Zéva'him 111b — le Talmud en français

שחט

עוף

בחוץ, והעלה

הוא או אחר

בחוץ, חייב

בין על ההעלאה ובין על השחיטה.

נמצא, כי

דרך הכשרו בפנים,

דהיינו מליקה, כדינו בפנים, היא דרך

פטורו בחוץ.

שאם מלק בחוץ ואחר כך העלהו בחוץ, פטור.

ו

דרך הכשרו מבחוץ

, דהיינו שחיטה, שאם שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב, היא דרך

פטורו בפנים.

שאם שחט בפנים והעלהו בחוץ, פטור.

רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ, חייבין על כיוצא בו בפנים שהעלה בחוץ.

ובגמרא תתפרש כוונתו.

חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ

, שבאופן זה פטור כי אינו ראוי לפנים.

גמרא:

שנינו במשנה: דרך הכשרו מבחוץ הוא דרך פטורו בפנים.

ותמהה הגמרא:

האי

"בחוץ", איך יתכן להחשיבו כ"דרך

הכשירו"?

והלא "דרך

חיובו" הוא!

שהרי בשחיטתו הוא מתחייב משום שחיטת חוץ.

ומתרצינן: אכן,

תני

במשנתנו "דרך

חיובו"!

שנינו במשנה:

רבי שמעון אומר וכו'.

והוינן בה:

אהייא קאי

רבי שמעון? על הרישא או על הסיפא?

אילימא ארישא קאי,

על מה שאמר תנא קמא

המולק עוף בפנים והעלה בחוץ חייב, מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור.

ואמר ליה רבי שמעון: כי היכי

שהמולק

בפנים מחייב

אם העלה בחוץ, הוא הדין אם

מלק בחוץ נמי מחייב

על העלאתו. אם כן, "

כל שחייבין עליו בפנים, חייבין עליו בחוץ" מיבעי ליה

לומר?

ואלא

, אם נפרש שכך אמר רבי שמעון לתנא קמא:

כי היכי דבחוץ לא מחייב, בפנים נמי לא מחייב.

אם כן,

"כל שאין חייבין עליו בחוץ אין חייבין עליו בפנים", מיבעי ליה

לומר?

ואלא אסיפא קאי,

שתנא קמא אמר

השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ, פטור. שחט בחוץ והעלה בחוץ, חייב. ואמר ליה רבי שמעון

לתנא קמא:

כי היכי

שהשוחט

בפנים לא מיחייב

אם העלה בחוץ, כמו כן השוחט

בחוץ נמי לא מיחייב

אם מעלהו.

אם כן, "

כל שאין חייבין עליו בפנים אין חייבין עליו בחוץ", מיבעי ליה!?

ואלא

נפרש שכך אמר לו רבי שמעון:

כי היכי

שאם שחט והעלה

בחוץ מיחייב

, שוחט

בפנים

ומעלה בחוץ

נמי מיחייב.

גם כך אי אפשר לפרש, כי

הא קתני

במתניתין

חוץ מן השוחט בפנים והמעלה בחוץ,

ומפורש שבאופן זה מודה רבי שמעון שהוא פטור.

וכיון שלא התברר במה חלק רבי שמעון על תנא קמא,

אמר זעירי: שחיטת לילה בבהמה

בפנים והעלה בחוץ,

איכא בינייהו.

ויש חסרון מילים בדברי תנא קמא,

והכי קאמר: וכן השוחט

בהמה

בלילה בפנים

ונפסלה להקרבה בפנים, משום שנאמר בה "ביום זבחכם", ואפילו עלתה תרד, ולכן,

אם העלה בחוץ פטור

155 .

אבל אם

שחט בלילה בחוץ, והעלה בחוץ

בין ביום ובין בלילה,

חייב.

כי בשחיטת והעלאת חוץ אין כל הבדל בין יום ללילה, שהרי הקרבן ראוי לבא אל פתח אוהל מועד למחרת .

רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ, חייבין על כיוצא בו בפנים והעלה בחוץ.

ולכן השוחט בהמה בלילה בפנים, והעלה בחוץ חייב, שהרי לדעת רבי שמעון אינה נדחית לגמרי כמו שאמר לעיל [פד, א] שאם עלתה למזבח לא תרד, ולפיכך חייב עליה כמו אם שחטה בחוץ.

חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ,

שהוא פטור גם לדעת רבי שמעון, משום שאפילו אם עלה ירד, שהרי שחיטה בעוף בפנים נחשבת כנחירה כי בפנים דינו במליקה דוקא .

רבא אמר: קבלה

של הדם

בכלי חול איכא בינייהו,

ויש חסרון מילים בדברי תנא קמא,

והכי קאמר: וכן המקבל

את הדם

בכלי חול בפנים והעלה בחוץ פטור.

משום שנחשב כאילו נשפך הדם וסובר כרבי יהודה שבאופן זה אפילו אם עלה ירד, ומכיון שאינו ראוי כלל, אם העלה בחוץ פטור .

אבל

המקבל

דם

בכלי חול בחוץ, והעלה בחוץ, חייב

161 .

