אותו מפסח,
וכשר
להקריבו בשאר ימות השנה בתור קרבן שלמים,
אף כל שהוא שלא לשמו
, כגון שהקריבו לשם עולה, עוקר ממנו את שם פסח
וכשר
בתור שלמים! .
ומקשינן: אם הפסוק נדרש בכלל ופרט וכלל נלמד ממנו גם כך:
אי מה הפרט
[שלמים]
מפורש
שהוא
דבר הבא בנדר ונדבה, אף כל
קרבן
הבא בנדר ונדבה
, ונמצא כי רק אם עשאו לשם
עולה ושלמים
הבאים בנדר ונדבה -
אין
[אכן, הוא יוכשר], אבל אם עשאו לשם
חטאת ואשם
-
לא
נעקר שם פסח ממנו, והוא פסול, ואינו עולה אפילו בתורת שלמים!?
אלא
ודאי אין ללמוד בפסוק זה כלל ופרט וכלל, כי אין לשון "לזבח שלמים" משמש בלשון של כלל, כי "זבח שלמים" הוא ביטוי אחד, ואי אפשר לחלקו לכלל ולפרט ולומר ש"זבח" הוא כלל ו"שלמים" הוא פרט. אלא כל המקור להכשיר פסח שלא לשמו בשאר ימות השנה נלמד מיתור הכתוב, שהיה אפשר לכתוב "שלמים" גרידא ונכתב "לזבח שלמים", ודרשינן: "
לזבח
"
ריבויא הוא
, וייתרו הכתוב לרבות את כל הקרבנות, שאם שחט פסח לשמן נעקר ממנו שם פסח, ובשאר ימות השנה הוא כשר.
ושוב מקשינן כדלעיל: אם "לזבח" ריבוי הוא
אימא
-
לכל דשחיט ליה להווי כוותיה
, ואם ישחטנו לשם עולה יהיה עולה, ואם ישחטנו לשם חטאת יהיה חטאת?
ומתרצינן:
אמר רבי אבין
: פסח זה הוקדש תחילה לשם קרבן שנאכל, ולפיכך כאשר הוא נשחט בשאר ימות השנה שלא לשמו ונעקר שמו ממנו, אין נעקר דין אכילתו.