Zéva'him 38a — le Talmud en français

ומתרצינן:

התם

, לגבי סוכה,

דל חד קרא כוליה לגופיה,

הורד מחמשת המקראות אחד מהם, לפי שהוצרך הכתוב לכתוב אותו לגופו ואין לדרוש ממנו, ונותרו ארבעה.

ו

יש לך להוריד ממנין הארבעה עוד מקרא

חד, לסככה

, כי לפי שפירש הכתוב את תבנית הסוכה הוצרך גם לפרש את הסכך עם הדפנות, ונותרו שלושה, ונותרו שלשה מקראות ללמד על שלש דפנות.

אתאי הלכתא,

ועתה באה ההלכה שנאמרה למשה בסיני,

וגרעתה ל

דופן ה

שלישית, ואוקימתא אטפח.

והעמידה אותה על טפח. וזהו ששנינו: שתי דפנות כהלכתן, ושלישית טפח.

ומקשינן:

אלא מעתה,

מה שנאמר לענין טומאת יולדת

"וטמאה שבועים"

[ויקרא יב], אך הכתיב הוא

"שבעים",

חסר האות וי"ו, הרי שלדברי בית הלל יש לנו לומר, כיון שכאשר הקרא והמסורת סותרים, מועיל כל אחד לחציו, וההפרש בין שבועיים לשבעים יום הוא חמישים וששה ימים, אשר חציים הם עשרים ושמונה ימים,

אהני קרא

לחסר עשרים ושמונה ימים מהמסורת, שהיא שבעים יום,

ואהני מסורת

להוסיף עשרים ושמונה ימים על הקרא, שהוא שבועיים, ואם כן

ארבעין ותרין

ימים

בעיא

היולדת

למיתב!?

ומתרצינן:

שאני התם,

שהשווה הכתוב את היולדת לנדה,

דכתיב

"וטמאה שבועים

כנדתה".

ומשמע שלא התכוון הכתוב לומר את מניין הימים, אלא את מנין השבועות, ואמר, שהנדה טמאה שבוע אחד, והיולדת שבועיים. וכשאמרת כן, נמצאת מקרב דין טומאתן זו לזו. אך אם תאמר שיולדת טמאה שבעים יום נמצאת מפליג את טומאת היולדת הרבה על טומאת נדה.

ומוסיפה הגמרא:

ותנא

של הברייתא לקמן, אינו מבאר טעמם של בית הלל כרב הונא, אלא

מייתי לה מהכא

:

"וכיפר" "וכיפר" "וכיפר"

[ויקרא ד], שלוש פעמים נאמרו, האחד בשעיר חטאת נשיא, והשני בשעירת חטאת יחיד, והשלישי בכשבת חטאת יחיד, שכל החטאות האלו קרבות על מזבח החיצון, ובאו שלשת המקראות הללו כדי להכשיר גם באופן שחיסר ממתנותיה, כי היה צורך בכך,

מפני הדין

החוזר חלילה [וכפי שיבואר מיד], שהוא מלמד, לכאורה, על חטאת החיצונה שיהיו כל מתנותיה מעכבות. ולכן נכתבו הפסוקים הללו כדי להכשיר אפילו במתן דם אחד.

וכך דרש התנא:

והלא דין הוא

להכשיר במתנה אחת, שהרי

נאמרו דמים

שיש ליתנם

למטה

מחוט הסיקרא, והיינו כל הזבחים מלבד חטאת,

ונאמרו דמים

ליתנם

למעלה

מחוט הסיקרא, והיינו חטאת.

מה מתן דמים האמורים למטה

דינם הוא

ש

אם

נתנן במתנה אחת, כיפר,

שלמדנו זאת מ"ודם זבחיך ישפך",

אף דמים האמורים למעלה

דינם כך הוא,

ש

אם

נתנן במתנה אחת, כיפר.

והוצרכנו לבנין אב זה, כי אין ללמוד את החטאת מ"ודם זבחיך ישפך" כי מאחר ונתינת דם החטאת נעשית במתן אצבע, הרי לא יתכן בה לשון שפיכה, אלא לשון זריקה.

או כלך לדרך זו,

ללמוד ממקום אחר להיפך:

נאמרו דמים

בחטאות הפנימיות ליתנם

בפנים

ההיכל,

ונאמרו דמים

בחטאות החיצוניות ליתנם

בחוץ. מה דמים האמורים בפנים

דינם הוא שאם

חיסר אחת מן המתנות לא עשה ולא כלום,

והרי זה כאילו לא זרק,

אף דמים האמורים בחוץ

דינם יהא כך, שאם

חיסר אחת מן המתנות, לא עשה ולא כלום.

נראה למי

החטאת

דומה?

דנין

ללמוד קרבן שדמו ניתן ב

חוץ, מ

קרבן שדמו ניתן ב

חוץ

, ואף על פי שזה קרבן חטאת וזה קרבן עולה,

ואין דנין

קרבן שדמו ניתן ב

חוץ מ

קרבן שדמו ניתן

בפנים,

אף על פי ששני הקרבנות הללו הן חטאות. ואם כן, יש לנו ללמוד מכל הקרבנות שאף אם נתן מתנה אחת, כיפר.

או כלך לדרך זו

שהיא להיפך:

דנין

קרבן שהוא

חטאת ו

יש בו דין מתן דמים על

ארבע קרנות,

והיינו חטאות החיצוניות,

מ

קרבן שהוא

חטאת

, היינו חטאות הפנימיות

ו

יש בו דין מתן דמים על

ארבע קרנות,

שדין זה אמור אף בהן,

ואל יוכיח חוץ

, דהיינו שאר קרבנות שדמם ניתן בחוץ,

שאין

הם

חטאת, ו

לא נאמר בהם דין

ארבע קרנות.