רבי שמעון אומר: כל שחייבין עליו בחוץ, חייבין על כיוצא בו בפנים והעלו בחוץ. ולשיטתו [שם] שאם נשפך הדם בפנים ועלה הקרבן למזבח, לא ירד. והוא הדין שאם נתקבל הדם בכלי חול נחשב ראוי למזבח ולכן חייבין עליו אם העלהו בחוץ.

חוץ מן השוחט עוף בפנים והעלה בחוץ

שהוא פטור, משום שטעון מליקה, ובשחיטה בפנים אינו ראוי לכלום. ועוד אופן יש בדברי רבי שמעון:

והשתא, דתני אבוה דרב שמואל: המולק עוף בפנים והעלו בחוץ, חייב. מלק בחוץ והעלה בחוץ פטור. ורבי שמעון מיחייב

אף במלק בחוץ,

תני

שכך באמת אמר רבי שמעון:

כל שחייבין עליו בפנים,

כגון המולק בפנים

והעלה בחוץ, חייבין עליו

גם אם מלק

בחוץ

163 .

ולפי אופן זה נמצא, שסוף דברי רבי שמעון "חוץ מן השוחט בפנים ומעלה בחוץ" באו ללמד כי אף שמתחילת דבריו משמע שכל קרבן שאין חייבין עליו בפנים, כגון קדשים פסולין שנפסלו לפני שבאו לעזרה, אין חייבין עליהן אם שחטן בחוץ, בכל זאת, שונה דין השוחט עוף בפנים והעלה אותו בחוץ, שאף על פי שפטור על העלאתו בחוץ, מכל מקום חייבין על כיוצא בו בשוחט והעלה בחוץ. משום שלמדו מריבוי הכתוב [לעיל קז, א] לחייב על שחיטתו מ"או אשר ישחט", ועל העלאתו מ"ואליהם תאמר".

מתניתין:

בהמת

חטאת

שקיבל

כל

דמה בכוס אחד.

אם נתן מקצת דמה בחוץ, הרי בין

נתן

קודם מקצת

בחוץ וחזר ונתן בפנים,

שבאופן זה עיקר המתנה היתה בחוץ, ובין שנתן קודם מקצת

בפנים, וחזר ונתן בחוץ,

ונמצא שנתן רק השיריים בחוץ,

חייב

משום העלאת חוץ,

ש

הרי

כולו ראוי לבא בפנים.

וזו "סתם משנה" כדעת רבי נחמיה לעיל, ששיריים של חטאות הפנימיות מעכבים, חייב על העלאתן.

אבל אם קיבל דמה בשני כוסות

מתחילה, הרי פשוט שאם

נתן שניהם בפנים, פטור,

וכן פשוט שאם נתן

שניהם בחוץ

בהעלם אחד

חייב

אחת. [ואם היתה ידיעה ביניהם, חייב שתים].

אך, אם נתן בתחילה

אחד בפנים, ואחר כך נתן אחד בחוץ, פטור.

כי כוס ראשון עשה את השני "דחוי", ואפילו דין שיריים אין לו.

ואם נתן בתחילה

אחד בחוץ, ו

אחר כך נתן

אחד בפנים, חייב על החיצון

הראשון משום העלאת חוץ,

ו

כוס

הפנימי מכפר

להכשיר את הקרבן, כמו ששנינו לעיל [פב א] שהדם הנזרק בחוץ לא עשה את הדם הנשאר כיוצא בו.

למה הדבר דומה? למפריש

בהמה לשם

חטאתו, ואבדה. והפריש

בהמה

אחרת תחתיה, ואחר כך נמצאת הראשונה. והרי

עכשיו

שתיהן עומדות

כאן

.

שאם

שחט שתיהן בפנים

הדין פשוט שהוא ודאי

פטור,

וכן פשוט שאם

שחט שתיהן בחוץ חייב

שתיים, כי בשעת שחיטה כל אחת ראויה לפנים.

אך, אם שחט

אחת בפנים

בתחילה,

ו

לאחר מכן

אחת בחוץ, פטור.

כי מאחר שהתכפר בראשונה נמצא שהשניה היא חטאת שנתכפרו בעליה, ולמיתה אזלא . ואינה ראויה לפנים, ופטור על שחיטתה בחוץ.

ואם שחט קודם

אחת בחוץ

ואחר כך

אחת בפנים, חייב על החיצונה

משום שחוטי חוץ, כי בזמן ששחטה היתה ראויה לפנים,

ו

החטאת

הפנימית

שהביא אחריה

מכפרת

על הבעלים.

וכששוחט שתיהן בפנים, וזרק דם האחת,

כשם שדמה פוטר את בשרה

מן המעילה, שזריקת הדם מוציאה את בשר קדשי קדשים מאיסור מעילה והוא ניתר לכהנים,

כך היא פוטרת בשר חברתה

מן המעילה, כיון שהתכפרו בעליה בראשונה. ואף על פי שהיא פסולה, אין מועלין בה, כיון שדינה למיתה, ושנינו במסכת מעילה [דף ג, א] חטאות המתות אין מועלין בהם .