Zéva'him 59a — le Talmud en français

וכתיב

בפסוק אחר "

את

מזבח העולה שם פתח משכן אהל מועד"

ומפורש בו ש

מזבח בפתח אהל מועד ולא כיור בפתח אהל מועד!

כדי שלא יהיה הפסק בין מזבח לפתח אהל מועד , ואם כן

היכן היה נותנו

את הכיור כדי שיתקיים בו "בין אהל מועד ובין המזבח"? נותנו

בין האולם ולמזבח משוך קימעא כלפי הדרום,

והוי כבין אהל מועד ולמזבח.

ומהכא מוכח דסבירא ליה דכוליה מזבח בצפון קאי: ד

מאי קסבר

רבי יוסי הגלילי,

אי קסבר כוליה מזבח בדרום קאי

שהרבה מן המזבח נמצא בצד דרום,

נוקמיה

לכיור

מכותל היכל ולדרום

כנגד המזבח בחלקו שאינו כנגד פתח ההיכל ויתקיים הדין שיהיה הכיור ממש

בין אולם למזבח, ואי נמי קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא

ואם כן מאחר ולמדנו שאין נותנין את הכיור כנגד פתח ההיכל, אף כנגד פתחו של אולם אין נותנין אותו, שגם הוא בכלל המיעוט שלא יהיה הכיור מול "פתח אהל מועד",

נוקמיה

לכיור

מכותל אולם ולדרום,

בחלק שאינו כנגד פתח ההיכל והאולם, ויתקיים בזה דהוי

כבין אולם ולמזבח.

אי נמי קסבר חציו

של מזבח

בצפון וחציו בדרום נוקמיה

לכיור

מכותל היכל ולדרום

שעדיין יש י"א אמה מתוך ט"ז אמה של המזבח בצד דרום העזרה שאינם כנגד הפתח. ואכתי מקרי

"בין אולם למזבח", ואי נמי קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא

ואם כן אי אפשר להעמיד את הכיור בי' אמה מתוך ט"ז אמה שבצד דרום,

נוקמיה מכותל אולם ולדרום

בו' אמה הנותרות, והוי

כבין אולם ולמזבח

וא"כ קשה אמאי קאמר רבי יוסי הגלילי דהכיור עמד משוך קימעא מכל רוחב המזבח כלפי הדרום, והא משכחת לה שנעמיד את הכיור בין המזבח ממש לאהל מועד ולא יעמוד מול פתח אהל מועד,

אלא לאו,

בעל כרחך

משום דקסבר

רבי יוסי הגלילי

כוליה מזבח בצפון קאי

וצד דרום של מזבח הוא מול הפתח, ולכך לא העמידו את הכיור כנגד המזבח ממש.

ומקשינן:

ונוקמיה

לכיור

מכותל היכל ולצפון

שלא כנגד פתח ההיכל, אלא כנגד החלק הסתום שבכותל צפון.

ומשנינן:

קסבר קדושת היכל ואולם חדא היא

והאיסור להעמיד את הכיור בין המזבח לפתח ההיכל הוא אף כנגד פתח האולם,

וכי נמי מוקמת לה מכותל היכל ולצפון

כנגד פתח האולם

הוי ליה בין

ה

אולם ולמזבח

שאין מעמידין שם דבר שיפסיק בין המזבח לפתח.

ומקשינן:

ונוקמה

לכיור

מכותל אולם ולצפון

בצד צפוני של מזבח שלא כנגד פתח האולם, אלא כנגד החלק הסתום שבכותל האולם, ובזה יתקיים הדין דהוי

כבין אולם ולמזבח

, ומנלן דהכיור עמד בדרום? ומשנינן:

אמר קרא "צפונה"

-

שיהא צפון פנוי מכלים

וכיור בכלל כלי הוא .

מאן תנא דפליג עליה דרבי יוסי הגלילי

וסבירא ליה דמזבח כוליה בדרום הוה קאי

רבי אליעזר בן יעקב היא. דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר, "צפונה"

-

שיהא צפון פנוי מכלום ואפילו מן המזבח

13 .

שלושה אופנים נידונו במזבח שנפגם:

א.

קדשים שנשחטו בזמן שהיה המזבח פגום.

ב.

קדשים שהוקדשו בזמן שהיה המזבח פגום, ושחטן לאחר שכבר נתקן המזבח.

ג.

קדשים שהוקדשו בזמן שהיה המזבח שלם, ונפגם המזבח, ותקנוהו, ואח"כ שחטן בזמן שהמזבח שלם.

אמר רב: מזבח שנפגם

כל הקדשים שנשחטו שם

בעזרה בזמן שהוא פגום

פסולין!

מקרא היה בידינו

שלמדנו ממנו דין זה

ושכחנוהו.

כי סליק רב כהנא אשכחיה לרבי שמעון ברבי דקאמר משום רבי ישמעאל ברבי יוסי: מנין למזבח שנפגם שכל הקדשים שנשחטו שם פסולין, שנאמר "וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך"

ואין לפרש "עליו" על המזבח ממש,

וכי עליו אתה זובח

שהרי אין מצווה לשחוט דווקא על גבי המזבח,

אלא

הא דכתב קרא

"עליו"

ללמדינו דשוחטין הקדשים בעזרה בזמן

כשהוא

המזבח

שלם ולא כשהוא חסר

.

