Version texte de ce daf : original et traduction
Zéva'him 18a — le Talmud en français
Zéva'him 18a du Talmud de Babylone : tsourat ha-daf avec Rachi et Tossafot, traduction et notes. À lire en ligne, gratuitement.
Texte original — Zéva'him 18a
תלמוד לומר
"
חוקה חוקה
"
לגזירה שוה
. בשתויי יין [ויקרא י ט] אמר הכתוב "חוקה", וכמו כן אמר הכתוב במחוסר בגדים [שמות כט ט] וברחיצת יד ורגל [שם ל כא] "חוקה" [הכוונה היא ל"חוקת עולם", האמורה בשלשתם] ללמד בגזירה שוה, כשם ששתויי יין מחללים עבודה, אף מחוסר בגדים או מי שלא רחץ ידיו וורגליו, מחלל עבודה.
וכיון שלמדנו למחוסר בגדים שמחלל עבודה בגזירה שוה משתויי יין, למה הוצרך הכתוב לומר "והיתה להם כהונת עולם"?
ומתרצינן:
אי
דרשינן
מהתם
, מגזירה שוה משתויי יין בלבד,
הוה אמינא, הני מילי
שמחוסר בגדים מחלל עבודתו, הוא רק באופן שעבד
עבודה דזר חייב עליה מיתה
[כגון זריקה, או הקטרה, או ניסוך היין והמים].
אבל עבודה דאין זר חייב עליה מיתה, אימא לא
יחלל אותה מחוסר בגדים, שהרי בשתויי יין, שהוא מקור הלימוד, נאמר "ולא ימותו", והוה אמינא שרק אותן העבודות שנאמר בהן מיתה הן הנלמדות בגזרה שוה משתויי יין.
קא משמע לן
הפסוק "והיתה להם כהונה לחוקת עולם", שבכל העבודות שהכהן עובד כשהוא מחוסר בגדים, הוא מחלל בכך את העבודה, משום שמחוסר בגדים הרי הוא כמו זר, ובזר אין חילוק בין עבודה שיש בה מיתה לבין עבודה שאין בה מיתה, אלא בכולן הוא פוסל .
אשכחן מחוסר בגדים
שהוא מחלל בכל העבודות.
שתויי יין
, שנאמר בהם דין מיתה,
מנלן
שהם מחללים עבודה אפילו באותן עבודות שאין הזר חייב עליהן מיתה?
אתיא
בגזירה שוה "
חוקה חוקה
"
ממחוסר בגדים!
ומקשינן:
והא תנא
בברייתא
מ
"
ולהבדיל בין
הקודש ובין החול" שנאמר בשתויי יין,
קא נסיב ליה
. ואינו מצריך גזירה שוה לכך. ואיך נחלוק על כך, ונלמד גזירה שוה מעצמנו?
ומתרצינן: התנא בברייתא למד מ"ולהבדיל בין הקודש ובין החול", רק
מקמי דתיקום ליה גזירה שוה
של "חוקה חוקה" ממחוסר בגדים! והיינו שבתחילה לא היה זכור התנא דברייתא מגזירה שוה זו של חוקה חוקה. אבל לאחר מכן, משנזכר בה, עזב את הלימוד מ"ולהבדיל בין הקודש ובין החול", ומסקנתו היא כי הלימוד ששתויי יין מחללים עבודה הוא גזירה שוה ממחוסר בגדים.
ומקשינן:
והא תנא
, גם למסקנא,
מחוסר בגדים הוא דקא יליף משתויי יין
, ולא כפי שאמרנו עתה, שלמד שתויי יין בגזירה שוה ממחוסר בגדים!?
ומתרצינן: באמת למסקנא התנא לומד דין חילול בשתויי יין בגזרה שוה ממחוסר בגדים. ומה שמצינו שהגזירה שוה מלמדת להיפך,
הכי קאמר
התנא בברייתא:
הלימוד מ"להבדיל בין הקודש ובין החול" שנאמר בשתויי יין אינו מלמד אלא על חילול עבודות שיש בהם מיתה, שהרי בשתויי יין נאמר "ולא תמותו".
אך
מנין שלא נחלוק בין מחוסר בגדים ל
בין
שתויי יין ו
לבין כהן שעבד
שלא רחוץ ידים ורגלים
, אלא נשוה בין מחוסר בגדים, שכל עבודותיו פסולות, אפילו אותן עבודות שאין בהן חיוב מיתה, ובין שתויי יין ושאינו רחוץ ידים ורגלים, ויהיו כל עבודותיהם פסולות -
תלמוד לומר
"
חוקה
-
חוקה
"
לגזירה שוה!