ונמצא שיש לנו ללמוד מחטאות הפנימיות שאפילו מתנה אחת מעכבת בחטאות החיצוניות.

לכן,

תלמוד לומר "וכפר"

, ללמדך, ש

אף על פי שלא נתן אלא שלש

מתנות כיפר. ונאמר שוב

"וכפר",

ללמדך ש

אף על פי שלא נתן אלא שתים,

כיפר. ונאמר שוב

"וכפר",

ללמדך

אף על פי שלא נתן אלא

מתנה

אחת

כיפר.

ומקשינן:

ו

הרי

האי

"וכפר" האמורים באלו,

מיבעי ליה לגופיה,

ללמדך בכל אחד ואחד שכיפר על החטא!?

ומתרצינן:

אמר רבא בר אדא מרי

אסברה לי: אמר קרא "וכפר", ואמר קרא "ונסלח".

ומשמעות שניהם שווה, כי

זו היא כפרה זו היא סליחה.

ונמצאו ג' תיבות "וכפר" מיותרות.

ומקשינן:

אימא

לא בא "וכפר" לעקור לגמרי את דין נתינת כל ארבע מתנות, ולהורות שבדיעבד אף אם לא נתן את כל ארבעת המתנות אלא רק אחת מהן, כיפר. אלא רק בא הכתוב להורות שדין מקום הנתינה שהוא למעלה מחוט הסיקרא, אינו מעכב. וכך יש לך לדרוש:

"וכפר" אף על פי שלא נתן אלא שלש

מתנות

למעלה

מחוט הסיקרא,

ואחת למטה

ממנו,

"וכפר" אף על פי שלא נתן אלא שתים למטה ושתים למעלה. "וכפר" אף על פי שלא נתן למעלה

כלל,

אלא למטה

בלבד!?

ומתרצינן:

אמר רב אדא בר יצחק: אם כן,

אם תרצה לומר שאין נתינת הדם במקום שלמעלה מחוט הסיקרא מעכבת, נמצא ש

ביטלת תורת ארבע קרנות

האמורה בחטאת, ולחינם נכתב בה "קרנות", דהיינו למעלה מחוט הסיקרא!

ומקשה הגמרא: מה איכפת לנו מביטול "תורת ארבע קרנות"?

ו

הרי

אי רחמנא אמר

בדרשת "וכפר" שבדיעבד מועיל אף אם נתן את כל הארבע מתנות למטה, אכן

ליבטלון!

ונאמר שלא כתבתן תורה אלא רק למצוה לכתחילה, ולא לעיכובא?!

ומתרצינן:

אמר רבא: איזהו דבר ש

בכדי למעט אותו

צריך

הכתוב לחזור ולומר

שלש

פעמים "וכפר"?

הוי אומר אלו "קרנות".

וכפי האמור, שבא הכתוב למעט עיכוב במתן שלש קרנות, שהרי מתן הרביעית מעכב. אך אם היה הפסוק בא למעט את העיכוב של מקום הנתינה, ולומר שאם נתן כולן למטה כיפר, הרי היה לו לכתוב ארבע פעמים "וכפר", כדי למעט את כל ארבעת הקרנות מדין עכוב.

אך עדיין מקשה הגמרא:

אימא

הכי:

"וכיפר", אף על פי שלא נתן אלא אחת למעלה ושלש למטה.

והיינו, שבג' פעמים "וכפר" יש לנו למעט שאין הנתינה למעלה מעכבת בג' מתנות, ואם נתנן למטה כשר, ומשום כך לא נאמר "וכפר" אלא ג' פעמים. כיון שלפחות במתנה אחת, הנתינה למעלה כן מעכבת. אבל מכל מקום, לא בא המיעוט "וכפר" לעקור את דין נתינת כל ארבעת המתנות לעיכובא לגמרי!?

ומתרצינן: אין ללמוד באופן הזה כלל, כי

לא מצינו דמים שחציין

ניתן

למעלה, וחציין למטה!

ומקשינן:

ו

כי

לא

מצינו דמים שחלקם ניתן למעלה וחלקם למטה?

והתנן

בענין סדר עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים:

הזה ממנו

מדם הפר

אחת למעלה ושבע למטה

כפי שנאמר "והזה מן הדם על פני הכפרת קדמה, ולפני הכפרת יזה שבע פעמים". וסברה הגמרא, שמזה הזאה אחת מהגובה של חצי עוביה של הכפורת כלפי מעלה, ושבע הזאות הוא מזה מגובה של חצי עוביה, כלפי מטה. הרי דמים שחציין ניתנים למעלה וחציין למטה!?

ומתרצינן: אין הכוונה שהיה מזה אחת למעלה מחודה של הכפורת, והיתר, למטה מאמצעה, שהרי לא היו הזאותיו נוגעות בכפורת כלל, אלא היה

כמצליף

בשורה זו תחת זו את כל שמונה ההזאות, שאת הראשונה נתן תחילה כלפי מעלה והשבע תחתיה, זו למטה מזו.

ומבארת הגמרא:

מאי כמצליף? מחוי רב יהודה

והראה בידו,

כמנגדנא.

אדם המכה ארבעים מלקות ברצועה, שמתחיל להלקות על כתפי האדם, בגובהו, וממשיך ומלקהו ברצועה כלפי מטה, זו למטה מזו.

ומקשינן: ועדיין מצינו דמים שחציין למעלה וחציין למטה, שהרי שנינו במשנה שם:

הזה על טהרו של מזבח

הפנימי

שבע פעמים.