אמר

רב כהנא:

היינו קרא

זה המקרא

דאישתמיט ליה לרב!

ורבי יוחנן אמר

: [לחלוק ולהוסיף על דברי רב דלא רק קדשים שנשחטו בזמן שהיה המזבח פגום אלא]

אחד זה

שנשחטו בזמן פגימת המזבח

ואחד זה

שנשחטו אחר תיקון הפגימה, אך היו קדושים בזמן שהיה המזבח פגום

פסולין

.

במאי פליגי

רב ורבי יוחנן?

רב סבר בעלי חיים אינן נדחים,

ומשום הכי לא פסל אלא בשנשחטו בזמן שהמזבח פגום,

ורבי יוחנן סבר בעלי חיים נדחין

וכיון שהיה זמן שלא היה כשר לשחיטת הקדשים, נדחו הקדשים ואינן ראוין עוד להקרבה.

מיתיבי

להקשות לרב: תניא:

כל הקדשים שהיו

קדושים

עד שלא נבנה המזבח

שלא בנאוהו עדיין בני הגולה,

ואחר כך נבנה המזבח, פסולין

משום שנדחו מהקרבה.

ומקודם באנו לבאר את הברייתא, שלכאורה קשה מהכא למאן דסבר דדחויין מעיקרא לא הוי דיחוי אמאי תני שהקדשים דחויים ב

נבנה

אחר שהקדישו, והא

דחויין מעיקרא נינהו?

ומשנינן:

אלא

לא תקשי מהכא למאן דסבר דיחוי מעיקרו לא הוי דיחוי, דנוקמי לברייתא דאיירי שהקדישו

עד שלא נהרס המזבח

בימי נבוכדנצר,

ואחר כך נהרס המזבח

קודם השחיטה דלא הוי דיחוי מעיקרא, הואיל ובשעת הקדשן היו ראויים ליקרב למזבח, ולכן

פסולים

.

ומקשינן: היכי מצינן למימר דאיירי ב

נהרס,

הא פשיטא דפסולין ולא מטעמא דדיחוי אלא משום ד

הא איזקון להו,

שהזקן פסול כמו בעל מום, ובהמה שהוקדשה בימי בית ראשון והמתינה לשחיטתה שבעים שנה עד בניית בית שני זקנה היא ,

אלא

יש לפרש הברייתא דאיירי שהקדישן

עד שלא נפגם המזבח ונפגם ואחר כך נתקן המזבח,

ונשחטו הקדשים כשהיה המזבח שלם, ותניא ד

פסולין,

ומשום שנדחה מהקרבה פעם אחד, וקשה לרב דמכשיר בכהאי גוונא!?

ומשנינן:

ולא תרוצי קא מתרצת,

והלא אין אנו מפרשים הברייתא כפשוטה, אלא מוסיפים בדבריה, ואם כן

תני נמי

בברייתא

שנשחטו

בזמן שהיה המזבח פגום, וליכא תיובתא לרב מהכא.

ומותבינן: לרב דפוסל קדשים שנשחטו בעזרה בזמן שהמזבח פגום

והאמר רב גידל אמר רב

מזבח

הפנימי

שנעקר

מקטירין קטרת

על רצפת המקדש

במקומו

, דהרצפה נתקדשה גם כן במקום זה, ודינה כמזבח, וסלקא דעתך דהוא הדין למזבח החיצון שמקום המזבח ברצפה כמזבח, וקשיא דרב אדרב, דאמאי פסל לקדשים שנשחטו כשמזבח החיצון נפגם, הא מקום המזבח ברצפת העזרה קיימת, ודינה כמזבח!? [על פי ביאור ספר טהרת הקודש].

ומשנינן

כדאמר רבא

לענין חידושו של רבי יהודה דסבירא ליה דכל רצפת העזרה נתקדשה כמזבח לענין הקטר חלבים, וסבר רבא דאפילו הכי

מודי רבי יהודה בדמים

שטעונין זריקה על המזבח דאי אפשר לקיים זריקה על גבי רצפה, משום שאין הרצפה כמזבח ממש, ורק להקטרה נתקדשה

הכא נמי

מודי רב בדמים

24 ,

ומשום הכי הקדשים שנשחטו כשנפגם המזבח פסולין, דגם כשיש רצפה עדיין נחשב דאין כאן מזבח.

מאי רבי יהודה

דסבירא ליה דרצפה נתקדשה להקטרה:

דתניא

כתיב בקרא

"ביום ההוא קידש המלך את תוך החצר וגו' כי מזבח הנחושת אשר לפני ה' קטן מהכיל"

וסבירא ליה לרבי יהודה לפרש הכתוב

דברים ככתבן

שקדש שלמה את הרצפה כולה בקדושת מזבח להקטיר עליה מפני שרבו עולות ושלמים שהקריבו לחנוכת המזבח, והיה המזבח קטן מהכיל את קרבנות אותו היום, זו

דברי רבי יהודה.