והוינן בה: למסקנא, שחזר בו התנא ולמד שתויי יין בגזירה שוה ממחוסר בגדים,
אלא
"
להבדיל
" -
למה לי?
ומתרצינן:
לכדרב
.
דרב
היה נמנע מלדרוש בדברי הלכה בזמן שהיה שותה יין, ולכן
לא מוקים אמורא עליה
, לא היה מעמיד את ה"אמורא", שתפקידו להשמיע בקול רם את דבריו של רב לציבור,
מיומא טבא
, החל מהשעה שאכל ושתה ועשה יום טוב לא הורה ולא דרש ברבים בדברי הלכה, עד
לחבריה
, עד ליום חברו, למחרת,
משום שכרות
. שנאמר "יין ושכר אל תשת - בבאכם אל אהל מועד ... ולהבדיל בין הקדש ובין החול". והיינו, בשעה שבאים להבדיל ולהורות בין דבר קדושה לדבר חול, אל תהי שכרות!
ואכתי
הוינן בה: וכי
מהכא
, מהפסוק "והיתה להם כהונה לחוקת עולם",
נפקא
לדין מחוסר בגדים?
והרי
מהתם נפקא
, שנאמר "
ונתנו בני אהרן הכהן
אש על המזבח", ודרשינן מיתור תיבת "הכהן", שבא הכתוב לומר, אימתי הוא נקרא "אהרן הכהן"? רק כאשר הוא
בכיהונו
, בהיותו לבוש בבגדי הכהן הגדול, ולא כשהוא לבוש בבגדי כהן הדיוט -
לימד
הכתוב
על כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד
, ש
עבודתו פסולה
, משום שהוא מחוסר בגדים של כהן גדול! ולכאורה תמוה, למה הוצרך לומר "אהרן הכהן" אחר שיש לנו כבר את הלימוד מהפסוק "והיתה להם כהונה לחוקת עולם"?
ומתרצינן:
אי מהתם
, אילו נאמר רק "והיתה להם",
הוה אמינא, הני מילי
שמחוסר בגדים פוסל, רק
עבודה דמעכבא כפרה
.
אבל
נתינת אש על גבי המזבח, שהיא
עבודה דלא מיעכבא כפרה
אלא למצוה בעלמא, שהרי האש היתה קיימת על המזבח, שירדה מהשמים, אלא שיש מצוה להביא גם אש מההדיוט, ואילו לא נאמר בה מפורש "ונתנו בני אהרן הכהן", הוה אמינא שעבודה זו
לא
צריך לעשותה בבגדי כהונה. ולכן השמיענו הפסוק, שגם עבודה שאינה מעכבת את הכפרה, צריכה להיעשות בבגדי כהונה!
ואכתי
יש ליפרוך: וכי
מהכא נפקא?
והרי
מהתם נפקא
, שנאמר "
וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים
", ודרשינן מיתור תיבת "הכהנים" שאין עבודתם כשרה אלא אם היו
הכהנים בכיהונן
-
מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול, ועבד
, ש
עבודתו פסולה
, משום שלובש בגדים שאינם ראויים לכהונתו של הדיוט. ולכאורה תמוה, למה נצרכת גם דרשא זו וגם הדרשא מ"והיתה להם כהונה לחוקת עולם" שרק בשעה שלובשים את בגדי כהונתם עבודתם כשירה?
ומתרצינן:
אי מהתם
, מ"והיתה להם כהונה לחוקת עולם",
הוה אמינא הני מילי
שפוסל עבודה
חיסור
בגדים.
אבל ייתור
בגדים, באופן שלבש כהן הדיוט את בגדי הכהן הגדול, שהם כוללים בתוכם את בגדי הכהן ההדיוט , אימא
לא
פסלה עבודתו. לכן
קא משמע לן
הפסוק "וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים" שגם בייתור בגדים עבודתו נפסלת, משום שאין הם ראויים לכהונתו ככהן הדיוט!
תנו רבנן: היו
בגדי הכהונה שלבש הכהן בשעת עבודתו
מרושלין
, נגררין בקרקע, או
מסולקין
מן הקרקע, שהיו גבוהים מהקרקע מחמת שהיו קצרים, או שהיו
משוחקים
מיושנים,
ועבד
-
עבודתו כשרה!
כי המצוה שיהיו הבגדים בדיוק כמידת הכהן היא רק למצוה בלבד, ולא לעכב.
לבש
הכהן
שני מכנסים
או
שני אבנטים
, או
חיסר אחת
מכל הבגדים, או שלבש בגד
יתר אחת
, או שהיתה לו רטיה על בשרו, תחת בגדו, וחצצה אותה הרטיה בין בשרו לבין בגד הכהונה,