Zéva'him 25a — le Talmud en français

ומקשינן:

ולרבי שמעון, דלא בעי קידוש קומץ

בכלי שרת,

ו

כן

למאן דאמר

[במנחות כו א]

לרבי שמעון נמי בעי קידוש קומץ

, אך יחד עם זאת סבר שאפילו אם מקדש

בשמאל אכשורי מכשר

רבי שמעון, אם כן,

יד

-

יד דרבא, למה לי?

שהרי קידוש הקומץ בכלי, או שלא צריכים אותו, או שהוא כשר אפילו בשמאל?

ו

אי

תאמר שהגזירה שוה באה ללמד

לקמיצה עצמה

שהיא רק בימין [שהרי לרבי שמעון "כהן" האמור בקמיצה אינו מלמד שהיא בימין], עדיין יקשה, הרי קמיצה עצמה,

מדרב יהודה בריה דרבי חייא נפקא

.

דאמר רב יהודה בריה דרבי חייא: מאי טעמא דרבי שמעון

שהכשיר הקטרת הקומץ שלא בכלי שרת, ואמר שיכול ליטלו בידו לאחר שקמץ אותו ולהעלותו כמות שהוא להקטרה על גבי המזבח?

דאמר קרא

במנחה "

קודש קדשים היא, כחטאת וכאשם

". ובא ההיקש של מנחה לחטאת ולאשם ללמדך, שאם

בא לעובדה

למנחה

ביד

, הרי הוא

עובדה בימין, כחטאת

, כעבודת יד בחטאת, דהיינו מתן דם באצבע, שחייבת להעשות בימין דוקא משום שנאמר בה כהונה ואצבע, וכן הדין בקמיצת מנחה, שהיא עבודת יד וטעונה ימין. אך אם

בא לעובדה

למנחה

בכלי, עובדה בשמאל, כאשם

, שזריקת דמו נעשית בכלי, והיא כשרה אפילו בשמאל לרבי שמעון.

ומוכח מדבריו כי קמיצה שהיא ביד, חייבת להעשות לרבי שמעון דוקא בימין, כמתן דם חטאת שנעשה ביד שהיא "ימין", וזאת מכח היקש מנחה לחטאת. ואם כן, לרבי שמעון יקשה, למה הוצרכנו ללמוד גזירה שוה יד - יד לימין?

ומתרצינן:

לא נצרכה

לא הוצרך רבא לדרוש מ"יד - יד"

אלא לקומץ מנחת חוטא

שתהיה קמיצתו בימין. כי

סלקא דעתך אמינא, הואיל ואמר רבי שמעון

בדין הוא שתהא מנחת חוטא טעונה שמן ולבונה כדי שלא יהא חוטא נשכר, ומפני מה לא הטעינה שמן ולבונה, כדי

שלא יהא קרבנו

של החוטא

מהודר

, לפיכך סלקא דעתך אמינא,

כי קמץ לה בשמאל, נמי תיתכשר

, קא משמע לן שקמיצת קרבן חוטא חייבת להעשות בימין, כמו שלמד רבא מגזרה שוה יד - יד.

מתניתין:

נשפך הדם

לאחר השחיטה, מצואר הבהמה

על הרצפה

, ולא קיבלו בכלי שרת,

ואספו

מהרצפה לכלי שרת -

פסול!

גמרא:

תנו רבנן

: נאמר בהזאות הדם של חטאת הכהן המשיח [ויקרא ד] "

ולקח הכהן המשיח מדם הפר

". ודרשינן, ולקח הכהן

מדם הנפש

, שהוא הדם המקלח תחילה מגוף הפר, שבו יוצאת נפשו,

ולא מדם העור

, שאין הנפש תלויה בו,

ולא מדם התמצית

, המתמצה מהפר לאחר יציאת הנפש.

וכמו כן, מה שכתוב "

מדם הפר

", אנו קוראים בו כאילו נכתב "דם מהפר", ודורשים:

דם מהפר יקבלנו

, והיינו, שיש לקבל את הדם ישירות מצואר הבהמה אל הכלי, אך אם נשפך דם השחיטה מצואר הבהמה על הרצפה, ואספו משם אל הכלי, פסול! וההכרח לדרוש באופן זה,

דאי סלקא דעתך

לפרש הפסוק "

מדם הפר

" כפשוטו, ולדרוש את האות מ"ם שבתיבת "מדם" כמות שהיא,

כדכתיב

"

מדם

",

ו

ישתמע מזה שרשאי לקבל

אפילו מקצת דם

, דין זה לא יתכן, כי

והאמר רב, השוחט צריך שיקבל

לכלי

את כל דמו של פר, שנאמר

"

ואת כל דם הפר ישפוך

".

אלא

בהכרח, יש לדרוש "

מדם הפר

" -

דם מהפר יקבלנו!

וביאור צורת הדרשה:

וקסבר

התנא של הברייתא,

גורעין

אות מתיבה אחת,

ומוסיפין

אותה לתיבה אחרת הסמוכה לה,

ודורשין

מהתיבה הזאת את המשתמע ממנה. ואף בפסוק זה, גורע התנא את האות מ"ם מתיבת "מדם", ומוסיפה לתיבת "הפר", ודורש את הכתוב כאילו נכתב בו "דם מהפר".

גופא: אמר רב יהודה אמר רב: השוחט צריך שיקבל את כל דמו של פר

. שנאמר "ואת כל דם הפר ישפוך".

ומקשינן:

והא

פסוק זה -

ב

שפיכת

שיריים כתיב

, ולא בדין קבלת הדם!

ומתרצינן:

אם אינו ענין

לפרשו

ל

שפיכת

שיריים

, מאחר ולא יתכן שאמרה תורה לשפוך את כל הדם,

דהא ליתיה לכוליה דם

שנתקבל בכלי, שהרי נחסר ממנו מה שנתן על קרנות המזבח,

תניהו ענין

לדורשו

בקבלה

, ללמד שצריך שיקבל את כל הדם.

אמר רב יהודה אמר שמואל: השוחט

צריך מיד בסיום השחיטה

שיגביה סכין

השחיטה

למעלה

, בכדי שלא יפול מהדם שבסכין למזרק שנתקבל בו דם הפר. והטעם לזה,

שנאמר

"

ולקח מדם הפר

", ודרשינן,

מדם הפר

בלבד יקח,

ולא מדם הפר ו

דם של

דבר אחר

. ודם הסכין נחשב דם של "דבר אחר", ופסול. ולכך יש להמנע מלערבו עם דם השחיטה.

ודנה הגמרא:

ודם סכין

-

במאי מקנח ליה?

והרי אין לקבלו לכלי.

אמר אביי

: מקנח את דם הסכין

בשפת מזרק

, ולא בתוכו,

כדכתיב

בספר עזרא [פרק א] שקרויין המזרקין "

כיפורי זהב

", על שם שמקנחים בהם הדם, ובכמה מקומות מצינו ש"קינוח" קרוי כיפור.